Site hosted by Angelfire.com: Build your free website today!
undefined
undefined

äàúø ùì âéìä âåìãùèééï <xmp> <body> </xmp> .equal-width td { width: 50%; }
align="center" >
 áðéîéðä   | àðéï  | Gogay  | ôåøèì äâàååä | ñéðãøìä éåöàú îï äàøåï  
ëúáåú
ëúáä áæîï äååøåã
ëúáä áîâæéï úæä
GoGay -ëúáä á
ëúáä áðòðò
âìøéåú
ôøîééøú äñøè éìãéí èåáéí
è÷ñ é÷éøé ä÷äéìä
âìøééú úîåðåú ùì âéìä
âéìä îåôéòä áà÷ñéè
âéìä îåôéòä áãé÷ñ
äàìáåí äôøèé ùì âéìä
ñøèéí å÷ìéôéí
÷ìéô ìùéø áåàé âéìä
"÷èòéí îäñøè "ôøà
úîåðåú î÷ìéô ùì èì âåøãåï
"âéìä áñøè "éìãéí èåáéí
ñéáä ìâàååä áéåèéåá
ùéøéí
!!!úøâéùå âàååä-çãù
éàììä âéìä
The Lady Ask For More
äìå ðéðå - òí àðéèä ôììé
âéìä äâéòä îôìñèéðä
ðöà àì äøçåáåú
îôøâðåú
ùéø ùäå÷ãù ìâéìä
òééðå áñôø äàåøçéí
çúîå áñôø äàåøçéí
òééðå áñôø äàåøçéí


שחקנית, אמנית, זמרת ישראלית ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ואגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נולדה בטורינו, איטליה בשם אברהם גולדשטיין ועלתה לישראל בילדותה וגדלה בחיפה. בשנת 1960 גילתה את זהותה המגדרית. על מנת לשרוד החלה לעבוד בזנות בחיפה ומאוחר יותר בתל אביב. בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובר 51, ודמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם. בשנות ה – 90 הקליטה מספר שיריים מקוריים ביניהם: "יאללה גילה" , הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה". בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה "על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו בונראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך". בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. סרט תיעודי על חייה בשם "זה גילה, זה אני" הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. בשנת 2011 הושק על שמה "פרויקט גילה להעצמה טרנסית". בשנת 2015 עמדה גולדשטין בראש מצעד הגאווה כאורחת הכבוד. גולדשטיין נפטרה בפברואר 2017 בתל אביב . " لنًçééْ ًéًه àهٌّéàًه, هلنùْْôهْ نëهëلهْ âéىن âهىمùèééï, àًéèن ôىىé, ٍمًن نôّن هٍهم.... בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובר 51, ודמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם. בשנות ה – 90 הקליטה מספר שיריים מקוריים ביניהם: "יאללה גילה" , הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה". בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה "על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו בונראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך". בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. סרט תיעודי על חייה בשם "זה גילה, זה אני" הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. בשנת 2011 הושק על שמה "פרויקט גילה להעצמה טרנסית". בשנת 2015 עמדה גולדשטין בראש מצעד הגאווה כאורחת הכבוד. גולדשטיין נפטרה בפברואר 2017 בתל אביב .
áùðú 98 òìúä òì âìé äàúø
úåëðéú äøãéå "ñéðãøìä éåöàú îäàøåï"
áäðçééú ðéðå àåøñéàðå, åáäùúúôåú
äëåëáåú âéìä âåìãùèééï, àðéèä ôììé,
òãðä äôøä åòåã....

בתחילת שנות ה – 70 התגוררה גולדשטיין באירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובר 51, ודמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם. בשנות ה – 90 הקליטה מספר שיריים מקוריים ביניהם: "יאללה גילה" , הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה". בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה "על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו בונראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך". בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. סרט תיעודי על חייה בשם "זה גילה, זה אני" הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. בשנת 2011 הושק על שמה "פרויקט גילה להעצמה טרנסית". בשנת 2015 עמדה גולדשטין בראש מצעד הגאווה כאורחת הכבוד. גולדשטיין נפטרה בפברואר 2017 בתל אביב .
öìí: àéúï èì
äñøè "éìãéí èåáéí" ááéîåéå ùì éàéø äåëðø, äåà ñøè çãù áå îåôéòä âéìä. äñøè æëä áôøñéí ùåðéí áôñèéáìé ÷åìðåò áéðìàåîééí, áéðéäí ôñèéáì äñøèéí "èîôä" áàøä"á, áå æëúä âéìä áôøñ ä÷äì ìùç÷ðéú äîùðä áñøè.
ìàçøåðä äùúúôä âéìä áñøè ÷öø ááéîåéå ùì éàéø äåëðø áîñâøú ôøåé÷è úì àáéá ôà÷éðâ àçøú.
âéìä âåìãùèééï äîìëä
àúø äñøè éìãéí èåáéí
שחקנית, אמנית, זמרת ישראלית ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ואגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נולדה בטורינו, איטליה בשם אברהם גולדשטיין ועלתה לישראל בילדותה וגדלה בחיפה. בשנת 1960 גילתה את זהותה המגדרית. על מנת לשרוד החלה לעבוד בזנות בחיפה ומאוחר יותר בתל אביב.