צעד א' - אנכי ה'' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים - היא מצות האמונה, והרי באמת כל תורת משה וכל קבלת משה נכללות בדיבור ראשון זה של עשרת הדברות: וכל יתר המצות הכלליות והפרטיות באות אחרי מצות האמונה: ואין להאריך בדבר ברור שהאמונה של הדיבור הראשון, היא היסוד העליון והיא היסוד התחתון לכל בנין התורה:

צעד ב' - ובזאת גם לא נחכה עד הדיבור השני להכנס למלחמות השם על טהרת האמונה, כי מצד כח האמונה יכלה המצוה הראשונה הגדולה והכללית לעמוד לבדה כיתד קבוע בתוך לבות כל בני ישראל, תלמידי משה רבנו, עליו השלום, ודי בכך לבוא אל כל המעשה הרצוי לפני ה'', גם מבלי הדיבור השני או יתר הדיברות:

צעד ג' - יסוד זה מפורסם הוא מאד בדברי חכמינו, זכרונם לברכה, בקבלה מחבקוק הנביא, שהעמיד את כל המצות על מצות האמונה בדיבור ראשון כדברי נבואתו 'וצדיק באמונתו יחיה': חשובה מאד היא קבלה זו להבנת העליונות המיוחדת של הדיבור הראשון עצמו: והרי נולדה ממנה השאלה על מה יחיה הצדיק באמונתו אם לא ידע את המעשים המסוגלים של כל המצות הפרטיות של התורה?

שאלה גדולה היא זו אמנם מתחילה להתמעט אם מראשית נעמיד את התרי''ג מצות על עשר, הם עשרת הדיברות, שכבר כאן ישנם עשר סוגים גדולים לבנות עליהם את היתר, שכל האיסורים בעבודת אלילים תלויים בדיבור השני, וכל דיני איסורי ביטוי הלשון תלויים בדיבור השני, וכל דיני שבועות בדיבור השלישי, וכל דיני השבת בדיבור הרביעי, וכל הדינים של כבוד הבריות והדרך ארץ תלויים בדיבור החמישי, וכל דיני נפשות תלויים בדיבור הששי, וכל איסורי ביאה תלויים בלא תנאף, וכל דיני גנבות בלא תגנוב, וכל דיני הישרות בדיבור תלויים בלא תעיד עדות שקר, וכל דיני המדות הישרות תלויים בלא תחמוד:

צעד ד' - אולם איך להעמיד אותם על אחת? הנה עוד נמעט מהעשר החמש דיברות האחרונות, הרי ידוע כללו של הלל מאי דשנאי לך לחברך לא תעבד (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך): הרי השכל הישר מעיד עליהם את צדקתם לכל בני אדם: ובכן באים אחרי מצות האמונה והיינו מקדימים באמונה שהיא למעלה מן ההבנה ולא עם אלה שודאי מבינים אותם, שהרי אפילו מבלי האמונה יכולים להבין את אלה, שהישרות בהן היא טובה נגלה לכל בר נש: ועובדא דכל יומא המוני בני אדם בדורות אלה לא מאמינים בדיבור הראשון ו''מאמינים'' בלא תרצח לא תגנוב לא תנאף לא תעיד עדות שקר ולא תחמוד:

צעד ה' - עוד נמשיך למעט: הדיבור החמישי שרשו בדרך ארץ שקדמה מן התורה, כי הדרך ארץ היתה עמוד היושר בהנהגת בני אדם בינם לבין עצמם גם לפני מתן תורה, כידוע: ובכן באם איתנו מצות האמונה היינו מתנהגים ודאי על פי הדרך ארץ:

הדיבור הרביעי קשה יותר למעט אותו, שאין השבת מן הדרך ארץ ולא כל כך מובן מצד הישרות בהנהגת בני אדם, וכל שכן שלא בא בהשערה אפילו אצל העולם לקיים את השבת כמצווה לישראל: אמנם עונה על זה המן אשר לארבעים שנה ירד משנה ביום הששי ולא היה יורד בשבת: דהיינו אם האדם הוא במצות האמונה לעשות רצון קדוש ישראל, היינו מבינים את מצות השבת מדברי הימים במעשה המן במדבר מ' שנה, שהוא מפלאי נפלאות ה'' ברוך הוא: החילוק הוא שיציאת מצרים הוצרכה להקדים לעשרת הדיברות בכדי שיתמלא וישתלם מעשה היציאה לפני ציווי האמונה בסיני: אמנם בשבת קדם הדיבור הרביעי לכל קיומו של מצוותו ולא קיימו את השבת עד שלמדו אותה ועיקר לימודם נלקח ממעשה המן להראות להם דרך קדושת השבת: הרי בעצם קיומו יוצא מאותה האמונה בהשגחתו הפרטית בכל פעולות יציאת מצרים:

צעד ו' - הדיבור השלישי ש"לא תישא את שם ה'' לשוא", היינו לומדים מכללי האמונה והדרך ארץ, שאם אסור הוא להתנהג בקלות בשם חברו מצד הדרך ארץ על אחת כמה וכמה שאסור לפגוע בשם בורא העולם! והיא קדושה נוספת באזהרתה בדיברות, אמנם עיקרה מן האמונה עצמה, ודבר ברור הוא שלא צריכים להשתמש לשוא את שם מי שאמר אנכי ה'' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים:

נשאר הדיבור השני ולא קל למעט אותו, שהנה אף הוא משתי הדיברות ששמענו מפי הגבורה, ולא הקל עלינו ה'' עד כי גמר איתנו את שניהם: והלא מהדיבור זה ידענו להפריש בין האמונה האמיתית באחדות ה'' ובין כל אמונה שהיא עבודה אחרת וזרה: ואיך היינו נשענים על הדיבור הראשון לחוד, כצדיק החי באמונתו אם לא ידענו לפרש כוונת אחדותו יתברך?

צעד ז' - ואמנם ענינו הוא שאין הדיבור השני כי אם פירוש מפורש על האמונה, שלא לבוא לידי טעות בה: ומכיוון שזכר איסורי עבודה זרה בא להזכיר את עונשו, ומכיוון שהזכיר את עונשו בא לחזק את המאמין בשכרו: ומכיוון שבא לפרש את העונש בעבודה זרה ואת השכר באמונה, שהאמונה היא הכלל הגדול של כל דברי הגאולה שהובטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, נכללת בדיבור השני כל דברי הימים עד הגאולה השלמה: הרי הארבע דורות המוזכרים בה מרמזים גם על ארבעת אלפים שנה מאברהם אבינו, לאב המון גוים הנבחר בשביל אמונתו באחדות הבורא: ובכן או מצד פירוש מפורט לאיסורי עבודה זרה או מצד דבר השלמת הגאולה עד אחרית הימים ותקופות הגאולה השלמה אין הדיבור השני כי אם למצות האמונה השלמה של הדיבור הראשון: הנה לא מצאנו שיאמר ה'' לאברהם אבינו אל תעבוד עבודה זרה, כי האמין אברהם בה'' ונחשבה לו לצדקה, שאמונתו באחדות הבורא אסרה עליו כל עבודה זרה:

צעד ח' - וככה הוא בדיבור הראשון, שמצד האמונה שבו במקיים את הבטחתו לאברהם על ידי גאולת ישראל, מספיק בו לעמוד על האמונה, כאבות וכמשה רבינו עליו השלום, שמצד אותה האמונה לא היה צריך לדיבור השני והיה הכל מקוים בידם מבלי ההזהרות על עבודה זרה: מכל זה משמע שאליבא דקשוט גם הדיבור הראשון כולל בו כל מה שהוא אסור בעבודה זרה, שכל מה שהוא חיובי באמונה יהיה שלילי בהיפוכו, ושכל מה שהוא אינו מן האמונה הוא בעצם נגד האמונה האמיתית: הנה מה שמוסבר כאן על ראש הדיברות, שכולל בעצמו כל מה שהוא נגד האמונה הנכונה ושעל כן בעצם נכלל בו גם הדיבור השני, יובן גם מצד שהדיבור הראשון כולל בו כל מלחמות ה'' נגד האלהים האחרים והעבודות הזרות של המצריים: ברור זה שיש בדיבור הראשון כל הנסים והנפלאות ועשרת המכות וכל המלחמות שעשה הקדוש ברוך הוא נגד אלהי מצרים:

צעד ט' - עוד תוסף הבנה במה שמוסבר אצלנו שהדיבור הראשון נקרא קבלת משה* והדיבור השני נקרא קבלת יהושוע בין נון: אצלנו בספר זה קבלת יהושוע הוא העמוד הרביעי וקבלת משה הוא העמוד הראשון: הרי כפי דברינו, כל דיבור מעשרת הדיברות ובפרט מחמש הדברות הראשונות יש לה קבלה מיוחדת, כלומר כל דיבור קבלה שלמה לעצמה היא: ועל יסוד זה אמרנו שלא צריכים אנו לחכות עד הדיבור השני כדי להכנס למלחמות ה'' והרי כל מלחמות ה'' נגד אלהי מצרים ונגד הדעות התיאולוגיות של חרטומי מצרים ונגד כל כישופי וקסמי מצרים, הן נכללות בדיבור הראשון:

*כל החומש קבלת משה רבינו היא, אמנם פירושו שדרגת קבלת הדיבור הראשון היא דרגת משה באמונתו העליונה ודרגת קבלת הדיבור השני היא דרגת יהושוע בן נון שהיא תוספת הסברי הדברים הדרושה להבנת כל העם וכו':

צעד י' - ואך הראשון למספר עשר הוא תמיד יהיה הכולל הגדול ליתר תשעת הדברים:

מי הוא זה ואיזה הוא המעיז לבוא לקחת את מקומו של הקדוש ברוך הוא! מי הוא זה הנוכל הזה, משה די ליאון, בזוהרו הפסול! נשים נגד האלוה המזויף הזה, בריאת משה די ליאון, את קבלת משה רבינו עליו השלום:

צעד יא' - הרי זעיר אנפין הוא כפי השערתם האנושית האלוה של התורה, ויש לו 'כבר' בצורתו הנאצלת הקוסמית רמ''ח אברים ושס''ה גידים קוסמיים: אבל האין סוף לא ירד על הר סיני, מפני שהוא נשאר למעלה ואין לו עוד גבולות והגבלות, בכדי להתגלות כמו שיש בו הזעיר אנפין:

צעד יב' - זו כפרות ודעות זרות לגמרי, וה'' אלהינו יברך את נשמת יחיה אבן שלמה אלגאפח מצנעא, תימן, שדבר אמת תורה בקנאה אמיתית נגד כל שיטת הזעיר אנפין, ויראה בשונאיו לראות נשרפות כל דעותיהם הרעות והזרות ומוחרמים כל ספריהם:

הכי אין לנו שכל ישר, האם נתבטלה כל חכמת ישראל! האם נספור את אלהינו ונחלק אותו לפרצופים נאצלים! האם נחזור לאלהי מצרים איסידא ואוסיריס אשר הולידו את הורוס אלוה הנילוס, הוא היאור, אשר פרעה לקח את אלהותו ממנו! האם ישראל עוד לא הפסיק מלשוב מצרימה להסתבך בקשרי אלהיהם! האם ישראל עוד לא נתפטר מהערב רב החושק תמיד באלהים אחרים! האם רבני ישראל לא יבדקו ולא יבחינו ולא יתעוררו: אין זה ה'' אלהינו יתברך שמו לעד, נותן התורה והשומר אותנו על כל צעד!

צעד יג' - על מי לעבוד אל אלוה נאצל, שהוא צורה קוסמית נאצלת! ועוד שהוא נאצל נולד מאביו ומאמו! עוד מה עזבונו לאלוהי יון וכל עובדי האלילים מאז!

זה הזעיר אנפין יש לו עינים ויש לו צורה ויש לו תמונה, ואנחנו לא נקבל אלוה שיש עינים ויש לו גוף, אפילו קוסמיים נאצלים לפני הקוסמוס!!!!

צעד יד' - האם מלפני בריאת העולם תמדוד את 'בחינותיו' של עושה מעשה בראשית! האם תידמה לך להכיר בקטיגוריות שלו, לפני שהוציא את היש מן האין!

אם כן אין הנשמות שלכם קשורות באלוהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב או אלוהי סיני: שאין לאלהינו, הבוחר במשה עבדו לגואל, בחינות ופרצופים וספירות בתוכו!!!: ואינו, יתברך, אלהות נגלית מושפלת במדרגה לגבי חלק האין סופי שלו: כל אלה המונחים הם זרים ומוטעים ובלתי רצויים לפני ה'' אלהינו שמשה רבינו קבל ממנו:

כתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והיא קבלת משה רבינו, עליו השלום: וב' ראשית הן הראשית השייכת לשמים והראשית השייכת לארץ, ואסור לנו לחשוב אפילו במחשבה הכי מופשטת על שמים נאצלים, לפני הבריאה וארץ נאצלת לפני הבריאה, שזו כפרות ונגד המסורת, כי כל מונח המושם עליו יהיה תואר המגביל אותו והקובע אותו באיזה אופן שיהיה, וייעשה התואר הזה ל'חלק' מהאלוה ויפריד אותו לבחינות ולקטגוריות משונות, ואין זו מדת ישראל מאמינים בני מאמינים:

צעד טו' -: לא לחינם בא משה בהזהרות כפולות ורבות בספר דברים נגד מחשבת כל תמונה בה'' אלהינו ברוך הוא: ריבויים הם עד סוף כל דרגה של מחשבת העבודה זרה: שלא תגרום הדעה המוטעה לתמונה אסורה בעין השכל: שאם לא כן על מה באים כל הריבויים בנושא הזה, אם לא למנוע מטעות דקה במחשבה, טעות המחליפה את האל האמיתי באופנים מחוכמים מתוך אור מזויף ותמונות דקות אף מתוחכמות:

ונוכיח עוד בעמוד רביעי, בעזרת ה'', לקבלת יהושוע בין נון, שהכתוב בדיבור השני 'וכל תמונה' כבר כולל בעצמו את כח הריבוי לרבות תמונות המחשבה האסורות, שהן הדעות המוטעות והדוקטרינות הבלתי אמיתיות המולידות תמונות זרות ואסורות במחשבה וב'שכליות':

צעד טז' - אם אתה מלמד שלמעלה מהעולמות ישנו האלוה זעיר אנפין, אתה נותן למח תמונה וצורה ואפילו שהם רמ''ח אברים 'קוסמיים', ה'' יצילנו מכל מחשבות אסורות על מי שאמר והיה העולם:

ונשמרתם על זה מאד לנפשותיכם, כי הטעות בזה גורמת נזק בכל הנפש מהראש ועד הרגלים ומזיק, בר מינן, בכל הנפש רוח ונשמה שישנן באדם: שאם נתת לו במחשבה שלך תמונה, ולא רק בדברים תחתונים כי אם גם בעליונים (כי כבר נאמר אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ) אז גרמתם נזק לנפשותיכם:

צעד יז' - ואם אלה שעמדו על הר סיני וראו וידעו כל זה וצריכים לאזהרה חזקה כל כך ועוד אזהרות מרובות, על אחת כמה וכמה שייכות אלו ההוראות לבאים אחריהם; שהבנים ישמעו ויקראו שראו את אלהי ישראל בהתגלותו, ויתעו אחרי תמונתו 'פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה':

וגם הזעיר אנפין בצורתו המשיחית ירד לעולם לטמא את הטפשים ואת המסכנים ואת הבהמות בלי דעת ואת החכמים בעיניהם להרע ואת המתגאים על כל ישראל והמושחתים במדות והעובדי עבודה זרה בכל קיומם המושפל והנקוב לסטרא אחרא והעושים מהתמונות של המשיח המשוח מזעיר אנפין שלהם פולחנות אסורים ומפיצים את תמונותיו ואת מחשבותיהם הזרות בכל העולם, הם תנועת חב''ד והם החבדיי''ם המוחרמים בחרם מדאורייתא זה, גם אחרי מותו של מנחם מנדל שנרסון, כי יצא עון אבות של שיטת הזוהר על הדור הרביעי שלו במחנה חב''ד, ומוחרמים הם ונפרדים מכל בית ישראל, עד כי יתחרטו מהיות חב''די ויעזבו את כל כסילותם ה'חסידית':

צעד יח' - מי הוא זה המוחרם לתת לעכבריו לומר עליו שהוא המשה של הדור הזה לא יוכל לעמוד בדין ישראל ויתגלגל לתוך עכבר הוא וכל תורתו יחד: הם לא יודעים לאיזה אש הם זרקו את עצמם מרוב שנאת השמים לכל תמונות שנרסון מלך פרצופי משה די ליאון:

צעד יט' - תזהרו על הבנים והבנות, שלא יפלו לפח, שאם הגדולים לא ידעו להבחין בין מה שהיא תורה אמיתית ומה היא תורת זעיר אנפין, מה יבינו הצעירים והצעירות: 'כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה'' אלהיך להכעיסו':

צעד כ' - אין לפרש את התורה על פי עשר ספירות, וכל פירוש התורה על פי עשר ספירות פסול הוא, שאין לדרוש את התורה על פי עשר ספירות שאין התורה תלויה בעשר ספירות:

צעד כא' - ובזה הגענו לטעמיו של מכת הדם, שהיא המכה הראשונה: שלכן חשוב מאד להבין שהיתה מכת הדם למימי היאור וכל יאוריו וברכותיו מכה כללית נגד כל דעותיהם האליליות ונגד כשפיהם ועבודת השדים ונגד קסמיהם לכוכבים: שהראשון במספר של סדר דברים הוא הכללי ביותר הכולל את כולם: שלכן כמו שאנו מדברים על כללות מדיבור הראשון, ככה בעשרת המכות, שיש ההקבלה בין אלו לאלו, שמכת הדם במימי היאור הוא המכה הכללית לכולן:

צעד כב' - מוזכרים כאן חכמים מכשפים וחרטומים, ומה אני מקיים ב'ויעשו גם הם', שגם החכמים גם המכשפים וגם החרטומים הצליחו בחכמת קסמיהם ובכישופיהם ובחכמת הלחשים אשר לחרטומים, שהחכמים עשו את התנינים על ידי השדים, והחרטומים עשו על פי חכמת ההיסטוריה או האלכימיה במובנה הרחבה; ואמנם החרטומים היו יודעים גם הם בחכמת הכוכבים וחכמת הקסמים וחכמת הכישופים דרך פעולות השדים, ועוד שהחרטומים היו הכומרים על כל העבודות הזרות של מצרים והשולטים על כל העם: