מוכיח שהספרים האלה הראשיים, כלם נתחברו מקרוב. ובראש ספר יצירה, אפשר שיהיה לא חבור אברהם אבינו ע"ה ולא חבור ר' עקיבא.

גדולה היא אלי כי כל הספרים הראשיים ויסודיים לידיעה הזאת, הנודעים לנו עד היום הזה, אין גם אחד מהם שבאמת ובתמים יודיע לנו מי המחבר, אפילו לפי דברי המחזיקים בה: ספר יצירה מי חברו, או אברהם אבינו ע"ה או רבי עקיבא. וספר הזהר מי רשב"י או תלמידיו. ספר הבהיר מי, ר' נחוניא בן הקנא או אחד מן הגאונים? אין בספרים האלה דבר מוסכם כלל. [גם החייט כשמזכיר ספר היצירה אמר המכונה לר"ע. וספר הבהיר המכונה למרע"ה [לרנבה"ק], אפילו הוא לא מלאו לבו לומר בוודאי שהם חברום, אלא המכונה] ספר מערכת אלהות, בהקדמת המגיה אמר: מערכת אלהות נמצא כתוב שחברו הגאון מו"ה פרץ מבעלי תוספות, אך לא נודע האמת, יען כפי הנראה הוא מן האחרונים וכו', אם כן הלומד מאלה, אשר לא נודע מי בראם מי יצרם, אך [איך] יהי שמו מקובל ודבריו דברי קבלה.

אמנם יען השנים אלה בין אחרים הם הקדושים אשר בארץ, ונוראים לאנשי ידיעה זו, רצוני ספר יצירה [וספר הזהר] ותקונים, האחד להם כמתניתא והשני גמרא, מוכרח אני להאריך קצת בם ולכברם בכברה, ולראות מאין באו ומאין נוצרו, ואם שם מחברם אמת ויציב, ומה טיבם: ותחילה ספר יצירה, יש שייחסו אותו לאברהם אבינו ע"ה שהוא כתב אותו: והדברים תמהים, שאם יכתוב ידו איש האלהים הולך והכין את צעדו למסעיו מנגב ועד בית אל, בדיו על קלף או עור או קליפי אילן? ללמד, למי? ולמה? לא לאנשי דורו, כי באלה לא היה איש ראוי לו, אפילו לדבר עמו, ולא לתת לו בכתב, ואם ליצחק בנו באמירה בעלמא סגי, כמו שוודאי כאלה וכאלה סודות גדולות מנבואה ובאלקיות מסר לו וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיעהו פה אל פה, וכמו שאמר הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו', ציווי בדברים, ובהיפך לבני הפילגשים נתן אברהם מתנות, ורז"ל אמרו שם טומאה מסר להם. ודע שכל אשר נתן ליצחק בקדושה וטהרה, מסירה הויא. ואחרים תקנו דבריהם קצת, באומרם שר' עקיבא למדו מפי הקבלה עד אברהם אבינו ע"ה, וגם אלה דברים עתיקים, נעתקים מהמחשבה הנכונה, שמה שלא היו כותבים אז מדברי התורה שבעל פה, ראויה לכל גדול וקטן, ישימו בספר חקוקים, סודות עמוקים לקרובים ולרחוקים: אך יהיה מחבר ספר הלז מי שיהיה, סוף סוף הלא ידעת כי אין בו הכרע לפרשו על דרך אותה הקבלה, כי יפורש היטב על החכמה הטבעית, כאשר עשו קצת ממפרשיו: וקודם כולם החכם והנבון ר' יהודה הלוי ז"ל בעל ספר הכוזרי, מאמר ד' סימן כ"ד. כאשר שם בפי הכוזרי לאמר: אני רוצה עתה שתראה לי מעט משיורי החכמות הטבעיות, אשר אמרת שהיו אצליכם. וענהו החבר: מהם ספר יצירה. והוא לאברהם אבינו ע"ה, והוא עמוק. ופירושו ארוך הורה על אלהותו ואחדותו וכו'. והולך ומבאר לו קצת מדברי הספר ההוא, בדרך מסכים לסברא להתפלספות הישר התורני, וכן כתב המפרש הרב הכולל ר' יהודה מוסקאטו ז"ל שם, זה לשונו: ובפרט יתפשט הביאור על דברי ספר היצירה המובאים הנה. את אימתי אשלח לפניך וגרשה את רעיונותיך מלהרהר. שיתבארו אצל המחבר ע"ד הקבלה. כי אעפ"י שזקף עשר אצבעותיו לזכור על עשר ספירות בלימה וכו', לא נהנה על ביאורם בעניני החכמה ההיא הנפלאת, אפילו באצבע קטנה, ובא האות והמופת, ממה שכבר היתה בקשת הכוזרי בקודמת, אני רוצה עתה שתראה לי מעט משיורי החכמות הטבעיות, אשר אמרת שהיו אצליכם, ועפ"י הדברים האלה השיב החבר, מהם ספרי יצירה וכו', ראה עד כמה כוונתו רחוקה מהיות הדברים שהזכיר סובבים על עניני תעלומות החכמה ההיא, העולו למעלה מדרכי הטבע. ועתה גם אני היות אהיה כמהו, כי אין לבואאל שער ביאור דבריו ולחלוק על כוונתו. לבאר ענינים על דרך מתחלף לדרכו וכו', גם מצאתי לחכם הראב"ע ז"ל בפ' קהלת על פסוק, תן חלק לשבעה וגם לשמונה, אמר עקר שבעה במקרא, מה שאמר בעל ס' יצירה והיכל הקדש מכוון באמצע, שאין ספק שלא כוון הראב"ע ז"ל לקבלה אחרת, רק מה שפירש בו על ספר הכוזר הנזכר שם מאמר ד' סימן כ"ד, והיכל הקודש מכוון באמצע, ברוך כבוד ה' ממקומו, הוא ממקומו של עולם, ואין עולם מקומו. רמז לענין האלהי, המחובר בין ההפכים, ועיין אם תרצה במקומם, ואל תתחכם יותר, לשמוע חלום ולפתור אותו כבוד ה' שאמר, בהזיותיכם כדרכיכם, ולעשות פירוש לפירושי פירושים, כי המובן אינו צריך לכך, ואם היות שהרב מוסקאטו המפרש ז"ל, אשר גם הוא חבק חיק המדע ההוא, להיות כולל בחכמות, לא יכול לעמוד על עצמו במרוצת הביאור, מלנגוע בקצה איזה פירוש לפרש כפשוטו, אין לנו בו הכרח להעמידו על מכון ההמצאות, ונאמר שאין דרכי הספר ההוא דרכיהם, ולא מחשוביו מחשבותיהם. מלבד ששם הספר מוכיח עליו, כי דבר ידבר הוא מהיצורים, מספר העולם הנראה, שקראו הדברים משנה ערוכה, אינה אפילו מימרא קלילא להביא ממנה ראיה להיות הדברים עתיקים קדמונים וישנים.