ספר אסתר
גנומן 201
המונח "MAGISTER NOSTER"
בא כחלק מהתיקון הגדול שחייב להתרחש בכנסייה הלטינית. משה נחשב כמורה האמיתי של
האמונה האמיתית. גם המונח "CHRIST" המופיע בסימנים השלמים בא
בסימן התיקון. מצד אחד, הוא מקשר את הנצרות למאורעות ההיסטוריים, ומצד שני, הוא
מתקן את השגיאות שבנצרות. אם המונח היה "משיח" בלבד, הוא לא היה מספיק
לקשור את התיקון אל המקורות. הנצרות אינה יכולה להתקיים ללא המונח "CHRIST". כל מונח אחר היה
מוציא את הנצרות מחוץ לתיקון כלשהו, והסימנים היו מתקשרים ומתייחסים רק לישראל
המסורתית, כך שהאוניברסליות של המסר הייתה מתמעטת ואפילו מתבטלת.
כשהתיקון
נעשה, הכוכב רכש את שמו החדש למען הגאולה השלמה.
גנומן 202
עבור האיסיים
עצמם, המשיחות האוניברסלית, שנועדה לכוכבו של מלכיצדק, הייתה קשורה למורה הצדק. הם
האמינו כי מורה הצדק לא היה מיועד ליהודים בלבד. כאשר יבוא הזמן ומורה הצדק יתגלה,
הדבר יהיה למען העולם כולו. יכול להיות והם השתמשו במונח "כריסטוס",
מאחר והאיסיים החשיבו את מורה הצדק כמשיח האנושות, האמור לקום לתחייה ולהתגלות
באחרית הימים.
אין אנו
יכולים להיות ערבים לדיוק המונחים שהשתמשו בהם האיסיים, אך ניתן לקבוע בוודאות כי
הם האמינו באוניברסליות של המונח שבשימוש.
גנומן 203
כוכבו של
מלכיצדק היה סוד בבית הספר האיסיי והאיסיים לא יכלו לדעת מי בדיוק נולד תחת השפעת
הכוכב באותם הזמנים. הם קשרו זאת למורה הצדק שככל הנראה כבר הלך לעולמו וחיכו
לשובו הגשמי. אנחנו טוענים כי ישוע נולד תחת השפעת כוכבו של מלכיצדק. את זאת ניתן
להסיק לאחר עיון בסימנים השלמים ולאחר ההתגלות הנסתרת של הסימנים הראשונים בבית
הספר האיסיי ולאור הרמזים המובאים בברית החדשה אודות הכוכב הזה.
גנומן 204
בית ספר אסתר
היה שמו הסודי של בית הספר האיסיי, בו למדו את ה"לימודים הנסתרים" של
סימני הגאולה. אנו קוראים להם: "הסימנים הראשוניים", לאחר שהגיעו
הסימנים השלמים. בעת ההיא הם נקראו "סימני הגאולה המשיחיים של אחרית
הימים". זה היה בית הספר אליו התקבל ישוע החכם, החד והרציני, על-אף גילו
הצעיר וחוסר התנסותו אצל האיסיים. בהיותו נער למד ישוע תורה מן הרבנים, שהתפלאו
משכלו החד בכל הנוגע לענייני הגאולה המרומזים בתנ"ך.
גנומן 205
לאחר מספר
שנות התנסות בלתי מספקות, נקלע ישוע למשבר של: "מה לעשות ולאן ללכת?".
הדבר נבע, בחלקו, מחוסר עקביותם של מוריו בתשובות שסיפקו לו אודות ענייני הגאולה,
ובנוסף, מעוול שנעשה לו בשל המצוקה הכלכלית בה חיה משפחתו ולשון הרע שסבל ממנה
לאחר לידתו. כמו-כן היה ישוע מוטרד גם מן החברה בה חי. הוא ראה בה שחיתות רבה,
חוסר כנות, אטימות-לב, יהירות ושקר. בן 25 היה כאשר החליט להיכנס למקלט הקדוש של
האיסיים, רחוק מן הרע של אותם הימים. רק האיסיים יכלו להיענות לדרישותיו, ורק בית ספר
אסתר ידע לספק מענה לשאלותיו הרבות.
ישוע השתוקק
לדעת אודות הכוחות הגנוזים של המסורת הנסתרת שנתונה הייתה בידי האיסיים. בשנתיים
הראשונות לאחר קבלתו, לישוע לא היה עוד מושג בנוגע לשליחות המיוחדת שעתיד הוא
למלא. לו היה לו מושג כזה, היה נמנע ממנו להתקבל, היות ותנאי בל-יעבור אצל האיסיים
היה אורח חיים מוצנע, שאסר כל מגע חיצוני והפגנתי עם הסביבה.
גנומן 206
כוכבו של כריסטו,
אשר תחת השפעתו ישוע נולד, הדריכו בדרך שהובילה למודעות שליחותו האישית רק בשלבים
האחרונים, כאשר השיג הוא את הכלים (הקבלה המעשית) שאפשרו לו להילחם את מאבקו.
הכניסה לבית הספר האיסיי הייתה דרך חד-סטרית אל המבנה המשיחי של תורת האיסיים. כל
זאת היה מבוסס על כתבים שמורים ונסתרים של מייסד בית הספר האיסיי בדמשק, שהעביר
אותם לתלמידיו הנבחרים.
בבית הספר
האיסיי היו החכמים משוחים בשמן מקודש לפי שלוש דרגות:
א. השמן המשיחי המיועד לנושאי משרות
"משיחיות" בהיררכיה האיסיית.
ב. השמן המשיחי המיועד ליועצים המשיחיים.
ג. השמן המשיחי המיועד לכלל תלמידי הקהילה.
גנומן 207
כדי להשתתף
בטקס המשיחה (UNCTION)
של הקהילה, החבר היה צריך להיות אחד מתלמידי בית-ספר אסתר.
ישוע, לפני
קבלתו לקהילה, התחייב לעזוב את כל נכסיו הפרטיים ונשבע שלא לנטוש לעולם את קהילת
האיסיים.
לאחר שהתקבל,
נשבע ישוע גם כי לא יפרסם ברבים את הידע שנמסר לו. לקראת תום השנה השלישית, צריך
היה הוא לבצע את השבועה החמורה ביותר לפני שקיבל את סודות הקבלה המעשית.
גנומן 208
בבית הספר
האיסיי היו למעשה שלושה תחומים של מעמד משיחי:
א. הכהן המשוח, צאצא של משפחת צדוק.
ב. הכהן המשוח, צאצא של בית דוד ובית יוסף.
ג. המורה המשוח, שהיה התלמיד הראשון והקרוב ביותר למורה
הצדק. ברשותו הייתה האחריות לגבי החוקים, התורות וכד' של בית הספר.
גנומן 209
הכהן המשוח
היה מברך על הלחם ומקדש את היין (כוכבו של מלכיצדק - כוכבו האוניברסלי של כריסטו),
והיה עורך את המערך החדש (של התפילות וכד') שהיה נהוג בקרב האיסיים.
למשיח שבטי
ישראל היה נתון תפקיד מדריך ומנחה "הלוחמים", המכין אותם למלחמות
הגדולות העתידות לפרוץ בין בני האור לבין בני החושך.
המורה המשוח
(כוכבו של הגואל) היה אחראי על כל העניינים הקשורים ל"ברית החדשה" של
האיסיים, עליהם נשבעו תלמידי בית הספר.
גנומן 210
יוחנן המטביל
נמשח גם הוא בשמן היועצים המשיחיים.
ישוע, שלמד בהתחלה מיוחנן, קיבל ממנו גם את יסודות
התורה האיסיית ואת המשמעות הנבואית של בית הספר.
תוכן התורה
האיסיית יכול להסתכם בכמה משפטים:
מורה הצדק היה יורשו של אליהו הנביא.
מורה הצדק מת בירושלים בשל עוול מנהיגי אותם הימים,
אולם הוא הכין (הן בכתב והן במסורת שבע"פ) את בית הספר הנסתר של המקלט ושל
הישועה.
גם לאחר מותו, לא נטש מורה הצדק את תלמידיו, והמשיך
לשלוח מהעולם הבא את הסימנים הנבואיים אשר בהם הוא "קם לתחייה", והדריך
את חברי הקהילה. בית הספר האיסיי הכיל את המבנה המשיחי הדרוש להצלת העולם באחרית
הימים.
גנומן 211
כפי שקיבלנו
ואנו עדיין מקבלים את החלומות הנבואיים של הדור הרביעי (עבור הדור הרביעי האחרון),
כך גם למורה הצדק, שהיה במסורת של אליהו הנביא, הייתה "רשות" לשלוח את
החלומות הנבואיים לתלמידי בית ספרו, חלומות שהיו שייכים לתקופה ההיא ולדור הרביעי
ההוא.
כמו שחלומות הדור הרביעי מכילים סימנים כפולים, חיובים
ושליליים, כך נבואות הגאולה של אותם הימים מכילים דברים כפולים. בערך כמאה שנה
לפני תקופתו של ישוע, חזה מורה הצדק בחכמתו הנבואית כי אחרית הימים מתקרבת, מאחר
ולא הייתה זכות בישראל לקבל את הישועה לפני פרוץ הזעף של הדור הרביעי.
בעת ההיא הרבנים והמלומדים היו יהירים ומושחתים, רודפי
בצע וכבוד, כאשר העם לא נהג כראוי ולא שרת את השם בלב שלם והגון.
גנומן 212
הצדיק הרהר
ארוכות בגורל העם היהודי, אולם הוא לא מצא תקווה. הוא ראה כי לא היו מקומות
(בתי-מדרש, בתי-כנסת וכד') הראויים לקבל את השורשים של העידן חדש המבשר את התקווה
לקראת בואו של יום הדין הקשה והנורא.
קיימת סברה
כי מורה הצדק לא היה רק בין ל"ו הצדיקים, אלא היה ראש ל"ו הצדיקים של
הדור. לכן, היה הוא היורש הישיר של המסורת הנבואית של אליהו הנביא, שהוא ראש בני
העלייה ומבשר הגאולה, לפי הבטחת הקדוש ברוך הוא.
פרטים אלו
מסבירים מדוע מורה הצדק ידע את סודות מלכות השמיים ואת סימני הגאולה. רק ראש
ל"ו הצדיקים היה יכול לדעת את זאת ולמסור לתלמידיו הנאמנים את רזי העניין.
גנומן 213
בתקופה
החשוכה ההיא בתולדות עם ישראל, הייתה המסורת נתונה בידי אנשים יהירים שלא יכלו
להביא שום ישועה לעם.
השאלה
שהעסיקה את מורה הצדק הייתה מציאת מקום ראוי שיוכל לקבל את חסד ה' באחרית הימים,
כי למעשה לא היה קיים מקום כזה. לכן הגיעה "עת לעשות, כי הפרו את
תורתך".
מורה הצדק,
אשר שמו אינו ידוע לנו, נסע לדמשק ושם כתב פירושים והבהרות אודות ימי הגאולה
העתידים לבוא. הוא כתב הסברים על דברי נביאים, על ענייני מלכות השמיים ועל כוכבי
הגאולה. כמו-כן ניסח הוא את יסודות מסדר האיסיים - מערכת קהילתית חמורה וסגפנית
שהסדירה את חייהם של חברי הקהילה בתוך בית המקדש.
גנומן 214
המורה בחר
בקפידה את תלמידיו. הם היו צריכים להיות יראי שמיים בתכלית, חכמים ושפלי-רוח.
המורה יסד את בית ספרו ולימד את תלמידיו את מכתביו ומסר להם כמה סודות מן הקבלה
המעשית. זה היה בית הספר הראשון שיסד מורה הצדק בדמשק לפני שהמקום הועבר קרוב לים
המלח.
מורה הצדק
נדחה, הוכה, הונה, הוחרם, גורש מאנשי הרבנות והשלטון ביהודה ומצא מקלט בדמשק.
גנומן 215
חלומה של
דבורה.
גנומן 216
עד כה הוסבר
כיצד נוסד בית הספר האיסיי וכיצד הוא הפך להיות מושבה של המסורת הסודית. כמו-כן,
הוסבר כי חברי הקהילה האיסיית היו מושבעים בברית משיחית וגאולית חדשה אשר הייתה
מבוססת על שיעוריו ותורתו של מורה הצדק.
יש לציין שמקור סודות הגאולה הללו היה טמון במסורת
הנסתרת של אליהו הנביא.
גנומן 217
בבית הספר
היה נהוג קידוש השמן המשיחי. היו גם נהוגים כנות, התמדה, הקרבה והתקדשות. התלמידים
היו מקדישים את חייהם לשליחות בה היו נמצאים. כאשר ישוע נכנס לבית הספר, קרוב
לוודאי שהרגיש כי המקום נראה יותר כצבא מקודש של מלכות השמים מאשר כבית מקדש.
יש לזכור
שמורה הצדק מת או נרצח כמאה שנה לפני קבלתו של ישוע בקהילה.
גנומן 218
כאמור,
האירוע התרחש 75 שנים לפני לידתו של ישוע ואנו סבורים כי לקח לו, למורה הצדק, כ-
30 עד 50 שנים (תלוי באופן החישוב של תחילת שליחותו) להניח את יסודות בית הספר
בקרבת ים המלח. בכל מקרה, סביר להניח כי בית הספר האיסיי היה קיים כ- 30 עד 40 שנים
לפני בואו של ישוע. המוסד היה כנראה קיים בדמשק עוד לפני-כן, אך הרעיון להעבירו לארץ
ישראל התממש רק לאחר מות מורה הצדק, בזכות יוזמת תלמידיו.
התלמידים
המשיכו ללכת בתלם שהשאיר מורם והאמינו בסודות המשיחיים שנתגלו להם. לאחר מכן,
האמינו הם גם בתחייתו של מורה הצדק במלכות השמיים וחיכו לשובו הגשמי. למעשה, מורה
הצדק קם לתחייה במלכות השמיים, שנוסדה בשלב ההיסטורי של המעגל הכוכבי. הוא עצמו
גילה לתלמידיו את רזיה.
גנומן 219
העובדה
שהצדיק הנסתר גילה את רזי מלכות השמים (שלמען האמת אסור היה לגלותם) מראה עד כמה
מניעי החלטתו היו נכונים. בדקו את שכלכם ואמונתכם ודעו שהצדיק הנסתר, לאחר מותו,
לא יכול היה להשלים יותר עם ניתוקו מבית הספר של מלכות השמים, שהוא עצמו יסד. הוא
היה אחראי לסודות שגילה על הארץ והיו בשימוש בבית הספר האיסיי, סודות הקשורים
לכוכבים.
גנומן 220
הצדיק הנסתר
מעולם לא דיבר על הסודות הללו, גם לא עם תלמידיו. מורה הצדק הבין והחליט, מכמה
טעמים, כי הגיע הזמן לגלות, בפעם הראשונה, מספר סודות לתלמידיו הנבחרים שדבקו
ביראת השמים, באמונה צרופה, בהתמדה וביכולתם ללמד אחרים. הוא ידע כי תלמידים אלו
חייבים להיות הגונים, מלומדים ובקיאים בחוקי התורה, במסורות שבעל-פה ובלימודי
עניני מלכות השמים, אנשים המסוגלים לחזק את שארית העם ולקבל את האור החדש העתיד
לצאת מן התקופה הקשה הכוללת בלבול ואי-סדר על אדמת ארץ ישראל.
גנומן 221
כל צדיק
נסתר, גם לאחר פטירתו, הינו אחראי לתלמידיו גם מעולם האמת. גם התלמיד חייב, מצידו,
לעקוב אחרי מורו שבעולם האמת. מדובר על שרשרת שאינה יכולה להתנתק, וגם המוות הגשמי
אינו מסוגל לנתקה.
כאמור,
התלמיד שומר ונוהג על-פי ההנחיות שניתנות לו ממורו הנסתר, גם כאשר אינו נמצא בעולם
הזה.
גנומן 222
הצדיק הנסתר
הינו רגוע גם במותו, מכיוון שהוא יכול להנות בחלקו בעולם הבא. התלמיד נמצא בבעיה
מאחר והוא זקוק למורו, אך הצדיק יודע זאת ויכול לרדת לעולם כדי לסייע לו.
לגבי מורה
הצדק, העניין היה שונה. לאחר פטירתו, הוא היה צריך לשמור על מעשיהם של תלמידיו
בבית-ספרו, היות והיה אחראי על סודות מלכות השמים, שהוא עצמו גילה מתוקף סמכותו.
דבר פרדוקסלי
היה קיים בעונש זה, שהיווה גם חידוש כביר מאחר ופתח תקופה היסטורית חדשה בה הייתה
זכות "לשבת" במלכות השמים "החדשה"- מקום נסתר, שבעתיד לבוא
יקשר בין ההרמוניה שבכוכבים לבין כדור הארץ, כאשר היושבים בו יזכו לקבל את השפעתה.
גנומן 223
זו הייתה
תחילתה של המלכות הנפלאה, שככל הנראה ירשוה העמים בעת הגאולה השלמה לאחר בוא היום
הגדול והנורא של הדור הרביעי.
זו הייתה תחילתו
של שלב חשוב בתוכנית האלוהית שבהיסטוריה. אנשים רואים את ההתחלה, אך אינם מבינים
את הסוף. ה', לעומתם, רואה את הסוף וקובע את ההתחלה.
גנומן 224
הקשר בין
ההרמוניה שבכוכבים לבין האנשים ההגונים על פני האדמה מהווה את המטרה הסופית של
הגאולה השלמה, כאשר "וגר זאב עם כבש". מעגלו של כוכב אברהם הינו בן
4,000 שנה, אך האנושות משלמת על שגיאותיה לפני שזוכה במלכות השמים המבורכת באחרית
הימים. בני האדם צריכים תמיד לטעות לפני שיוכלו להבין את ערכו ומהותו של הנכון
והצודק.
גנומן 225
האנושות
חייבת לחטוא וליפול על-מנת להבין את ערך התיקון. לאיש הקדוש ההוא, ראש ל"ו
הצדיקים, הוצבה המטרה לנהל את שליחות הישועה הקשורה למלכות השמים באמצעות בית הספר
שהוא עצמו היה צריך לייסד. כל זאת ארע לפני כ- 2,000 שנים - 2,000 שנים לפני הרשות
שניתנה לגלות זאת בזכות ראש ל"ו הצדיקים, חיים.
זהו היבט נסתר של התוכנית האלוהית להביא את הגאולה
האוניברסלית הגדולה לאנושות, לאחר הטעות שנעשתה אז - לקשור לראשונה את מלכות השמים
עם הארץ, אך השגיאה הייתה הכרחית למען הישועה שעתידה לבוא באחרית הימים.
לשם הבנה, ניתן להשוות את השגיאה שעשה הצדיק עם שגיאתו
של משה רבנו בעניין הערב-רב.
גנומן 226
רבים מאלו
שהיו עדים וראו את הניסים והנפלאות ביציאת מצרים היו זרים ולא מצאצאי יעקב, בנו של
יצחק. ביניהם היו מצרים רבים ואנשים ששהו במצרים מכמה טעמים (מסחר, ביקור, עבודה
וכד').
לאחר שראו את "היד החזקה" של ה' ושמעו את דברי
הנבואה של משה, החל לחלחל בהם פחד ה' והשתוקקו ללכת אחרי בני ישראל במסעם לארץ
הקודש. הם התחננו בפני משה וביקשו להצטרף אל עמו.
גנומן 227
משה רבנו,
כאשר ראה את אמונתם ואת נכונותם לנטוש את דתם הקודמת על-מנת לבצע את רצון ה', שמח בליבו
ואמר כי כל מי שמוכן ללכת בדרך תורת ה', הרי הוא יכול להצטרף אל בני ישראל.
משה לא בקש
את רשות ה' משום שהיה משוכנע כי הדבר תואם את רצון ה', אשר מצידו לא אמר דבר למשה
בעניין זה.
לאחר מכן,
כאשר משה עלה להר סיני במשך 40 יום ו- 40 לילה על-מנת לקבל את התורה, הערב-רב איבד
את סבלנותו, נטייתו הקודמת גברה והוא יזם את עשיית עגל הזהב.
גנומן 228
הערב-רב בלבל
את העם ובני-ישראל נפלו בחטא הנורא של עגל הזהב. אז אמר ה' למשה: "לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת
עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
(שמות, ל"ב, 7). מדוע ה' כינה "עמך" את האנשים שמשה הוציא ממצרים?
משום שמשה העלה את הערב-רב על דעתו, מבלי לבקש את רשות ה'.
גנומן 229
הטעות של
משה, שנעשתה ללא ספק בכוונה טובה וגרמה לחטא העגל, הייתה בתוכנית האלוהית בהיסטוריה,
היות והיא מהווה את הגורם שיציל ויושיע באחרית הימים את אומות העולם בזכות התיקון
שעשה משה רבנו כנגד שורשי העבודה הזרה היוצאת לפועל בחטא העגל. תיקונו של משה רבנו
מסייע כעת, בתקופת הדור הרביעי הסופי, להתגבר על ולהרוס את כל העבודות הזרות
שבעולם.
פעולתו של
משה תשרוף כל צורה ותמונה הקשורות לפולחן זר עד שההרמוניה השמימית תוכל לרדת
ולהשתרע על הארץ. עד אז, גם נציגי אומות העולם אשר ניקו את אמונתם מכל רעיון אלילי
ומכל פולחן של עבודה זרה, יוכלו להשתתף ולדבוק באמונה הצרופה באל אחד.
גנומן 230
אנו יכולים
לשער, לשם הבנה בלבד, שאילו משה היה מבקש מה' רשות להעלות את הערב-רב, אזי הקדוש
ברוך הוא לא היה מסכים לכך. לכן הכרחי היה שמשה יעשה כמיטב הבנתו, כי בסופו של
דבר, בזכותו של משה, ה' זיכה גם את אומות העולם.
גנומן 231
לא היה יאה,
כביכול, שה' יענה בחיוב לפנייתו האפשרית של משה, וזאת בשל אהבתו לצאצאיו של יעקב,
אך מנגד, גם לא היה יאה לו לענות בשלילה בשל אי-הצדק שבדבר. בסופו של דבר, היה
הכרחי לעבור בדרך הזאת על-מנת לכלות את שורשי העבודה הזרה בין אומות העולם, בכך
שיש בהן נציגים שהולכים אחרי האמונה הצרופה באל אחד.
מטעמים אלה,
היה צריך משה לקחת על עצמו את האחריות תוך קבלת התוצאות הנובעות ממעשהו.
גנומן 232
הקדוש ברוך
הוא, ישתבח שמו לעד, לא ענה בחיוב ולא בשלילה, משום שבשני המקרים ישנו חוסר שלמות
והרי דבר ה' הינו שלמות מוחלטת.
אם, מצד אחד,
משהו צריך לקרות כי הוא הכרח, השייך לתוכנית כוללת מלמעלה, ומצד שני, התרחשותו
מכילה פגם הנובע מחולשה אנושית, הרי ניתן לומר כי יש, כביכול, הגיון עליון בדבר.
ההיגיון הזה אומר: "לשם מה עבד ה' משרת את בוראו, אם, במצב של הכרח, הוא אינו
נגמל על-ידיו?".
גנומן 233
לשם הבנת
העניין, אילו ה' ענה בשלילה למשה, האנשים יכלו לטעון שה' מפגין כלפיהם דעה קדומה, משום
שהם רוצים לשרתו, אך הוא מסרב לקבלם. מצד שני, אילו היה עונה ה' בחיוב, אזי בני
ישראל יכלו לטעון כי לא הם אשמים בכך שה' אפשר לערב-רב לטמאם בגילוליהם. ה' אמר
כביכול: "עמי עדיין אינו מבין את דרכיי ואינו מבין את כוונותיו של משה עבדי.
הוא ייתן רשות לאומות העולם להיכנס לבריתי והוא ישא את האחריות ואת תוצאות
החלטתו".
גנומן 234
בסופו של
עניין, יגיעו הגויים ויכריזו: "ה' הוא אחד ותורתו אחת, וגם אנו בני עמו של
משה רבנו שהוציאנו ממצרים".
הכל היא תורת
אמת ועלינו להשתדל להבין כיצד כל מרכיב של הגאולה הראשונה מלמד אותנו להבין את הגאולה
השלמה. קיים רגע שבו ה' "נשאר רגוע" בעוד משרתו הנאמן, המקנא את כבודו,
מרים את קולו ונושא את האחריות על דבריו. המשרת יכול לדבר לעומת האל, אשר אינו
מדבר, למרות שהוא יודע כי דברים שליליים ואי-הבנות יגרמו מהחלטתו של עבדו הנאמן.
גנומן 235
הקדוש ברוך
הוא, בכל אופן, אינו מתערב, משום שהוא יודע כי בסופו של דבר הטוב יגבר על הרע. הוא
נותן לעבדו לשאת על גבו את כובד החלטותיו על-מנת להגדיל לבסוף את זכויותיו.
באותה מידה,
גם ראש ל"ו הצדיקים ההוא, המכונה מורה-הצדק על-ידי תלמידיו האיסיים, לא חשב
לבקש את רשות ה' כדי להקים את בית ספרו ולגלות לתלמידיו הנאמנים כמה מן הסודות של
המסורת הנסתרת וכמה מרזי מלכות השמיים. ה', לו היה מתבקש, לא היה ככל הנראה, נותן
לו רשות לעשות כן בתקופה חשוכה ולא ראויה לזכויות בקרב בני ישראל.
גנומן 236
הגילויים
האלו, המתייחסים למורה הצדק, באים להסביר מדוע הסימנים הראשונים של הגאולה היוצאים
מהמסורת הנבואית הנסתרת של אליהו הנביא, זכרו לברכה, נתגלו בבית הספר האיסיי.
הצדיק ההוא
לקח על עצמו את עבודת יצירת הקשר הראשון בין מלכות השמיים והעולם. ניתן להבין מכך
כי קשר זה מהווה את ההתחלה האמיתית ואת היסוד עליו נבנתה והתחזקה הנצרות המקורית
שהיא ההתגלות המשיחית אשר נשמרה בבית הספר האיסיי.
הסימנים
הראשונים של מלכות השמיים היו בידי מורי בית הספר, אשר קיבלו באופן רציף חזיונות
וחלומות נבואיים. זו הייתה הדרך שבה סימני מלכות השמיים היו מתגלים בעולם למספר
מצומצם של תלמידים נבחרים. אפשר להשוות זאת לספר נפלא המכיל דברי אמת חשובים
המוכרים רק למעטים, דבר שאינו מקטין את ערכו האמיתי של הספר...
גנומן 237
וכל עוד הספר
קיים ומישהו יודע עליו, ישנה אפשרות שהספר יהיה מוכר לכלל. הדבר תלוי בזמן בו הוא
מתגלה ולאחר מכן בזמן שנדרש להפצתו.
קהילת
האיסיים קיבלה ושמרה בסוד, בזכות מורה הצדק, את ספר האמת הנפלא, ספר הסימנים
הראשונים של הגאולה, שכונו על-ידם "ספר אסתר". ספר זה שאותו אתם קוראים
מהווה במהותו את הספר המושלם של אסתר, המשלים את ספר אסתר הנסתר של בית הספר
האיסיי.
גנומן 238
ספר אסתר,
שהוא ספר סימני הגאולה הראשונים לא יכול היה להתגלות עד להתגלותם של סימני הגאולה
השלמים שירדו לעולם. כמו שלמורי בית הספר לא הייתה רשות לגלות בכתב את הסימנים ההם
שהיו נשמרים בקפדנות במסורת שבעל-פה (ולכן לא יכלו לכתוב את ספר אסתר), כך לנו,
מצידנו, בזכות הגואל האחרון, חיים, יש רשות וחובה להסביר את שמות הסימנים הראשונים
אשר קשורים לסימנים האחרונים. לפיכך אנו קושרים את ספר אסתר המקורי של האיסיים
לספר אסתר הסופי של הגאולה השלמה באמצעות הסימנים השלמים. המפתחות האחרונים של
הגאולה צריכים לענות למפתחת הראשונים ולקשור אותם לצורתם הסופית ולמשמעותם הסופית.
גנומן 239
אילולא כך,
השלמות לוקה בחסר. כוכב כריסטו, שהוא כוכב הסימנים המשיחיים, היה מאיר בתקופה
ההיא. הוא דיבר אל ישוע בבית הספר האיסיי, ושלח לו סימנים וחלומות נבואיים כדי
לשכנעו בשליחותו: "הו, בן אלהים חיים, האינך רואה את דרך האנשים הפשוטים? אם
בא הזמן, לשם מי הוא בא עם לא עבורם?"
גנומן 240
כוכב כריסטו
המשיך: "מי ירוויח מהסימנים של מלכות השמיים אם הם נשארים חבויים בבית הספר,
ואינם יוצאים לעם ולעולם?" ישוע ענה: "שטן, הרגע! אני נשבעתי ואני אקיים
את נדרי. בית הספר הוא אימי, ולא אעזוב אותו!".
גנומן 241
בהמשך הדברים
אמר ישוע: "האל יודע מה טוב לעולם!". ושוב כוכב כריסטו דיבר אליו ואמר
לו: "לא ראית את יוחנן? הוא פרץ את הגדר על-מנת לעזור לעם ואתה נועדת ללכת
אחריו! כעת, כאשר הינך יודע את השם המפורש לרפואה, תוכל להוכיח לעם את כח המשיחיות
שעליך.
גנומן 242
"לו
יוחנן לא היה עוזב ראשון, אתה לא היית יכול ללכת אחריו. אמנם עכשיו, לאחר שפרש
וסימן הכריסטוס עליך, אין לך ברירה, משום שבאותה מידה ונבואתו תתקים, כך יהיה עליך
לנטוש את בית הספר אחריו, מאחר ונועדת לכך והינך האיש שילך אחריו".
הסימנים
הראשונים וסימני הגאולה שישוע נשא עמו מבית הספר האיסיי היו סימנים אמיתיים והם
השתקפו בדברי ישוע, בנאומיו המובאים באוונגליונים. כל הנצרות המסורתית מהווה את
הפרשנות המעוותת של הסימנים שנתגלו לישוע במשך שליחותו בת שלוש וחצי השנים.
גנומן 243
הטעות
העיקרית שעשו המפרשים הראשונים של הנצרות הייתה בניסיונם לייעד את הסימנים
הראשונים. מעבר לכך, כל פרשנותם הייתה אך ורק לפי מפתחו של כוכב כריסטו מבלי
איזונו של כוכב אברהם (שבתקופה ההיא היה נסתר לגמרי). הדבר ארע בשל הסודיות
שאפיינה את בית הספר האיסיי ואת התנהגותם הצנועה של האיסיים ובשל העובדה שישוע לא
היה צריך בשום אופן לדבר אליהם לאחר שפרש מבית ספרם והפר את שבועתו.
תורת
המשיחיות שישוע לימד לא הייתה מתואמת עם הסדר המשיחי של בית הספר. מעשי הפרת השבועה,
עזיבת בית הספר ושימוש בתגא על-מנת לחולל נסים ורפואות, עיוות, בר מינן, את אמת
השם המפורש.
גנומן 244
הן יוחנן והן
ישוע יכלו להימנע מטעותם לולא היו מדברים על בית הספר האיסיי. אנשים ידעו כי מי
שנכנס לבית הספר האיסיי נשבע אמונים לעד ואינו נוטש את קהילתו. כמו-כן, לשם כבוד
בית ספרם, יוחנן וישוע לא היו צריכים לדבר עליו ולעורר מחלוקת סביבו. לכל אחד הייתה
שליחות אשר לא נקבעה על-ידי מורי בית הספר. השתיקה היא חכמה.
גנומן 245
במיוחד במקרה
של ישוע, כל ויכוח נוסף בבית הספר היה מבלבל עוד יותר את מי שרצה ללכת אחריו. אם
השליחות המשיחית נבעה מבית ספרם של האיסיים, מדוע לא לפנות לשם ולחפש מידע נוסף?
כמו-כן, נראה שעניין לוח השנה האיסיי (המבוסס על הכוכבים), שלא תאם את לוח השנה
הרבני (המבוסס על הירח), הווה את ההסתייגות הכללית בעם כלפי קהילת האיסיים,
שהתחזקה במיוחד על-ידי הכוהנים והרבנים, כפי שהוכח בתיעוד שנתגלה בקומראן.
לו ישוע היה
מראה את עצמו כחלק מן המסורת האיסיית, לא הייתה מתעוררת שום מחלוקת עם רוב העם.
ישוע היה צריך להתעמת עם הרבנים, מאחר והיה זה חלק מסימני השליחות. העימות היה
צריך להתרחש סביב המסורת וההלכה, כי אחרת הסימן המשיחי של הסירוב היהודי לא היה
יכול להיות תקף.
גנומן 246
התוכחות של
ישוע כלפי הרבנים היו הכרח יסודי ומכוון לשם השלמת השליחות המשיחית. לו הפרושים
ידעו מראש כי ישוע היה משתייך לקהילת האיסיים, היו פוסלים אותו מן ההתחלה מכל הנחה
משיחית. גם ישוע, מצידו, לא רצה לחרחר ריב ומדון כלפי שאלת ההלכה, ולא התכוון
להסית מישהו כנגד מסורת החכמים היהודית.
גנומן 247
אין ספק כי
ישוע העדיף את מסורתם הייחודית של האיסיים. אף על פי כן, ישוע לא בא ללמד את תורתם,
את המוסר שלהם או את דרך חייהם של האיסיים. דבריו כלפי הרבנים הסתכמו במשפט:
"לָכֵן כֹּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוֹּ רַק הִשָׁמְרוּ
מֵעֲשׂוֹת כְמַעֲשֵׂיהֶם כִּי אֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עֹשִׂים" (מתי,
כ"ג, 3). כל מילה וכל דבר שישוע עשה, ייחס הוא אותם אל המקורות, הנביאים,
מסורת החכמים ותורת "אבינו שבשמים". לאיסיים לא היה מקום בשליחותו.
כמו-כן, הוא לא יכול היה לייחס או לשתף כל דבר בשליחותו לאיסיים ולמורה הצדק, היות
ולא יכול היה להסביר את מקור הסודות שהשתמש בהם.
לאחר שפרש
ונטש את קהילת האיסיים, גם אם שליחותו הייתה מתקבלת וגם אם לאו על-ידי האל, אין ספק
כי שום פרט איסיי לא יכול היה להיות חלק בשליחותו, בנאומיו או בהתנהגותו.
גנומן 248
ואף על פי כן,
האיסיים ובית ספרם השפיעו השפעה מכרעת על שליחותו של ישוע. ישוע לא רק לקח עמו כמה
סודות מן הקבלה המעשית, אלא גם קיבל מתלמידיהם של מורה הצדק את הסימנים הראשונים
של הגאולה. ללא סימנים אלו, הנצרות לא הייתה יכולה להיוולד וישוע מעולם לא היה
יכול להציג את המשיחיות.
גנומן 249
לאחר שקבל
ישוע את הסימנים ההם בבית הספר האיסיי, והיה שותף פעיל בהתגלות המתמשכת של אותם
הסימנים, כדוגמת אלו שהיו כבר בתוך הסוד, עשה הוא צעד ענק כאשר פתח את השערים על-מנת
לגלות לעם היהודי את הסימנים הנפלאים דרך פעילותו. ובכל זאת, המקורות של
"המשיחות" ההיא לא היו מתגלים עד בוא זמנו השני של כוכב כריסטו. אין ספק
כי ישוע קיבל סימנים ואותות דרך הסימנים ההם באמצעות חזיונות וחלומות הקשורים
לשליחותו המשיחית. ישוע לא היה יכול לדבר על בית ספרם ועל תורתם של האיסיים, אך גם
לא דיבר מילה כנגדם.
גנומן 250
עניין זה
אינו מתייחס להפרת שבועתו של ישוע, שהבין כי עליו להוציא לפועל את השליחות שנועדה
לו. לא יעלה על הדעת שישוע הגיע למסקנה זאת ללא "הסימנים", שהוכיחו לו
כי הוא היה צריך לעטות את בגדי הגואל על-מנת ליישם את תפקידו המשיחי. ישוע האמין
במורה הצדק ובתורתו, וסבר שהסימנים שירדו עליו באו ישירות ממנו.
גנומן 251
למרות שישוע היה
יכול לנתק את עצמו ממוריו, הרי שלא היה מסוגל לנתק עצמו מקשרו הנפשי עם מורה הצדק.
תורתו אינה ניתנת להגדרת פשוטה ואנו נקדיש לה חלק רחב בספר אסתר 2 בעזרת השם.
ישוע האמין
בסימנים המשיחיים של מלכות השמיים בזכות מורה הצדק. כמה מן הסימנים הללו לומדו בעת
שהצדיק היה בחיים וכמה מהם נמסרו לאחר פטירתו, דרך התגלותם בבית הספר האיסיי. עקב-כך,
עם כל אות שישוע קיבל, האמין הוא כי בא ממורה הצדק. אם נכון הדבר שמורה הצדק, לאחר
מותו, היה במעמד רם במלכות השמיים ועליו רבצה האחריות לגלות את הסימנים לתלמידי
בית הספר, אזי ידע הוא מראש גם את מה שעתיד לצאת מיוחנן ומישוע. בנוסף, יכול היה הוא
לדעת כיצד כוכבו של כריסטו מתגלה לישוע.
גנומן 252
לאחר פטירתו,
על מורה הצדק הוטלה החובה לחשוף את הסימנים ואת "הסודות" הקשורים למלכות
השמים. עם זאת חשוב להדגיש כי היה קיים איזון "פנימי" מיוחד מאוד בין
מורה הצדק ותלמידיו בבית ספרו לפני שישוע "הוציא" את שמו מבית הספר
וחולל ניסים בפרהסיה. בשום אופן לא הורה מורה הצדק לישוע לבצע את שליחותו. שליחותו
של ישוע יצאה אפילו נגד רצונו של מורה הצדק, אשר מצדו היה מוכרח לעקוב אחריה
ממקומו, היות ועליו רבצה האחריות על כל מה שגילה...
גנומן 253
יש להבין כי
למרות הסתירה הטמונה בדבר, מלכות השמים (כבריאה חדשה) בה הושם מורה הצדק הייתה ברמה
גבוהה ושימשה גם כעונש עבורו, היות והוא היה צריך לעקוב אחרי המאורעות המתרחשים
בבית הספר. בכל אופן, הדבר לשם עצמו היה יכול להיות "תענוג" גדול מאד,
כל עוד הסודות היו עדיין שמורים בתוך מחנה האיסיים. כאשר 'השם' הוצא לשימוש
החיצוני, היה בלתי נמנע שהתוצאות תהיינה מעוותות והדבר יכביד על גבו של מורה הצדק.
גנומן 254
באותו זמן,
נכון הדבר שכוכבו של כריסטו היה "מתכנן" את שליחותו. הגיע זמן הנקודה
האמצעית בת 2,000 השנים בתוך המעגל בן 4,000 השנים של כוכב אברהם לשם "השליחות
המשוחה" עלי אדמות. שליחות זו הייתה אמורה להפיץ אור חדש לעולם, אור שהיה
צריך לצאת מן הברכה שקיבל העם היהודי. לדאבוננו, לא הייתה זכות מספקת בישראל כדי
שה' ישלח את שליחו ישירות. כוכבו של כריסטו דיבר אל ישוע, כאשר ה', ישתבח שמו לעד,
לא דיבר: "אם ישנו עדיין אדם, תנו לו ללכת ולהשמיע את קולו". ישוע צעד
מספר צעדים קדימה ואמר: "הנני כאן, אני מוכן", והקול אמר לו: "אם
כך, אתה תהיה הכריסטוס".
גנומן 255
בהתהוות ההיסטורית
ההיא, מורה הצדק היה מייצג את כוכבו של אברהם אשר, כפי שהוסבר, היה מוסתר לגמרי כ-
2,000 שנה מאז הופעתו. באותה עת כוכבו של כריסטו זהר במלוא אורו. לכן, בנצרות,
כוכבו של אברהם קיים, אך הוא רחוק מאוד ומעורפל, ובשליחותו של ישוע, היה בלתי
אפשרי שמורה הצדק יתגלה.
בטיוטה הראשונה של ספר אסתר, שהיא עצמה אמורה להיות
מתוקנת משגיאות בלתי נמנעות, שהתווספו ב- 12 השנים הראשונות, טענתי כי מורה הצדק
שלח כנראה את סימניו המשמעותיים לישוע בתור מדריך נסתר של שליחותו. הדבר דורש
תיקון. לאחרונה נתגלה לאדם ולג'יוזפה סבלו הקשה של מורה הצדק לאחר פטירתו כתוצאה
מהעיוות הנורא שנגרם משימוש בשם המפורש שישוע ביצע. למעשה, פרישתו של ישוע מבית
הספר ומקהילת האיסיים ועשיית הניסים בפרהסיה היוו ניגוד מוחלט למהות המצוות של
מורה הצדק. דבר זה היה גורם מזרז להתחלת כתיבת ספר אסתר 2, שידון בכמה שאלות
מעניינות המתייחסות לקשר בין ישוע למורה הצדק. אפשרי הדבר שרעיון "המנורה
המוסתרת מתחת לשולחן", שהיה במחשבתו של ישוע, התייחס לאיסיים וגם לחכמי
התורה.
גנומן 256
ספר אסתר
מגלה את הסימנים המשיחיים הראשונים ואת הסימנים הגאוליים שהיו חבויים בבית ספר
אסתר האיסיי. סימנים ראשונים אלה מהווים את "מקור" ההתגלות הנוצרית.
כמובן שספר אסתר אינו מגלה את "הסודות" עצמם שהיו ידועים בבית הספר.
אנו מזכירים,
בכל זאת, את ה"קהילה המעשית" כאחת מהקטגוריות של ה"סודות"
הידועים בבית הספר שהועברו לישוע. יש להבהיר כמה נקודות מסביב לעניין זה, כך
שהקורא יוכל לרכוש ידע יסודי על הקטגוריות הללו במסורת שבעל-פה שניתן לדרג לפי
שבעת כוכבי הגאולה.
גנומן 257
כאשר אנו
מדברים על כוכבו של אברהם במונחים של "מסורת", ניתן להתייחס למונח הכללי
של "המסורת היהודית" או "המסורת של העם היהודי". בקוים
כלליים, מושג זה מכיל את כל מה שקשור להלכה הרשמית וליהדות המסורתית מאברהם אבינו
ועד לתקופתנו. בנוסף, מכיל המושג את ברית המילה, אשר קשורה ל"סוד"
שבכוכבו של אברהם, הנמצא במקום של צניעות רבה, אם נשווהו לכוכבו של מלכיצדק. מסורת
זו מיוצגת על-ידי האמונה הטהורה והצרופה של אברהם באל אחד, אל שדי, אחד ויחיד.
הברכה הכללית
הגדולה שניתנה לאברהם נקראת "ויהי ברכה" כידוע במסורת. מזמנו של מרדכי
הצדיק, ברכה זו, ברמתה העליונה והנסתרת, הייתה נחלתו של ראש ל"ו הצדיקים בכל
דור ודור.
גנומן 258
גם המסורת
הנסתרת של הכוכבים נגזרת ישירות ממסורתו של אברהם אבינו והיא נחלה ייחודית לצדיק
אחד בלבד בכל דור, כלומר לראש ל"ו הצדיקים. מסורת זו מתייחסת
ל"סודות" שבמערכת הכוכבים, ואינה קשורה כלל לדבר שכתבו עליו או דנו בו.
את זאת אנו יודעים ישירות מן הצדיק חיים.
ישנו כובד
בלתי יתואר ואחריות כבירה הקשורים לידע הזה, כך שאף אחד, מלבד ראש ל"ו
הצדיקים, אינו מסוגל לשאת זאת. ספרו של אברהם בסימנים השלמים של הגאולה השלמה מגלה
את "הסודות" של כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק ואת "הסוד" של הכוכב
הרביעי הנעתק ממקומו, ובכלל, את "הסודות" של כוכבי הגאולה השלמה.
גנומן 259
המושג
"סודות" אינו מופיע בספר "משנת חיים", מלבד התייחסותו לצדיקים
הנסתרים או כאשר הדיון ממוקד ב"מסורות" כמו בגנומנים רבים המובאים בספר
אסתר. חשוב מאוד להבין ולהדגיש את העובדה: כאשר אנו מדברים על סודות הגאולה השלמה,
דהיינו על הסודות שנתגלו לנו דרך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, אין אנו
מתכוונים לסודות העליונים שידועים רק לצדיקים הנסתרים. הסימנים השלמים עצמם הינם
הסודות של הגאולה השלמה שנתגלו ומתגלים לעולם בזכות הגואל האחרון, חיים. אלו סודות
לגמרי שונים. הסודות העליונים של הצדיקים הנסתרים לא ניתנים לתפיסה, אלא על-ידי מי
שהגיע למדרגות עליונות של עלייתו הרוחנית.
הסודות של הגאולה
השלמה היו כאלה בשל אי-ידיעתם הכללית, אך הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לעד, הביא
אותם לידיעת הכלל בעולם. זהו ההבדל בין שמים וארץ! הי-הא!.
גנומן 260
כאשר הגואל
האחרון נבחר, ספר כוכבי אברהם נפתח וסודות הגאולה השלמה מתחילים לרדת. לפני-כן, הם
היו למעלה. דרך החלומות הנבואיים של הנביא יואל הם נמסרים לבני מזל כמונו, שהיה
לנו המזל להיות במקום הנכון, בזמן הנכון ולהיות בעלי לב מלא אמונה. הנביא מכריז:
"השמים הם שמי ה' והארץ הוא נתן לבני אנוש".
הצדיקים
הנסתרים יודעים למעשה את הסודות של שבעת
הרקיעים ויודעים את דרך העלייה של כל סוד. האנשים בעולם אינם מסוגלים (ואפילו אינם
מנסים) להבין מה טיבם ומה מהותם של אותם הסודות, כי הידע הזה הינו מחוץ לתחום השכל
האנושי הרגיל. הצדיקים הנסתרים, לעומת זאת, חיים ברמתם העליונה של קדושת הסודות
ואינם ניזוקים מידיעתם זאת.
גנומן 261
הבינו, בכל
זאת, את מה שהחמור הנסתר ממלכות השמים, אומר לכם. עבור כולנו, זהו ידע אדיר וזכות
כבירה לדעת שקיימות רמות עליונות כאלו. תנו לחמורים הנמצאים כאן, על הארץ, להודות
לאל שדי ולשמוח מן החשיפה הזאת שלפני-כן הייתה נסתרת, והקשורה לסימנים השלמים של הגאולה
השלמה. מסורת אברהם מכילה גם את הברית בין הבתרים, שאפשר לכנותה גם בשם "ברית
הגאולה".
גנומן 262
המידות
הגדולות של הכנסת האורחים והנדיבות יוצאות ממסורתו של אברהם - עמי ערב קבלו מסורת
זו דרך ישמעאל, בנו של ישמעאל.
כוכב הגאולה
הינו הכוכב "השלישי" בסימן הכוכבים. הוא גם כוכבו של יעקב, האב המסמל את
השלמות, מאחר ומיטתו של יעקב הייתה מושלמת בשנים-עשר ילדיו הצדיקים.
הכוכב השני מייצג
את האב השני, יצחק, ובדרך כלל אנו מתייחסים אליו כאל "הכוכב של הבניין הנשאר
בזמן". יצחק אבינו מסמל גם-כן את הבנייה המחודשת בארץ ישראל, שנמשכת לאורך
הזמן עבור העם היהודי, היות וידוע שיצחק מעולם לא עזב את הארץ המובטחת (לעומת
אברהם ויעקב), וכך שמר ליהודים את זכותם לארץ, אפילו כאשר הם היו בגולה. כוכב
הגאולה צריך להיות מותאם לשלוש גאולות: הראשונה של משה רבנו, השנייה של מרדכי
הצדיק והשלישית, האחרונה, בזכות הגואל חיים.
גנומן 263
כוכבו של
כריסטו, כפי שהוסבר, הוא כוכבו של מלכיצדק ואינו אחד משבעת כוכבי הגאולה של
"העגלה הגדולה". מהותו הוא ביותו "משוח", "כהן"
ו"מלך". יש לציין כי הכוכב המשיחי אינו "יותר גבוה" משבעת
כוכבי הגאולה. נהפוך הוא, הוא נמצא מתחת למדרגתם, אך חשיבותו גדולה מאד, מאחר והוא
מקשר ומשלים את שבעת היבטי הגאולה עבור העולם.
כוכב זה משמש
כאמצעי שדרכו שבעת אורות הגאולה של שבע המסורות הגדולות (של אברהם, יצחק, יעקב,
משה, אליהו, מרדכי ואסתר) נלמדים ומתפשטים לעולם כולו.
גנומן 264
ללא
"הכהן המשוח לאל שבשמים", לא הייתה מתאפשרת כניסתם של אומות העולם מתחת
לכנפי הגאולה. הנבואה שדיברה על עלייתו של אח אחד כאשר אחיו השני נופל, התאמתה
כאשר יעקב היה למטה ושליחותו של ישוע ארעה כאשר אור כוכבו האיר לאומות העולם.
בסופו של דבר, כוכבו של כריסטו, הנמצא בגאולה הסופית ונקרא כוכב הסימנים המשיחיים,
הוא בתוך סימן האיחוד המחודש וההתפייסות.
בשלב זה של ההיסטוריה,
הוא מקשר בין המסורת היהודית (בטקס החדש על מזבח יהודה) לבין המסורת הנוצרית
המתוקנת על מזבחו של מלכיצדק.
גנומן 265
למען האמת
ראיתי זאת. בארבע השנים הראשונות של הסימנים, הייתי תחת השפעתו הישירה של כוכבו
המשיחי של כריסטו. בארבע שנים אלו הכוכב האיר באורו המלא כפי שהאיר בעת שליחותו של
ישוע. הדבר אירע משום שהבנתי כיצד חש ישוע בעת שליחותו, הבנתי את הקשרים העליונים
שהשפיעו עליו והרגשתי את מצבו של היותו בלתי מובן, כאשר האמת הייתה צריכה להיאמר.
לולא הסימן
של החמור שהורידני למטה, הייתי יכול להחשיב עצמי לנסיך. לולא נעירות החמור והצגת
הסימנים, לא הייתי יוצא חי, אך הכל היה מכוון על-מנת שאוכל להבין כיצד להסביר
ליהודים ולנוצרים את שליחות ישוע.
גנומן 266
בתקופה השנייה בת שש השנים, הייתי תחת השפעת
הכוכב המשיחי, אך בתוך הסימנים הנסתרים החמוריים של אסתר (או סימן החמור, משיח
בן-דוד). זה היה לשם השלמת הסימנים המשיחיים לעם ישראל. כל ההשפעות של כוכבי
הגאולה הינן נפלאות ויוצאות מגדר הרגיל, עם סימני יוסף מצד אחד, וסימני דוד מן הצד
השני.
בגאולה השלמה והסופית, שבע המסורות המיוצגות על-ידי
שבעת כוכבי הגאולה של ה"מצקת הגדולה" (העגלה הגדולה), מתקשרות לעולם דרך
כוכבו המשיחי של כריסטו בלבוש החמור המשיחי שאוכל את לחם כל סימני הגאולה ומסביר
את עניין הגאולה השלמה. כוכבו של כריסטו נחוץ, כי הוא מקשר בין שתי מערכות
הסימנים, כך שהצאן האבוד של בית ישראל יכול לשוב ואומות העולם יכולות ליהנות
מהאמונה הצרופה באל אחד ולמצוא את ישועתן במזבח הגויים בבית התפילה של הגאולה
השלמה והסופית.
גנומן 267
כוכב הגאולה
מייצג את האיזון המושלם כפי שהאב השלישי מקשר את ברכת אבותינו, אברהם ויצחק,
למאזניים המושלמות וכפי שהגאולה השלמה מקשרת את הגאולה הראשונה במצרים ואת הגאולה
השניה בפרס למאזניים המושלמות. כוכב הגאולה השלמה מקשר גם את היהודים לנוצרים בקשר
חדש של אמונה בעת הדור הרביעי הנוכחי. אחד יכול כבר לראות זאת במאות קבוצות
נוצריות המגלות אהדה ואהבה כלפי ישראל ועובדות לשם רווחת מדינת ישראל.
גנומן 268
בגאולה השלמה,
כוכבו של אברהם שב בשל תקופה גדולה בת 65 שנים, המסיימת מעגל היסטורי בן 4,000
שנה. כמו-כן כוכב הגאולה מביא עמו את כל מה שקשור לגאולה, מהברית בין הבתרים שנעשה
על-ידי אברהם אבינו. ניתן לומר כי החלקים העליונים של החיות שבותרו מתאחדים וליבם
מתפייס באיחוד הגדול של אמונת אברהם. וכמו ההסתר הגדול של כוכב אברהם באלפיים
השנים, כך קיים איזון מושלם בין כוכבו של אברהם וכוכבו של מלכיצדק, כפי שמרומז
במפגש בין השניים בעמק השווה, כלומר: עמק האיזון המושלם. שיווי משקל זה והתגלותן של כל המסורות האמיתיות שולחים
את כוכבו של כריסטו לשלב המתקן, על-מנת למגר את עגל הזהב ההיסטורי של הנצרות
המסורתית.
גנומן 269
ישוע ניסה.
הוא הצהיר כי לא בא להכחיש את התורה או את הנביאים אלא להשלים אותם, אך העת הייתה
בניגוד לכל השלמה או תיקון. כוכבו של אברהם כמעט שלא נראה, וכוכבו של מלכיצדק האיר
יתר על המידה. היו מעט זכויות בישראל: ההנהגה הייתה מושחתת והרבנים גילו אטימות לב
וזיוף. מאחר וכך, הגיע תורם של עמי עשו. זאת למרות היותם ספוגים בעבודה זרה, חסרי
מצוות וחסרי ידיעת שבע המצוות של נח, אם כי יש לציין שהיו נהוגות אצלם מצוות
הקשורות לכיבוד ההורים והזקנים וכללים של דרך ארץ, שהיו מקובלים בפני ה'. כוכבו של
כריסטו נועד למצוא את ביצוע שליחותו בין צאצאי עשו.
גנומן 270
כוכבו של
מלכיצדק נוטל עשירית מכוכבו של אברהם כפי שמלכיצדק קיבל את המעשר מאברהם אבינו.
למרות ההבדל הניכר במישור זה, כוכב אברהם זקוק לכוכב מלכיצדק לשם השלמת ברכתו של
אברהם להמון גויים. לכן צריך היה מלכיצדק לברך את אברהם ולחלק לחם ויין, על-מנת
שעשירית מברכתו של אברהם תתפשט לעולם כולו דרך "השליחות המשיחית" לאל עליון,
בורא כל חי.
ברכתו הגדולה של אברהם לא מגיעה לשלמותה עד שלא נלווית
לשליחותו של מלכיצדק. לפיכך מלכיצדק הוא כהן לאל עליון, מלך שלם. הוא מייצג את
שליחותו המשיחית, המיועדת לאמונה הצרופה באל אחד ומשלימה את בית התפילה לכל העמים,
העתיד להיבנות בירושלים. זה יהיה אפשרי רק בגאולה השלמה, כאשר כוכבו של אברהם
וכוכבו של מלכיצדק ישובו לעמק השווה.
גנומן 271
מלכיצדק פירושו
מלכי-הוא-צדק. זהו מונח משיחי. במסורת היהודית מדברים לעתים רחוקות על "מלך
המשיח", ובנצרות ישוע נקרא "מלך כריסטוס" (JESUS CHRIST KING). השליחות הינה
כ"מלך" לעולם, מאחר והיא מלמדת כי "מלכי הוא צדק" וכי
"אל הצדק הוא המלך היחיד". באותה מידה המשיח בעתיד ילמד את העולם כי אף
בן אנוש אינו מלך אמיתי, ואף מלך בשר ודם אינו מייצג את הצדק האמיתי. המלך האמיתי
היחיד הוא אל הצדק, הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לעד, ורק הצדק עצמו הוא המלך המשיח
הראוי למלוך על העולם. כך צריך המשיח העתיד לבוא ללמד.
בזמן האמצעי
של המעגל ההיסטורי, מורה הצדק היה תחת כוכב אברהם וישוע היה תחת כוכב מלכיצדק, אך
הפער ביניהם היה גדול מדי, ולא היה קיים ביניהם איזון הולם. הדבר היחיד שנראה היה
כוכבו של כריסטו, שהאיר באור כה חזק, אשר משך אליו את המוחות והלבבות. הוא נהיה
למלך. ישוע נתפס במלכודת המשיחות, במעגל האמצעי של כוכב אברהם.
גנומן 272
וכמובן שהיה
קיים איזון של כוכבי הגאולה בעת הגאולה הראשונה. כוכב הגאולה יצא במלוא עצמתו דרך
היחס שהיה קיים בין כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק, אשר הדריכו את משה ואת אהרון
בחייהם. אנחנו ממעטים לדבר על כוכבי הגאולה הראשונה משום שלאחר מקרה הסנה הבוער,
משה ואהרון הודרכו ישירות על-ידי דבריו ומצוותיו של האל החי. כמו-כן, חשוב להבין
שזמן הגאולה ממצרים ארע תחת כוכבו של הדור הרביעי הנעתק ממקומו שזהר באותה תקופה,
כוכב שבא אחרי תקופת כוכבי אברהם-מלכיצדק, כוכב יצחק (כוכב הבניין הנשאר בזמן)
וכוכב יעקב (כוכב הגאולה). היחס הגאולי והמשיחי נוצר בין משה, הגואל ואהרון, הכהן
המשוח. משה רבנו היה מנותק יחסית מן העם, היות והיה בקשר מתמיד עם ה'. אהרון היה
המתווך העיקרי בין משה והעם. לפי המסורת, אהרון מוכר כ"איש אוהב ורודף
שלום" וכמנהיג אהוב מאד על-ידי העם, מאחר והיה מעורב יותר בענייני דיומא
וסייע לעם במצוקתו. אהרון היה הכהן המשוח שברך את הלחם וקידש את היין בקודש הקדשים,
בהתאם להוראות שקיבל מה'.
גנומן 273
בגאולה השנייה,
כוכב הגאולה נצץ בזכות מרדכי הצדיק. כוכבו של אברהם זהר עליו בעוד שכוכב מלכיצדק
היה מאיר על מלכת אסתר בסימן המלכות הנסתרת של ה', בזמן הגולה, כאל מסתתר.
הגאולה
הראשונה הייתה תחת השם "אהיה" (הראשון). ישועת הפורים הייתה תחת
השם "אשר", שכפי שמוסבר בספר משנת חיים, אינה בעלת משמעות
מוגדרת, אלא אם הינה מחוברת ל"אהיה" (האחרון), כשהוא מתגלה.
גם התגלות
הסימנים הראשונים בבית ספר אסתר הנסתר של האיסיים הייתה תחת השם "אשר".
לפיכך, מורה הצדק ידע שבית הספר שיסד היה צריך להיות מוסתר, לפחות עד אחרית הימים
כאשר ה"נס הגדול" של הגאולה עתיד להתרחש.
גנומן 274
במסגרת
המערכת המשיחית האיסיית, מורה הצדק עצמו היה במעמדו הגאולי תחת כוכבו של אברהם,
בעוד שכל התפקידים והחוקים החדשים ל"פולחן החדש" ול"משיחיות החדשה"
של "הברית החדשה" וכד' היו בתפקודם המלא בתוך המבנה המשיחי של המוסד
הנסתר ההוא. ככל הנראה היו שלושה משיחים בתפקיד - כל אחד עם סוגו המיוחד של
הכהונה.
גנומן 275
כוכבו של
אברהם היה במרחק רב ואורו האמיתי היה רחוק מהעם. המסורת היהודית הייתה קיימת, אך
אורה האמיתי היה בהעדר מוחלט (מלבד קהילת האיסיים), אפילו ובעיקר בבית המקדש. לכן
ישוע אמר: "לָכֵן כֹּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוֹּ רַק
הִשָׁמְרוּ מֵעֲשׂוֹת כְמַעֲשֵׂיהֶם כִּי אֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עֹשִׂים"
(שם). לא גוף המסורת היה חסר, אלא רוחה ואורה, וללא המסורת היהודית האמיתית בפועל,
כוכב הגאולה לא יכול היה להאיר. לא היו בעם מנהיגים רוחניים שילמדו אותו לשוב אל
ה' באהבה או שיעזרו לו באמונתו, בהראות לו את דרכי האמונה הנכונה. שליחותם של
יוחנן וישוע באו לספק את שני הליקויים הגדולים בעם. אמנם הזמן לא היה עדיין מתאים
ולא הייתה רשות לפעול. בכל אופן, כוכבו האוניברסלי של כריסטו היה נוצץ ברקיע והיה
מחפש מישהו שישא על כתפיו את אחריות השליחות. בדרך זו או אחרת, הכוכב
"דרש", בשלב המסוים ההוא בהיסטוריה, את שליחותו.
גנומן 276
מן הכוכבים
ניתן להבין טוב יותר את הכיוון של כל שליחות משיחית אמיתית שיכלה להתפתח בתקופה
ההיא. מבלי שאישור לשליחות כזאת היה יוצא ממורה הצדק עצמו, שום שליחות לא הייתה יכולה
להיקרא "משיחית", ללא הסיכון הכבד שתהפוך לאלילית. ישוע לא חשב על כך
משום שמחשבותיו היו מכוונות אל עם ישראל, ובאותה עת הסיכון שהיהודים יפלו בפולחן אלילי
לבן אדם היה אפסי. כמה מדברי ישוע יכולים להצביע על כך שהרגיש אמת נבואית על-מנת
שהבשורה שלו תתפשט בעולם, אך הוא התכוון לבשורה שרצה ללמד ולא לפולחן האישיות
שלאחר מכן נבנה עליה. בכל מקרה, סימני הכוכבים, בתקופה ההיא, היו מכוונים אל אומות
העולם.
גנומן 277
חוסר האיזון
בין הסתר כוכבו של אברהם ונוגה כוכבו של מלכיצדק (דרך שליחותו של ישוע) היה מאחורי
חוסר האיזון שאפיין את הולדת הנצרות. מסורתו של אברהם כמעט שלא נראתה וכוכבו של
כריסטו היה דומיננטי והאיר בעוצמה כזו עד שהמביט בו חשב שהוא הדבר הגדול היחיד.
למעשה, הייתה זו פתיחתה של התגלות בלתי מוגדרת. לכן, המילה "אשר" הפכה
ל"ראש" וה"ראש" הזה צמח, גבר והתנתק ממקור הסדר האמיתי של
האותיות, והפך לראש לכל דבר. לו ישוע היה מכריז כי הוא הולך לפי תורת מורי שהוא
מורה האיסיים, רק אז היה יכול להיווצר איזון מושלם בין הגואל והמשיח ובין כוכבו של
אברהם וכוכבו של מלכיצדק.
גנומן 278
כוכב הגאולה
של הגאולה השלמה הינו מושלם בכל המובנים. כפי שיעקב אבינו הוא האב האחרון, כך
הגואל האחרון הוא יעקב של ההיסטוריה, אשר ברכתו מכילה את כל תולדות העבר של "אהיה
אשר". ברכה הקשורה להבנה הגדולה הכוללת של ההתגלות החדשה והסופית של
ה"אהיה" האחרון, המשלים את המעגלים ההיסטוריים של התוכנית האלוהית
בשם המושלם אהיה אשר אהיה. הסימנים ה"משיחיים" מועמסים על גבו של
החמור שנוער את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה.
"החורבן
לא יחזור שנית".
איש הסימנים
נופל פעמים רבות, אך מתוקן על-ידי המורה חיים. לאחר 12 שנים, פרץ יכול להסביר לבסוף
בנחת שהמשיחים שיבואו על-מנת ליישם את התפקידים המשיחיים שניתנו על-ידי כוכבו של
מלכיצדק, מחזיקים רק בסימני החמור.
ההתעלות
האמיתית של הגאולה השלמה עבור האנושות כולה נמצאת בידי הגואל האחרון, המורה חיים,
אשר נבחר ללמד ולהדריך את בני האדם בדרכים האהובות על-ידי הקדוש ברוך הוא.
גנומן 279
בגאולה
הראשונה, התורה שנמסרה למשה הכילה את החוקים עבור העם היהודי. בגאולת פורים, התורה
חזרה במלא הדרה לאחר ששוב התכנס הסנהדרין ונפתחו בתי המדרש למען הילדים. בישועת
הקורבן, רוח ה' וחסד עליון ירדו אל אומות העולם, שבכל זאת נשארו יתומים מחוקים
חדשים אמיתיים כפי שהובטח בברית החדשה של ירמיהו. אנו נסביר, בעזרת השם, בספר אסתר
2, כי "החוק החדש" של "הברית החדשה", שנוסדה על-ידי מורה הצדק,
הייתה מותאמת לכל: ליהודים ולאומות העולם, שעמדו מרחק אדיר מחוקי וממצוות התורה.
החומרה, חיי
הצנע, התנזרות השלטון האיסיי היו בהרבה יותר חזקים מאשר בהלכה הרגילה.
גנומן 280
לא זו הייתה
תורתו של ישוע בעת שליחותו. למרות שאמר כי יש לעקוב אחר הדרך הצרה, ניתן להרגיש
דרך קריאת האוונגליונים שהוא פעל על-מנת להקל על העול, שהעמיסו הרבנים על העם.
כמובן שלא הייתה מחלוקת עם ההלכה עצמה. אפשר להשוות זאת לתנועה הקונסרבטיבית
בימינו, אשר מנסה בחוכמה, באמצעות פרשנות הלכתית אחרת, להקל את עול ההלכה.
בהיסטוריה, ובפרט
במאות האחרונות, ההלכה הייתה בידי רבני בית שמאי, שכל הזמן הכבידו והציבו סייגים
חדשים למצוות.
אנו צריכים
לכבד ולהבין את כוונתו הנכונה של ישוע. אם לפני 2,000 שנה היה כבר צורך להקל על
עול ההלכה לטובת העם, על אחת כמה וכמה בימינו אנו...
גנומן 281
כל היהודים
שזקוקים לתורה מחודשת משום שאיבדו קשר עם עולם ההלכה, יכולים ליהנות שוב בחוק החדש
של הגאולה השלמה במזבחו של יהודה. כל הצאן האבוד של בית ישראל בשובו הביתה למזבחו
של אפרים יוכל למצוא בחוק החדש את חייו החדשים, מאחר וחזר לתורה הקדושה, אך באופן
שמקל עליו. אומות העולם הקשורות למזבחו של מלכיצדק ירגישו נחמה, סיפוק, אמונה חזקה
והבנה חדשה בחוק החדש השייך לברית החדשה של הגאולה השלמה בישומו על מזבחו של גויי
העולם. שלוש הקבוצות הללו יבינו את גאולת ישראל הגדולה בעוד ששלושתן, יחד עם
האסלאם, על מחצלת האסלאם, ייהנו בבית הגאולה השלמה שנקראת הגאולה האוניברסלית
(העולמית) הגדולה.
זהו כוכב הגאולה,
הקובע את האיזון הנכון של החוק החדש עבור כל הרמות.
גנומן 282
בזמנו של
שלמה המלך, כוכבו של מלכיצדק, הנמצא אלף שנים במסלולו יחד עם כוכבו של אברהם, היה
ממוקם במעמדו של מלך-משיח. העת הייתה חיובית: העם היה מאוחד על ארצו, וכוכבו של
אברהם האיר במלוא אורו. תפילתו של שלמה, בעת חנוכת בית המקדש בירושלים, הייתה
מאורע משיחי וגאולי כביר שזימן וקרא לעולם כולו לבוא, לשבח ולעבוד את הקדוש ברוך
הוא, בורא כל הבריות, אשר נתגלה לישראל במעמד הר סיני.
בין ארבעת
כוכבי ידית המצקת הגדולה נכלל כוכב יצחק, הוא הכוכב השני לאחר כוכבו של אברהם.
כוכב זה מכונה בשמו הנוסף כוכב הבניין הנשאר בזמן. לפעמים נקרא כוכבו של מלכיצדק
כוכבו של שלמה המלך, אך למעשה הכוכב הינו כוכבו של מלכיצדק, במעמדו בן אלף שנים,
המקביל לכוכבו של יצחק.
לכן, כאשר
נבנה בית המקדש הראשון, היה זה רק בעת סיומה של תקופת אלף השנים, כאשר כוכב שלמה
המלך היה בקשר עם כוכב הבניין הנשאר בזמן.
גנומן 283
בעת שבית
המקדש נבנה והוקדש, כבוד ה' מילא את קודש הקודשים ואלהי ישראל ברך את מעונו ועמו
הנבחר שמח בחלקו. לא היה גוי אחר, מלבד עם ישראל, שזכה לראות את כבוד ה' בהתגלותו.
ארבעה שלבים גאוליים היו נחוצים על-מנת להגיע לבניית בית המקדש הראשון: הדרכתו
של כוכב (והמשך המסורת דרכו), משיחותו של כוכב מלכיצדק (רמת הקדושה
הגבוהה ביותר במשיחותו של אהרון הכהן מקורה בקשר המשיחי של יצחק, כקרבן שלם על
המזבח, ולכן קשור גם לכוכבו של יצחק), כוכב הגאולה (במשך הגאולה הראשונה
במלואה) וכוכב הבניין הנשאר בזמן, הקשור לכוכב הדור הרביעי (יציאת וגאולת
מצרים ארעה תחת השפעת כוכב הדור הרביעי. לאחר הכנעת מצרים והרס העבודה הזרה בתוכה,
יצאה בנייתה של האומה הישראלית באמונה האמיתית).
גנומן 284
ארבעת
הכוכבים הגאוליים והכוכב המלווה של מלכיצדק היו נחוצים על-מנת להגיע לבניין הנשאר
בזמן , האהוב על-ידי ה'.
אלו הם חמשת הכוכבים שנראו בסימן הכוכבים:
א. מזבח יהודה (כוכבו של אברהם).
ב. מזבח אפרים (כוכבו של יצחק).
ג. מזבח הכהן המשוח (כוכב הגאולה הקשור עם כוכבו של
מלכיצדק).
ד. מזבח מלכיצדק (כוכבו של מלכיצדק תחת כוכב הגאולה).
ה. מזבח אליהו הנביא (כוכב הדור הרביעי, הקשור עם כוכב
הבניין הנשאר בזמן).
גנומן 285
כהונתו של
מלכיצדק, כהן לאל עליון, נמשכה עד לידתו של פרץ, בן יהודה ותמר. תמר הייתה היורשת
של מסורת מלכיצדק.
יהודה היה
היורש של הברכה המשיחית, כך שהמשיח העתיד לבוא ירושלימה, חייב להיות צאצא משבט
יהודה.
פרץ, שנולד
מאיחודם הינו "סימן משיחי", מאחר והוא נושא את האיחוד המאוזן בין כוכב אברהם
(המסורת היהודית) לבין כוכב מלכיצדק (המסורת של גאולת העמים).
מעמדו של
פרץ, איש הסימנים, הינו הכלי המקבל את שתי מערכות הסימנים המשיחיים, שהועברו אליו
בירושה. לפיכך, יש רמזים רבים בסיפורם של יהודה, תמר, פרץ וזרח.
גנומן 286
איש לא האמין
כי בעת ההיא, יהודה יהיה אב לבנים מתמר. כמו-כן, יהודה לא העלה על דעתו שהוא ישכב
עם תמר, שהייתה צריכה להתחפש לזונה על-מנת לבצע את "האיחוד המשיחי". רק
זמן מה לפני לידתם של פרץ וזרח, ליהודה נודע כי הילודים שייכים לו.
עם ברכתו
המשיחית השלמה מאביו יהודה ומתמר אמו, פרץ פרץ החוצה במהירות גדולה על-מנת לפרוץ
את גבולות אימו ולהודיע לעולם כי נפרצו הגדרות, שמנעו קודם לכן את היווצרות ישראל
הגדולה.
גנומן 287
עם לידתו של
פרץ, סימני "הכהונה האוניברסלית" של מסורת מלכיצדק אוחדו עם בית יהודה. על-מנת
שהדבר יתגשם לשם הפצת אור וברכה לגויים, יצטרכו לעבור אלפי שנים. האור עדיין
חייב לצאת, מאחר והגאולה לעולם לא תהיה שלמה בלעדיו. למעשה, כהונתו המקורית של
מלכיצדק נכשלה בין אומות העולם, שנפגשו על אדמת כנען, בין תקופת אברהם וזמנה של
תמר. עבודתם הזרה של אומות העולם לא הייתה ניתנת לשבירה, מה שגרם לכך ששליחות
ירושת מלכיצדק לא מצאה חברים ולא היה בית תפילה המסוגל להבטיח גידול של
קהילה.
תמר הייתה
היורשת האחרונה של מלכיצדק, שחיה באמונה האמיתית באל אחד.
גנומן 288
זו הייתה
הסיבה שבגללה תמר סיכנה את חייה על-מנת להתעבר וללדת יורש לברכה הגאולית. הדבר בא
להסביר מדוע המשיחות האוניברסלית של מלכיצדק חייבת להיות בתוך המסגרת של בית
התפילה היהודי, בעוד שבאותו זמן מתפשטת האמונה האמיתית בין אומות העולם.
בשליחות
הטרגית של קורבן האיל, ישראל הייתה נטולת זכויות לגמרי. המשיחות האוניברסלית יצאה
מנותקת מהכהונה "המוסמכת" של המסורת היהודית, ולבסוף התנתקה מהאמונה
הצרופה של הדיבר השני.
כל כהני הדת
של הנצרות המסורתית למדו במשך 2,000 שנה מין אמונה מזויפת, שבה יש שיתוף, אמונה שנוגדת
את אמונת אברהם אבינו באל שדי.
מבלי המסורת
של כוכב אברהם, כוכבו של מלכיצדק אינו מסוגל לשמור על איזון האמונה האמיתית. כדי
לנסות לזכות מחדש באיזון האבוד, היא מזייפת את האמונה האמיתית. לפיכך, התפשטותו של
יפת, שבאה ללמד את האמונה האמיתית, צריכה לשהות בביתו של שם.
גנומן 289
המסורת
הנבואית של הכוכב הכפול של הדור הרביעי הנעתק ממקומו, נגזרת מן המסורת של הדיבר
השני. המונח "דור רביעי" מופיע כאן לראשונה. ארבעת הכוכבים במסגרת של
400 שנים (ליתר דיוק - חמשת הכוכבים במסגרת הנעה בין 400 ו- 500 שנים) מסתיימים
בגאולה הראשונה בסימן נבואי כפול: הרס עובדי אלילים, עושי רע וכופרים במשך תקופת הדור
הרביעי, מחד גיסא, וניסים, ישועה וגאולה למאמינים באל אחד, בורא הכל, וההולכים
בדרכיו, מאידך גיסא.
500 השנים של
מעגלי חמשת הכוכבים (מכוכבו של אברהם ועד לכוכבו של הדור הרביעי במצרים) היו נחוצים
לכונן את הגאולה הגדולה, היחידה והנצחית בידי משה רבנו, ולהביא את העם היהודי
למעמד הר סיני המדהים והנורא.
גנומן 290
בדור הרביעי
הכביר נצטווה ישראל בסימן נבואי כפול. באמונה ובמעשים טובים הוא זוכה לישועה
ולגאולה. בהיעדר אמונה ובמעשים רעים הוא נענש קשות. מסורת התורה והתורה שבעל-פה של
משה הסבירו כל פרט הקשור לטוב ולרע, לנכון ולשגוי. עם ישראל, לאורך הזמן, גילה
חולשה באמונה וחזקה בעקשנות. הוא מעד ונפל בעמקי הבורות, נהג בחוסר יציבות ובעבודת
אלילים ככל הגויים מסביבה. הכיצד הדור שזכה באור הבוהק של פלאי יציאת מצרים, ירד
לתהום השכחה המוחלטת? קשה לספק הסבר הגיוני ופשוט לעובדה זו. אין אנו יכולים לשפוט
זאת, אך אנו נדהמים לראות כי לאחר 500 שנים מן ההתגלות האלוהית הישירה בהר סיני,
העם לא היה עדיין יציב באמונתו והרחיק לכת בעבודה זרה. הכיצד לאחר 4000 שנים מאז
הופעתו של כוכב אברהם, שבא ללמד את האמונה הצרופה באל אחד להמון גויים, אנו מוצאים
עדיין עולם מלא באמונות זרות ותורות של עבודת אלילים, הכל מלבד האמונה הפשוטה באל
חי אחד?
גנומן 291
כידוע,
הגאולה הראשונה כוננה בעולם לצמיתות. האור והקדושה שבה היו למען אלו שרצו ליהנות
ממנה. האור הועבר משופט לשופט, מנביא לנביא. מי שאחז בנרות הקדושים לא יכול היה להיפגע,
והיה שמור ומוגן מאחורי מגנו של אברהם ברחמנות ה' לכל צאצאי האבות. איחוד לאומי לא
היה קיים עד ששמואל חידש את ברית ישראל ואיחד את כל השבטים תחת שלטון המלך. שאול
נמשח כמלך, ולאחר מכן דוד, אשר נאמר לו כי הברכה המובטחת ליהודה תעבור דרכו. עם
שלטון שלמה, הושג האיחוד הלאומי, ונתנה רשות לבנות את בית המקדש בירושלים.
גנומן 292
"סימני
הגאולה השלמים" של התקופה ההיא הגיעו בעת ממלכת שלמה. שלמה בנה ארמון ובו
אלפי חדרים על-מנת לאחסן את נשותיו ופילגשיו ומאות אורוות לסוסיו. הוא הטיל מסים
כבדים על עמו כדי לממן את ארמונותיו המפוארים והעצומים. לאחר מות שלמה פרצה מלחמת
אחים, הממלכה התפלגה ושוב עם ישראל ירד לעמקי החטא. בזמן אליהו הנביא רק כ- 7,000
איש לא כרעו ברך לבעל.
גנומן 293
בזמנים
החשוכים ההם, האור וכח הקדושה שהיו בידי אליהו הנביא ואלישע תלמידו, היו גלויים
בספר המלכים. בעת ההיא, גם כאשר בית המקדש עמד על תלו, לא היה מי שהחזיק בקדושה
האמיתית של התורה. לכן היה צורך ב"מוסד חדש", שבראשו עומדים אנשי קדושה,
שכל מטרתם היא לשרת את ה', ובכך יפצו הם על הריקנות והרדידות המוחלטת של העם. אז
נוסד בית הספר לנביאים שבראשו עמד אליהו הנביא. כעבור שנים ניתן היה להשוות בין
בית ספר זה לבית הספר האיסיי, אשר בראשו עמד ראש ל"ו הצדיקים. בשתי תקופות אלו
ה"מוסדות החדשים" היו כורח המציאות שנבעה מן השפלות שאפיינה את אותה
התקופה.
גנומן 294
הנביאים הנסתרים של בית ספרו של אליהו לא היו
"הצדיקים הנסתרים", אלא הגרעין שממנו נוצר, ככל הנראה, "מוסד"
ל"ו הצדיקים הנסתרים. אנו סבורים כי המספר הקבוע נקבע מאוחר יותר, בזמן מרדכי
הצדיק. אין ספק כי גם אלו שהשתייכו לבית ספר אסתר האיסיי, היו צדיקים וקדושים,
שדאגו לשמור בהקפדה על תורתו של מורה הצדק, וידעו את הסודות שנתגלו על-ידו. למרות
זאת, אלה לא היו ל"ו צדיקי הדור. על-פי המידע שבידנו, מרדכי הצדיק היה ראש
ל"ו הצדיקים הראשון. אליהו הנביא, זכרו לברכה, הינו ראש אנשי העלייה. כלומר,
בכל דור של ל"ו צדיקים, עמד צדיק אחד בראש, ובכל דור, אליהו הנביא עמד מעליהם
כשהוא מחזיק בתואר: "ראש אנשי העלייה".
גנומן 295
את המידע
שלפיו מרדכי עמד בראש ל"ו הצדיקים בדורו, קבלתי ישירות מהמורה חיים.
עד לתחייתו
של המורה חיים, המידע הזה, הקשור למרדכי היהודי , הינו חשוב עד מאוד על-מנת להבין
את הגאולה ההיסטורית הנסתרת והגדולה של פורים ואת יחסה הסמוי למורה הצדק ולבית
הספר האיסיי. בדרך-כלל (וזהו לימוד אודות הגאולה השלמה והסופית שיוערך על-ידי
הדורות בעתיד), ב- 2,500 השנים האחרונות, העולם לא יכול היה לעמוד ולהתקיים לולא
מעשיהם, סבלם ותפילותיהם של ל"ו הצדיקים בכל דור ודור.
גנומן 296
שלושה כוכבים
נחוצים לשבעת העמודים הגדולים של הבנייה בעת הגאולה. לאחר שהבינונו את המסורות
הקשורות לכוכבו של אברהם (המסורת היהודית), לכוכבו של יצחק (הבניין הנשאר בזמן),
לכוכבו של יעקב (מסורת הגאולה עצמה), לכוכבו של הדור הרביעי (מסורת הנביאים)
ולכוכבו של מלכיצדק (המייצג את מסורת הגאולה האוניברסלית, שאינה כלולה בשבעת
הכוכבים), נותרו כוכביהם של מרדכי, אסתר וכוכב הגואל. שלושת הכוכבים הללו משלימים
את המסורות הנחוצות להשלמת הגאולה השלמה. המסורת המרומזת על-ידי כוכבו של מרדכי
הינה של ל"ו הצדיקים. בלא מרכיב זה, ישראל והעולם לא יכלו לזכות בגאולה
השלמה.
גנומן 297
נושא
ל"ו הצדיקים הנסתרים הינו הגבוה ביותר בפועל, למרות שנושא ראש ל"ו
הצדיקים הינו עליון. מי שממלא את המשרה הזו, נמצא בקשר עם אליהו הנביא ומקבל ממנו
בירושה את סודות הגאולה השלמה. לכן ניתן לומר כי ראש ל"ו הצדיקים בכל דור
ראוי להיות הגואל, היות וקיבל בירושה את "סודות הגאולה" (הנקראים גם-כן
"סודות מלכות השמיים"), ואם ישנן מספיק זכויות בעולם, ישנו גם סיכוי
שסודות אלו מתגלים.
ניתן להסיק
כי מורה הצדק, אשר גילה כמה מן הסודות של מלכות השמיים, בתוך המסגרת של בית הספר
האיסיי, לא היה רק אחד מל"ו הצדיקים, אלא ראשם בעצמו. הוא החזיק במפתחות
הסודיים, והוא ידע כיצד לכונן את המערך המורכב של בית הספר.
גנומן 298
מסורת
ל"ו הצדיקים הנסתרים אינה מסורת "סודות הגאולה". סודות מלכות
השמיים מהווים חלק נפרד, המוכר רק על-ידי ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור,
אך סודות אלה אינם מהווים את המסורת הנסתרת של הצדיקים שהיא, לכשעצמה מהות שונה
לגמרי, נעלה ואינה ידועה כלל בעולם. רק מבט חטוף בספר "מלכים", הקשור
לאליהו ולאלישע מרמז על רמתם הנעלה. מסורת זו הינה בעל-פה בלבד, ואינה יכולה
להיכתב. היא נמצאת מחוץ לטבע העולם, ואינה ניתנת לתיאורים מילוליים כפי שנהוג.
לפיכך, אסור לנסות לכתוב על עניין זה כי כל תאור הינו רחוק מן האמת.
שיעור זה
קבלתי ישירות מפי הצדיק חיים.
גנומן 299
המסורת
הנסתרת של ל"ו הצדיקים הועברה בעל-פה ובדרכים נסתרות ממורה לתלמיד, שהוכן
לפני כן לקבלה. אף אחד אינו יכול לקבל מסורת זו על-פי רצונו. התלמיד נבחר בהקפדה על-ידי
מורו שיודע את טיבו בדרכיו הנסתרות. ל"ו הצדיקים הינם כולם יהודים שנימולו.
אחד מהם מקבל את המסורת ממורו, וחולק אותה לפי דרכיו ושיעוריו. הבכיר ביותר הוא
ראש ל"ו הצדיקים. הוא מקבל את "המסורת הנסתרת של הגאולה" ישירות
מאליהו הנביא, זכרו לברכה.
גנומן 300
על-מנת להבין
את עניין הגאולה השלמה, צריכים להכיר בקיום ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור,
שבלעדיהם אין גאולה. מאז לידתו של אברהם אבינו העולם התקיים בזכות אמונתו הטהורה.
מאז קרבנו של יצחק, העולם התקיים בזכות קידוש השם ההוא. מאז נצחונו של יעקב על
מלאכו של עשו, העולם התקיים בזכות ישראל אבינו. מאז מעמד הר סיני, שבו ה' התגלה,
ונתן את התורה לבני ישראל בידי משה רבנו, העולם התקיים בזכות התורה הקדושה.
גנומן 301
מאז בית
המקדש הראשון בירושלים, כאשר כבוד ה' נראה ומלא אותו, העולם התקיים בזכות בית ה'.
לדאבוננו, הזכות ההיא הוכתמה לאחר חלוקת הממלכה. ישראל החלה לזנות אחרי אלוהים
אחרים ויהודה חטא ביהירותו. שניהם ביצעו מעשים, שהוזכרו בדברי גערה של נביאי
ישראל. ביהודה, שבה עמד בית המקדש, שלטו הצביעות וחוסר הכנות, ונעדרו רחמים
לאלמנה, ליתום ולעני. אילולא זכותם של אליהו הנביא ובית ספרו במשך התקופה החשוכה
ההיא, העולם היה לבטח נחרב ועמו גם בית המקדש בירושלים.
גנומן 302
הזכות ההיא
התקיימה במאות רבות (גם לאחר "עלייתו" של אליהו הנביא), עד לזמנו של
מרדכי הצדיק וביסוסו של "מוסד" ל"ו הצדיקים, והיות ואליהו הנביא לא
מת מוות פיזי, אזי זכותו עומדת לעד.
עד לזמנו של
מרדכי הצדיק הייתה נחוצה רמה עליונה וזכות כבירה על-מנת לקיים את העולם, ורק כאשר
מספר הצדיקים הנסתרים נקבע, והם עצמם יכלו להיכנס לברית הקדושה והנסתרת, רק אז היו
מספיק זכויות כדי להציל את העולם מחורבן סופי.
גנומן 303
הצדיקים
הנסתרים יודעים את האמת, והם חיים בקדושת האמת הזאת. העולם לא היה יכול להתקיים
ללא נוכחותם של "בני העלייה", שיודעים את דרכי העלייה ואת האמת, ונושאים
את המשא ואת האיסורים של אותה זכות עליונה. הקדוש ברוך הוא אוהב אותם בזכות רמתם
הקדושה ומצטער צער רב, כאשר הם מקבלים על עצמם את כובד החטאים של האנושות, על-מנת
למנוע את מימוש הגזרות על העולם. בזכותם העולם יכול להתקדם ולהגיע לעיתי הגאולה.
גנומן 304
כדאי להבהיר
את העניין הקשור לזכות הקורבן המשיחי של האיל, שהוקרב בהשוואת זכות הצדיקים
הנסתרים. האמת היא שלא ניתן להשוות בין השניים. הפרמטרים של הראשון אינם קשורים
כלל לפרמטרים של השני. שליחות "המוקש" בה ישוע נפל הייתה הכרח בתוכנית
האלוהית ההיסטורית על-מנת לקשור, באחרית הימים, את שארית הצאן של בית ישראל לאנשים
הטובים של אומות העולם.
זו לא הייתה רמתו של ישוע, במובן המוזכר לעיל, שעשתה את
שליחותו גדולה, אלא מעמדה ההיסטורי של אותה שליחות שרומם את שמו בין אומות העולם.
ישוע לא היה במעמדם של הצדיקים הנסתרים, אך רמתה העליונה של "המסורת
הנסתרת", שאותה קבל בעת שהותו אצל האיסיים, מצאה את ביטויה בקבלה המעשית,
שהיא לכשעצמה סוג נפרד של סודיות, שאינה קשורה לבני העלייה (למרות שאלה מחזיקים
בסודות הקבלה המעשית, בהתאם למה שקבלו ממורם).
גנומן 305
עמוד השליחות
המשיחית של קורבן ישוע לא היווה עמוד המחזיק את העולם. הוא היה עמוד שגויים רבים
נתלו בו על-מנת שבאחרית הימים יוכלו לזכות בישועה. העולם עמד, לא בזכות האיל
שהוקרב, אלא בזכות קרבנו של יצחק אבינו.
גנומן 306
מעמדו של
ישוע, המושווה למעמדו של מורה הצדק, דמה להבדל הקיים בין יצחק אבינו והאיל. כלומר,
אין מה להשוות ביניהם. רק בחסד ה' ובחמלתו על העולם שברא ועל בני אדם שברך, האל
החליף את קרבנו של יצחק באיל שהוקרב במקומו. באותה מידה, העם היהודי יצטרך להבין
שקורבנו של האיל (ישוע) היה נחוץ כדי להשלים במלואה את שליחות ישראל.
גנומן 307
זו הסיבה
שבגללה "האיל המוכן לקורבן" היה אחד מן הדברים החשובים שה' ברא לפני
בריאת העולם, וצריך היה להתקיים כהכנה לגאולה הסופית. גם מטהו של משה היה בין
הדברים שנבראו טרם בריאת העולם, וכך גם שמו של הגואל האחרון היה כתוב מבראשית על כיסאו
הקדוש של כבוד ה'. השם שעכשיו מתגלה הינו "חיים". לאחר שנתגלה, אין
עוררין שהשם המתאים ביותר לגאולה האחרונה הוא שמו של המורה הקם לתחייה, חיים.
גנומן 308
אולי ניתן
לדבר בעקיפין על יחסם של הצדיקים הנסתרים כמובילי הגאולה הנסתרת של האנושות. מה
שוודאי הוא כי הגאולה לא הייתה יכולה לבוא בלעדיהם.
נוסף לכך,
מרדכי הצדיק והמורה חיים היו ראשי ל"ו הצדיקים הנסתרים ושניהם הינם משבט
בנימין. כמו-כן, הניסיון להביא את הגאולה לישראל ולעולם באמצעות בית ספר אסתר
האיסיי הייתה עבודתו של מורה הצדק, שהיה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו.
גנומן 309
זמנו של
מרדכי היהודי לא היה עדיין תחת סימן התהוות הקשר בין מלכות השמיים והעולם וגם לא
תחת סימן תחיית המתים. זאת הייתה התפתחות מהתגלותם של סימני הגאולה הראשוניים בבית
הספר האיסיי, שעתיד היה להיות מושלם רק בעת הגאולה השלמה. מורה הצדק תכנן וכונן
מקור בעולם על-מנת שתצא ממנו הגאולה הגדולה בצורת נס פורים נרחב ועולמי. בו בזמן,
הוא הכין את תלמידיו למלחמות השם הבלתי נמנעות בצורת נס חנוכה חדש נרחב והיסטורי.
תלמידיו, גם לאחר פטירתו, היו בהחלט משוכנעים שאסור היה לגלות דבר מן הפורים הנסתר
או להתחיל להוציא את אור החנוכה ללא קבלת אישור מלמעלה, כי סבורים היו שהמשך
השליחות צריכה להיות מודרכת מלמעלה.
גנומן 310
המוקש בו נפל
ישוע נבע מאמונתו כי הוא האחראי לפתיחת חנוכת הגאולה החדשה. ישוע סבר זאת לאחר
שראה את פרישתו של יוחנן, קבל את סודות הקבלה המעשית וקבל "אותות"
ו"הוראות" מכוכבו של כריסטו. בשל כך, ישוע לא יכול היה להזכיר את בית
הספר האיסיי. כמו-כן, לא יכול היה לגלות את הפורים הנסתר, מאחר ולא הייתה לו רשות
להשתמש בסימני הגאולה הראשונים לפתיחת החנוכה החדשה.
גנומן 311
מורה הצדק
היה במעמד כוכבו של מרדכי הצדיק ובית הספר שיסד היה בסימן הכוכב הנסתר של אסתר.
לפיכך פורים אמיתי גדול והיסטורי יכול היה לצאת מבית הספר האיסיי, ובנוסף, סימני
הגאולה הראשוניים בבית הספר, שהיו משולבים בסדרים משיחיים מורכבים כסדר כוהנים,
חיילים וצבאות המוכנים למלחמות השם, יכלו להקנות כנראה חנוכה גדולה וחדשה לגויים
ולעולם כולו, אך הדבר היה נחוץ לאישור.
גנומן 312
לאחרונה קיבל
ג'יוזפה את המסר כי אילולא נלקח השם "הסודי" מחוץ לכותלי בית הספר
ועוות, הגאולה יכלה לצאת ממנו. לאחר שהשליחות הוצאה בפרהסיה, לא ניתן יותר אישור
לכך בבית הספר. הזכות הגדולה של בית הספר פחתה והאמינות שבעוצמת השבועה (של מסירת
הסודות) נחלשה. ובכל זאת, בשל עוצמת הסימנים הראשונים, הפכה שליחותו של ישוע למקור
אור חדש של חנוכה, רב עצמה אך מעוות, לכל הגויים. עוות זה ימשך עד בוא התיקון
הגדול עם בואו השני של כוכב כריסטו, אשר במסגרתו מתרחשים האירועים האחרונים של
הגאולה השלמה והסופית, הבאים בזכות הצדיק הנבחר, השופט המשוח במלכות השמיים, המורה
חיים.
גנומן 313
ה"שליחות
המשיחית" לא באה על-מנת לגלות את ה"סודות העליונים הנסתרים", אלא
ללמד אמת פשוטה להמונים לשם הצלתם. שליחות כזו צריכה להיות גלויה, אחרת מה הטעם
בה? השליחות חייבת ליצור קהל שמוכן לעקוב אחרי המסר שהיא נושאת. היא צריכה לנסות
להקנות אור חדש בעל הד אוניברסלי, בשל האמת שבה. אין שום קשר עם "הסודות
העליונים" של הצדיקים הנסתרים. הרמה של מה שגנוז גבוהה מזו המיועדת להתגלות להמונים
ולהיות מובנת על-ידם. עניין זה נכון גם לגבי החוקים והמשפטים שניתנו לבני ישראל
בהשוואה לרמת רזי התורה. הצורך בפשטות התבטא בהלכות החכמות והפשוטות שבדברי ישוע,
שהיה אהוב ורצוי בקרב אומות העולם. ה"משיח" צריך להיות באותה רמה של
"הצדיק החי באמונתו", וצריך ללמד דרכי ענווה וחכמה.
גנומן 314
בסוף מגילת
אסתר נכתב: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו--דֹּרֵשׁ טוֹב
לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ" (אסתר, י', 3). התרגום מוסיף כי
מרדכי היה שליח גדול לגויים ושמו היה מוכר מקצה העולם ועד למשנהו. כל מלכי העולם
יראו ממנו כאשר שמו הוזכר. מרדכי דמה לכוכב נוגה, הנוצץ מבין הכוכבים, ולכוכב
הבוקר, סיריוס.
גנומן 315
בשיר הפורים
נאמר: "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. תשועתם הייתה לנצח ותקוותם
בכל דור ודור...".
גנומן 316
כמובן
שלמילים אלו לא היו כוונות לגאולה לטווח הארוך. דובר יותר על תקווה לעתיד, שמצאה
את מימושה בגאולת פורים. חג הפורים מוכר, מכמה סיבות, כגאולה הנסתרת שבה יד ה' לא
נתגלתה כפי שארע ביציאת מצרים. עדות לכך היא העובדה שהשם המפורש לא מופיע במגילת
אסתר. כמו שעבודת ה' הייתה חבויה בטבע, כך שמו היה נסתר במגילה ולא הוזכר בגלוי.
חשוב לציין גם כי הישועה הנפלאה שהתרחשה בעת ההיא ובטלה את ההרג והגולה ליהודים ב-
127 מדינות תחת שלטון אחשוורוש, אינה מוכרת בקרב אומות העולם.
גנומן 317
נתבונן
בשלושת המרכיבים העיקריים של גאולת הפורים שהוצרכו למימושה:
1. התערבותו של מרדכי היהודי (בכמה רמות, כולל היותו ראש הסנהדרין,
שכונן מחדש על-מנת ליצור בתי ספר ללימוד התורה).
2.
מחזור הכוכבים שהיה צריך
להוציא לפועל את הגזרה הנבואית שמסיימת שבעים שנות גלות. מגילת אסתר יכולה גם
להיחשב כ"גילוי הכוכב" (קראו אסטר במקום אסתר) ומכאן ניתן לומר כי סיפור
פורים מרוכז מסביב לעלייתו של כוכב אסתר, בזכות מרדכי הצדיק, עלייתו ונפילתו של
כוכב המן מצאצאי עמלק, שונא מושבע של העם היהודי.
3.
התערבותה של אסתר המלכה
וזכות העם היהודי בשלושת הימים הנוראים של התענית (ככתוב במגילה שהיהודים עשו
תשובה וחזרו לתורה ולחוקיה).
גנומן 318
"שושנת
יעקב" מסמלת את 13 שבטי ישראל. אומרים כי לשושנה יש 13 עלי כותרת. במסר החדש
של הגאולה השלמה השושנה מתארת את הסוד ההיסטורי של איחודם מחדש של השבטים.
מדוע בשיר הפורים
מרומזת ישועתם של השבטים?
חג הפורים
היה הישועה היהודית של היהודים הגולים משבט יהודה (וגם של כמה משבט בנימין ולוי)
ולא של כל שבטי ישראל. עשרת השבטים האחרים גלו והתפזרו בין הגויים שנים רבות לפני
חורבן הבית הראשון.
גנומן 319
"מרדכי
היהודי דומה לנוגה שזורח בזוהרו בין הכוכבים", "ושמו מעורר יראת כבוד בכל
קצוות תבל", "כל העולם רוכש כבוד עצום למעמדו ולחכמתו". ללא ספק,
הביטויים המובאים כאן הינם "גאוליים". מדברים על מרדכי כאל
"הגואל", האיש הנבחר בישועת פורים שאורו זורח על העולם כולו, למרות שהוא
גואל ישראל ולאחר מכן אור החכמה בין הגויים. לא דובר כאן על משיח למרות היותו בן
שבט בנימין, אך כפי שמשה היה הגואל בזמנו, כך גם מרדכי היה הגואל הנבחר בדורו.
לפיכך עלינו להעריך את המידע החשוב ביותר שנמסר על-ידי הצדיק
חיים, לפיו מרדכי היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים. בדומה למרדכי, גם הגואל
האחרון, חיים, היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים והיה צאצא של שבט בנימין. בשל כך
הינו גם נפרד מהמשיחיות המיוחסת לבית דוד. המורה חיים, מן העיר צנעא, תימן, הוא
הוא גואל האנושות, גואל ישראל הגדולה (הכוללת את היהודים, את הצאן הנאבד של בית
ישראל ואת האנשים הראויים וההגונים בין גויי הנצרות). חיים הוא הגואל האחרון
המובטח. הוא אינו המשיח.
בסימנים
השלמים של הגאולה השלמה, הגואל חיים אומר: "אמור להם כי אני הצדיק המתבשר
שלוש פעמים". הדבר מתייחס לשלושה אנשים שנבחרו על-ידי האל כגואלים על-מנת לקדם
את הגאולה ההיסטורית הגדולה, והם: משה רבנו, מרדכי היהודי והמורה חיים.
גנומן 320
למעשה, חג
הפורים מוכר כגאולה השנייה של העם היהודי (הראשונה הייתה גאולת מצרים). לכן, לפי
המסורת, צריכים לכתוב את מגילת אסתר באותו דיוק והקפדה הראויים לכתיבת ספר התורה.
ישועת פורים החזירה את העם היהודי לתורה ולמצוות. חז"ל אמרו שהנס ארע גם
בזכות לימודי התורה בידי ילדי ישראל בבתי הספר שכינן מרדכי על-פי אישורה הממלכתי
של אסתר. בזכות גאולת פורים ניתנה לאחר זמן מה ליהודים רשות לחזור לארץ ישראל
ולבנות את בית המקדש השני.
גנומן 321
הזכרנו שסימני
הגאולה הראשוניים נתגלו בבית ספר אסתר האיסיי על-ידי מורה הצדק. כמו-כן, ציינו כי
אותם הסימנים היו נשמרים בסוד על-ידי ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור.
למעשה, חמשת הסימנים
השלמים (סימן הכוכבים, סימן מלכות השמיים, סימן האור החדש, סימן החמור אוכל לחם,
סימן הדור הרביעי והבניין החדש) היו גנוזים בגאולת פורים ונאמרו במגילת אסתר.
אפילו הסימן השישי (סימן התחייה) יכול להימצא בגאולה ההיסטורית ההיא, שהצילה את
העם היהודי מגזרות מוות וחורבן והביאה אותו לחיים, לניצחון ולאמונה.
גנומן 322
מגילת אסתר
מסתובבת מסביב ל"מעשה הכוכבים" כשהיא עצמה הינה "התגלות
הכוכבים" ולפיכך סימן הכוכבים. עיקר פעולת "מעשה הכוכבים" מתרחש
בתוך ארמון המלך, רמז לסימן מלכות השמיים הגנוז בו. פורים הביא לבניה המחודשת
ולחנוכת הבית השני, מאחר והוא חווה בתוכו את האור החדש של חנוכה (חנוכת בית
המקדש). סימן הדור הרביעי גם כן נמצא, היות ופורים מתרחש לאחר חורבן הבית, בעידן
ענישה וגולה. ישועת הפורים, אם כך, הובילה לבניית בית המקדש השני ולתקופה חדשה.
ומה לגבי
החמור? מה מיקומו בארמון?
גנומן 323
"מובן
מאליו!", ניתן לענות, "אין ארמון ממלכתי ללא אורוות המלך!". זה
נכון, אך היכן אורוות המלך נזכרות במגילת אסתר?
החמור לבש
בגדי סוס, במחזה של פורים, לא בגלל מרדכי אלא בגלל כבוד המלך, שהיה מופחת לולא היה
רוכב על חמור.
אולי זאת
הסיבה שהנבואה לא הייתה כה מרוצה שהגואל יבוא רכוב על חמור והעדיפה אותו רוכב על
עיר בן אתונות. בכל זאת, עַיר כתוב כמו עִיר. והיכן מרדכי רכב על סוס המלך אחשורוש
אם לא בעיר שושן? הרי זוכרים אתם שעל מרדכי נאמר כי "כִּי מָרְדֳּכַי
הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (שם) ו"כָּכָה
יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (שם, ו', 9).
גנומן 324
חז"ל
הסבירו כי לפעמים בסמליות המגילה, אחשוורוש המלך מרמז על הקדוש ברוך הוא. זאת
הסיבה שבגללה הם הבינו את המעמד הגאולי של מרדכי, מאחר ובמונחי הגאולה, הגואל הוא
"משנה למלך". היות והוא נבחר על-ידי השם, הוא הקרוב ביותר אליו והוא
עומד בין ה' והגויים. מרדכי ידע בחכמתו שמזלו של כוכב אסתר היה מביא מזל לכל עמה.
בשל כך, הוא היה כל הזמן קרוב אליה, הוא גידל אותה, חינך אותה והסתירה מעיני
האחרים. הוא גם לימד אותה תחבולות רבות על-מנת שלא תגלה את מוצאה ואת דתה כאשר
תיבחר למלכה. מרדכי ידע. הזמן בא.
גנומן 325
לפני שנתייחס
לסימנים הראשונים בבית הספר האיסיי, הבה נסיים את הדיון על המסורות הנחוצות לגאולה
הסופית כפי שהוא משתקף בשבעת כוכבי הגאולה של העגלה הגדולה. בסימן האחרון של
הכוכבים, אנו רואים ארבעה מכוכבי הגאולה הללו יחד עם כוכבו הנפלא של מלכיצדק המלווה
הפונקציונלי-האוניברסלי-המשיחי-הכוהני. אין אנו רואים לא את כוכבו של מרדכי הצדיק
ולא את כוכבה של אסתר המלכה ולא את הכוכב השביעי שהוא כוכבו של הגואל האחרון, אך
מהסימן הראשון, אנו יודעים שמספר הכוכבים במצקת הגדולה הוא שבע. פורים הינו הסימן
השני, כלומר סימן מלכות השמיים. כוכב אסתר הינו חבוי בתוך הארמון. כוכבו של מרדכי
הינו נסתר במיקום של הכסא, שכעת יושב בו השופט המשוח של מלכות השמיים, חיים. מושב זה
מייצג את המעמד של "משנה למלך" כפי שהיה מרומז במגילת אסתר לגבי מרדכי.
רק לאחר
התגלות הסימנים השלמים, ניתן לקבוע באופן ברור: מאז מרדכי הצדיק הכסא ההוא כונן
לשם מלכות השמיים כפי שנקבע שרק ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים יהיה הגואל הסופי
בבוא העת.
הדבר מותאם
בדיוק עם הנאמר, כי רק ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים היה יורש סימני הגאולה
והמשיחות בכל דור ודור. כוכבו של מרדכי מייצג את המסורת הזאת.
יש מי שיבין
את חשיבות ההתגלות בספר אסתר, לפיה מורה הצדק היה ראש הצדיקים הנסתרים בדורו. זה מסביר
את מקור הכניסה של אותם סימנים בבית הספר שהוא עצמו יסד, לאחר שהחליט לגלותם.
כוכב אסתר עצמו מייצג את המסורת הנסתרת של
"כתב הנסתר" במגילת אסתר. כתב זה נקרא גם "כתב שושן", וטומן את
"סודות" מלכות השמיים בזנבו הבלתי-נראה ובסיפור המאורעות המרתק והברור
שמובא במגילת אסתר.
אחד מן
ההיבטים החשובים של כוכב זה הוא הרשות הניתנת לחמור (שאוכל לחם של מלכות השמים)
להסביר דרך זנבו את סודות מלכות השמיים, וכך לאפשר גם לילדים הקטנים להשתתף באכילת
הלחם הטעים ביותר של מעלה. הוא נוער "הי-הא!" והילדים יחד עמו. החמור
יודע כי "הי-הא!" פירושו "היא (מלכת אסתר) נמצאת כאן", וכמו-כן
הוא אוהב מאוד את כתב שושן!. לולא העונש שספג בגלל תשוקתו לכתוב מילה חדשה עבור כל
אות שבתורה הקדושה, הוא היה כבר חוזר פעמיים עם ספריו הנפלאים בפרסותיו.
כוכב אסתר
שולט גם-כן על בית ספר אסתר. כוכבו של מרדכי שולט על בית ספר שושנת יעקב וכוכבו של
הגואל האחרון שולט על שושנת יעקב הצהובה. כוכבו של הגואל שולט על המסורת החדשה
השלמה שנולדה עם הסמנים השלמים. שלושת הכוכבים הללו שבמצקת הגדולה מייצגים
"מסורות" ו"עניינים מהותיים" של הגאולה, המותאמים גם
ל"מזלות" (כפי שקבלנו אותם, אך אין לבלבל אותם עם השמות וההרכבים של
מזלות מוכרים), שהם חלק מהמסרים של סימן הכוכבים, אותם למדנו מפי הגואל האחרון,
שהוא גם המורה של כוכבי הגאולה השלמה.
גנומן 329
כעת אנו
צריכים לנסות ולהבין כיצד סימני הגאולה הראשוניים נמצאו בבית הספר האיסיי. בבטיחות
ניתן לומר כי הסימנים היו במקום. כמו-כן ידוע ששליחותו של ישוע התבססה עליהם
(למרות שהוסרו בחלקם). למיטב ידיעתי אין מידע אודותיהם שנמצא בתיעוד הקומראני,
אולם דיונינו אינם מבוססים על המסמכים ההיסטוריים המרתקים ההם, למרות שניתן למצוא
בהם רמזים מעניינים לאותם סימנים. העניין הוא שהסימנים היו חלק מסודות בית המקדש
הפנימי של בית הספר, ולא נכתבו מאחר ונאסר לכתוב אותם. ואמנם, בשליחותו של ישוע
נתגלו הסימנים והם הופצו ברבים, כשהברית החדשה מכילה מפתחות המאפשרים לזהותם.
גנומן 330
מהברית החדשה
לא ניתן לדעת דבר על סימן הכוכבים, מלבד סיפור המאגים אשר הלכו אחרי כוכב כריסטו (כוכבו
של המלך המשוח). אין כוכבים אחרים הנזכרים בברית החדשה. העובדה שהנצרות מוכנה
להתייחס רק לכוכב כריסטו ומתעלמת לגמרי מסימני כוכבים אחרים, היא משמעותית מאוד,
למרות שאפשר לטעון כדברי הפתגם הדרום-איטלקי: "בלא כלבים, גם יללת הזאבים
נקראת נביחה".
גנומן 331-333
חסר
גנומן 334
בסימן
ה"חוזה" לבית התפילה של הגאולה השלמה, המורה חיים אמר לפרץ: "בעוד
400 שנים מהיום, בין 400 ל- 500 שנים, לא ישתמשו יותר בתפילין בבית הכנסת
המסורתי". מזאת ניתן להסיק שמידת הגאולה של סימן הכוכבים נעה בין 400 ל- 500
שנים, וחישובים אחרים יכולים לעמוד ביציבות על בסיס זה. כמו-כן, אנו יכולים לשער
שסימן הכוכבים היה ידוע כסוד בתוך קבוצה מצומצמת של תלמידים בבית הספר האיסיי,
לפחות בצורה שבה יכלו לדבר על ארבעת כוכבי הגאולה הללו ועל הכוכב החמישי:
"הכוכב המשיחי של הכהן המשוח". הם ידעו כי הם נמצאים ב"סוף"
התקופה הארוכה של הדור הרביעי. בשל כך, יוחנן המטביל יכול היה להיות בטוח כי הגיע
הזמן בו "מלכות השמים יורדת לארץ". הוא הסיק זאת מן הסימן הרביעי של
התקופה ההיא הידועה בבית הספר אסתר הנסתר.
מורכב,
כמובן, הוא כוכב כריסטו. מספיק לראות את הבלבול הרב שהוא הביא ב- 2000 השנים
האחרונות. אל מי הוא התכוון בסדר המשיחי של בית הספר? האם אל מורה הצדק או רק
לסדרים המשיחיים של נבחרי בית הספר? זהו נושא מורכב, מאחר ואם כוכב מלכיצדק נחשב
"תחת שלטון" מורה הצדק גם לאחר מותו, כיצד התקשרו אליו התפקידים בבית
הספר? קיצור הדרך להבנת העניין הוא להביט אל אותה שאלה דרך עיני הסימנים השלמים,
המצילים אותנו מספקולציה מעיקה. אך גם כאן העניין מורכב. האם כוכב מלכיצדק שנכלל
בסימן הכוכבים מתייחס לגואל האחרון, חיים, או לסימן החמור אוכל לחם של הסימנים
הגאוליים והמשיחיים המורכבים? האם הוא מתייחס לפרץ, "איש הסימנים" שחייב
לקבל, "לחקוק" ולהסביר את הסימנים או למשולם, עבד ה' העיוור והחרש או
ל"משיחים" העתידיים של התקופות הגאוליות? כוכב מפליא הוא כוכבו של
כריסטו, למרות שנראה כי הוא אוהב בלבול.
גנומן 335
למען האמת,
כוכב כריסטו הינו ה"קושר" הגדול של כל ענייני הגאולה. הוא במידת ה"וַיִּתֶּן-לוֹ
מַעֲשֵׂר, מִכֹּל" (אברהם למלכיצדק) (בראשית, י"ד, 20), כלומר, כוכבו של
אברהם נותן לכוכבו של מלכיצדק את החלק העשירי של כל סימני הגאולה. זהו הכוכב שמקשר
בין הסימנים העליונים של הגאולה לסימנים המשיחיים בעולם, והוא עצמו משתקף בכל
הסימנים של כוכבי הגאולה. הוא קשור אליהם ודולה מכוכביהם של אברהם, יצחק, כוכב
הגאולה והכוכב הנעתק של הדור הרביעי את סימני הגאולה: סימן הכוכבים, סימן מלכות
השמיים, סימן האור החדש, סימן החמור אוכל לחם, סימן הדור הרביעי וסימן תחיית
המתים.
גנומן 336
הסבר זה
חיוני כדי להבין מהי "שליחות משיחית". לשם עצמה, היא כלום הן למקבל אותה
והן לנותן אותה. אולם, עבור איש שעומד מתחתיה היא מהווה מלכודת כבירה משום שהיא
משקפת את כל כוכבי הגאולה עם השפעותיה הנוראיות עד כדי כך שהאדם הנושא אותה חושב
כי הוא נמצא במרכז העולם. אם מישהו אינו מורשה, לא מודרך ישירות על-ידי מורה המכיר
ויודע את כל הסיכונים והמלכודות שבדבר, ואינו מודע להשפעות העליונות שעלולות ליפול
עליו, אזי הוא עלול להינזק קשות.
גנומן 337
גם ישוע, כל
עוד היה עדיין בבית הספר האיסיי, חיכה הוא ל"בואו" של מורה הצדק והאמין,
כמו שאר התלמידים, שהצדיק עתיד לשוב לעולם. בספר אסתר 2 אני מקווה כי ארחיב בנושא השינויים הגדולים
שחלו באישיותו של ישוע לאחר פרישתו של יוחנן, אך גם כאן ניתן להבין את עוצמת
והשפעת המעשה עליו. אם למורה הצדק היו מחכים על-מנת שיחזור ויתגלה, מדוע קרא יוחנן
לישוע לצאת מבית הספר?
גנומן 338
עבור ישוע,
השאלות הללו היו בהחלט מהותיות. ישוע ידע שיוחנן ניבא שהוא עצמו אמור להקדים את
"המשיח" או, אם המילה "משיח" לא הוזכרה, לפחות אמור היה
להקדים אחד "יותר גדול ממנו שעתיד לבוא אחריו", ולמרות שיוחנן לא הצהיר זאת
לפני כן, בוודאי הוא דיבר על כך כגורם שהשפיע על החלטתו לפרוש מקהילת האיסיים.
אם לפחות היה
רוכש כבוד לאחרים, יוחנן היה צריך להסביר להם: "הנה, זו היא הסיבה שבגללה אני
עוזב. אני נקראתי לסלול דרך במדבר ולהכריז: "שובו אל ה' כי מלכות השמיים
עומדת לרדת". יוחנן האמין בשליחותו אשר באה מלמעלה. הוא לא היה מפחד לומר מדוע
פרש, ואם היו נוזפים בו בשל הפרת שבועתו, הוא היה עונה כי לקח על עצמו את אחריות
שבועתו.
גנומן 339
ישוע כמובן
הופתע, נדהם, נשבר ו"התעורר" מפרישתו של יוחנן. הוא נקשר אליו מאוד והיה
נתון תחת השפעתו. קשה לשער כי ישוע חשב על מעשהו של יוחנן כמעשה מוטעה, אך קרוב
לוודאי שהתעמק בדבר על-מנת להבין את כל הטעמים שהביאו את יוחנן להחלטה כה מורכבת
ואמיצה.
אם יוחנן היה
חייב לפרוש מעמו בעוד שהאמין כי על המורה שעתיד לבוא אחריו להתגלות, כיצד והיכן
היה המורה עתיד להתגלות? או שמצב הזכויות בישראל היה כל כך מועט כי הגיעה ה"עֵת,
לַעֲשׂוֹת לַיהוָה-- הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ" (תהילים, קי"ט, 126)? ואם לא
הייתה זכות מספקת למורה להתגלות, למי נבואת יוחנן התייחסה?
גנומן 340
במחשבות
הרבות שישוע הרהר, קרוב לודאי שחשב כי בצורה זו או אחרת, הוא היה זה שנקרא ללכת
אחרי הדרך שיוחנן התחיל בה. בנקודה מסוימת נראה לו כי השליחות המנובאת על-ידי
יוחנן הייתה השליחות המשיחית עלי אדמות שהייתה עתידה להתבצע על-ידו בין האנשים.
לבסוף, ישוע היה משוכנע שהוא נבחר לשליחות.
אין לשכוח שכל עוד ישוע אחז ברזי הקבלה המעשית, הוא לא היה
יכול לצאת מבית הספר האיסיי, אך כאשר השתכנע שהגיעה ה"עת לעשות", הוא לא
הסתפק יותר בנאומים ובמילים. כדי להיות אמין ומשכנע בין קהל שומעיו הוא היה צריך
להשתמש במופתים, בריפוי חולים ובניסים.
גנומן 341
אין לנו
ראיות שמוכיחות שישוע קיבל את הסודות לפני או אחרי פרישתו של יוחנן מקהילת
האיסיים. זכור לי, בכל זאת, שהצדיק חיים אמר לי פעם כי רק אחרי שלוש שנים של
אדיקות קפדנית למשטר החמור של בית הספר, התלמיד היה יכול להיות חשוף לסודות תחת
שבועה. אם יוחנן עזב את הקהילה אי שם לאחר חצי שנה מתקופה בת שלוש שנים (כפי שאני
משער) נותרה אז שנה וחצי לפני כניסת ישוע.
גנומן 342
בכל מקרה, כל
עוד ישוע לא קיבל את הסודות, לא יכול היה הוא להרגיש את כוחותיהם בידיו. הכח שינה
את השקפתו והעצים את רצונו לשמח את האנשים בשם אבינו שבשמים, והוא הסיק שהכל תוכנן
מלמעלה, מין הכנה השגחתית למה שהוא היה עתיד לעשות.
כמו-כן היה
בוודאי שלב של הערכה מחודשת לגבי המערך המשיחי של בית הספר. השליחות שהוא היה עתיד
לבצע לא הייתה הרחבת המערך המשיחי האיסיי, אלא הרחבת "הנתק" שיזם יוחנן.
הפרשנות המחודשת של הסימנים לגבי אישיותו היוותה נתק או זיוף של אותם סימנים.
(הנושא יובהר בהמשך).
גנומן 343
בסימני
הכוכבים נכלל גם סימנו של כריסטו שבא בזכות ענוותו. למרות שישנם צדדים רבים
המתייחסים לענווה זאת, הדבר מרמז גם על ענווה הדרושה על-מנת לשאת את השליחות כדי
לא ליפול במלכודת של כוכב כריסטו.
על-מנת לתמוך
בשליחות המשיחית של הכוכב על האדמה, הכרחי באופן מוחלט הסימן המאזן של החמור האוכל
לחם. החמור הינו חיה. אין לו היומרה להחשיב עצמו לבן אדם. הוא בעל ארבע רגליים
והוא אינו מאבד את משקלו בקלות כמו בן אדם הולך על שתיים. החמור אינו נופל בטעות
בגלל השקים שהוא נושא עמו, והוא פשוט נושא אותם לאן שצריך.
גנומן 344
וזהו הסימן
שחסר בברית החדשה.
גנומן 345
בבית הספר,
אף אחד מאלה שהיו ב"מעמדים משיחיים" לא נפל במלכודת של כוכב כריסטו
הבלתי מאוזן. אף אחד מהם לא חש את השליחות באופן ההוא, משום שהם היו תחת הדרכתו של
מורה הצדק, היו ממושמעים לחכמי הקהילה והיו תחת השבועה שלא יגלו את הסודות ששמעו
בבית הספר.
למרות זאת,
ישוע האמין שהכוכב המשיחי נמצא עליו. הוא ראה את חייו כמיועדים למשימה המשיחית.
קרוב לוודאי כי ידע גם על סיפור שלושת המאגים, שעקבו אחרי כוכב המלך בעת לידתו.
גנומן 346
המלכודת של
כוכב כריסטו פועלת כאשר סימן החמור, המהווה משקל נגדי, איננו. אזי האיש ממקם עצמו
במרכז התבל. כמו-כן, אם הוא מלמד כבן אדם, ללא החמור, המאזן אותו מול קהלים, אז כל
שיעוריו ותורתו, אפילו אם נועדו להלל ולשבח את ה', פועלים להלל ולשבח את אישיותו.
האור החזק של כוכב כריסטו יגרום לכך שהוא יראה את העולם בהשתקפותו ויחשוב בטעות כי
ראה את כל מה שיש לראות. החמור יכול לשאת
את סימני כריסטו ולא כריסטו עצמו.
גנומן 347
לו ישוע היה
מכריז על הגואל באותם הימים, מורה הצדק ואתונו שהייתה פותחת את פיה, היו מסבירים
את עניין הגאולה. פעם, כאשר ישוע ראה את שליחותו לאחר שהפר את שבועתו ופרש מבית הספר,
לא יכול היה הוא לראות יותר את מורה הצדק ובטח לא לבשר על בואו. בכל אופן, היה
בלתי אפשרי כי ישוע יבשר על מורה הצדק מבלי לדבר לפני כן על בית הספר של האיסיים
ועל תורתם. הבה לא נשכח כי ישוע היה האיל שקרניו נאחזו בסבך.
גנומן 348
זאת הייתה
המלכודת שבתוכה נלכד ישוע: ה"משיח" ללא הגואל לבשר עליו וללא החמור
שידבר בזכות שליחותו ויהווה משקל-נגד, אשר יחליש את ההערצה העצמית שבכוכב כריסטו.
מאחר וכך היה, כל הכבוד נפל עליו. כמובן שלבני יעקב לא היה חלק עמו, בעוד שבני עשו
שמחו שמצאו "בן אל" חדש.
גנומן 349
לולא הסימן
השלם של החמור אוכל לחם, לא היינו יכולים לתפוס את צורתו ואת מהותו של סימן החמור
מלפני אלפיים שנה. בשל כך, שני סימנים גדולים של החמור ניתנו בשנתיים הראשונות של הסימנים.
הסימן הראשון, הנושא את סימני משיח בן יוסף, מכסה את שש השנים הראשונות של התיקון
במחנה הנוצרי.
הסימן השני, הנושא את סימני משיח בן דוד, מכסה את
התקופה השנייה בת שש השנים של התיקון במחנה היהודי.
גנומן 350
הסימן הראשון
של החמור, המכיל את סימניו השלמים של החמור-משיח בן יוסף, מהווה גם כן "מפתח"
להבנת הטבע של סימן החמור בשליחות הראשונה הטרגית ההיא. לשם כך, אני מביא כאן שני
סימנים חשובים: א. מרץ 84', מילאנו - בחלומה, הגברת נלדה לוי, זכרה לברכה, ראתה
חמור רתום לעגלתו שמתהלך ברחובות העיר מילאנו. החמור הגיע לחנות לחם, נעתק מעגלתו,
נכנס לחנות ואכל לחם. פרץ, שהיה בקרבת מקום, ראה את כל המחזה. ב. מרץ 85', מילאנו
- שרה פודו חלמה כי היא נמצאת בסרדיניה, בדרכה לקנות לחם. בחנות הראשונה הציעו לה
מעדנים ודברים טובים, אך לא לחם. היא קנתה את הלחם בחנות אחרת והמשיכה ללכת איתו תחת
זרועה. כאשר רצתה לחזור הביתה בקיצור דרך, השוטרים במקום אמרו לה ללכת סביב
הבניין. לחמנייה אחת נפלה מזרועה והתגלגלה ארצה. לאחר שהסתובבה, ראתה מהכיוון השני
אדם מבוגר מתקרב אליה על עגלה הרתומה לחמור. הלחמנייה שהתגלגלה נעצרה בדיוק לצד
החמור, אשר בתחילה נבהל ורצה לברוח, אך מיד התאושש ואכל אותה.
הסימן הראשון
כולו נפלא ועל טבעי, והסימן השני הינו נפלא במהותו, אך מכיל דבר טבעי.
