שחקנית, אמנית, זמרת ישראלית ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ואגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נולדה בטורינו, איטליה בשם אברהם גולדשטיין ועלתה לישראל בילדותה וגדלה בחיפה. בשנת 1960 גילתה את זהותה המגדרית. על מנת לשרוד החלה לעבוד בזנות בחיפה ומאוחר יותר בתל אביב. בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית.
בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובר 51, ודמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם. בשנות ה – 90 הקליטה מספר שיריים מקוריים ביניהם: "יאללה גילה" , הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה". בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה "על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו בונראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך". בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. סרט תיעודי על חייה בשם "זה גילה, זה אני" הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. בשנת 2011 הושק על שמה "פרויקט גילה להעצמה טרנסית". בשנת 2015 עמדה גולדשטין בראש מצעד הגאווה כאורחת הכבוד. גולדשטיין נפטרה בפברואר 2017 בתל אביב .
"
لنًחייْ ًיًه אهٌّיאًه, هلنשْْפهْ
نכهכلهْ גיىن גهىمשטיין, אًיטن פىىי,
ٍمًن نפّن هٍهم....
בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובר 51, ודמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם. בשנות ה – 90 הקליטה מספר שיריים מקוריים ביניהם: "יאללה גילה" , הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה". בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה "על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו בונראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך". בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. סרט תיעודי על חייה בשם "זה גילה, זה אני" הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. בשנת 2011 הושק על שמה "פרויקט גילה להעצמה טרנסית". בשנת 2015 עמדה גולדשטין בראש מצעד הגאווה כאורחת הכבוד. גולדשטיין נפטרה בפברואר 2017 בתל אביב .
הסרט "ילדים טובים" בבימויו של יאיר הוכנר,
הוא סרט חדש בו מופיעה גילה.
הסרט זכה בפרסים שונים בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים,
ביניהם
פסטיבל הסרטים "טמפה" בארה"ב,
בו זכתה גילה בפרס הקהל לשחקנית המשנה בסרט.
לאחרונה השתתפה גילה בסרט קצר בבימויו של יאיר הוכנר
במסגרת פרויקט תל אביב פאקינג אחרת.
גילה גולדשטיין המלכה
בשנת 98 עלתה על גלי האתר
תוכנית הרדיו
"סינדרלה יוצאת מהארון"
בהנחיית נינו אורסיאנו, ובהשתתפות
הכוכבות גילה גולדשטיין, אניטה פללי,
עדנה הפרה ועוד....
שחקנית, אמנית, זמרת ישראלית ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ואגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין
נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל.
גולדשטיין נולדה בטורינו, איטליה בשם אברהם גולדשטיין ועלתה לישראל בילדותה וגדלה בחיפה. בשנת 1960 גילתה את זהותה המגדרית. על מנת לשרוד החלה לעבוד בזנות בחיפה ומאוחר יותר בתל אביב.
בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובר 51, ודמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם.
בשנות ה – 90 הקליטה מספר שיריים מקוריים ביניהם: "יאללה גילה" , הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה".
בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה "על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו בונראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך".
בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר.
סרט תיעודי על חייה בשם "זה גילה, זה אני" הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה.
בשנת 2011 הושק על שמה "פרויקט גילה להעצמה טרנסית". בשנת 2015 עמדה גולדשטין בראש מצעד הגאווה כאורחת הכבוד.
גולדשטיין נפטרה בפברואר 2017 בתל אביב .
