ואף בעלי תורה שהיו גדולים בתורתם ושהם בעצמם היו הולכים בדרכי קודש, כמו הר' חיים ויטל ומשה קורדברו ויצחק לוריה והבעל שם טוב והגאון מווילנא ומפרשים גדולים כמו המלבי''ם ועוד גדולים, נפלו, מבלי ידיעתם, ברע הסתום לנגרמי עורון בעון קץ:

ומפני שמצאו אסמכתות לדבר העשר ספירות גם בספרים שקדמו לזוהר, שוב לא הבחינו בין ענין סודי הידוע לקדושים נסתרים אמיתיים ובין שיטת הזוהר בעשר ספירות נאצלות מהאין סוף:

מפשעם הביאו ראייה לחטאתם ואמרו שמותר להכנס לדלתו של בית לא שלו, ופגעו ביוד באומרם 'הנה גם הוא רק קוץ על נקודה אבל קצת רוחב איתו, ככה הוא עולם האצילות כמו היוד שהכל בו כלול בנקודה, וככה העשר ספירות בעולם האצילות כלולות כנקודה אחת ומאוחדת:

ובכן מותר לנו בחרם הזה להשתמש בכל לשון בושה ונזיפה וחרמה על כל השקר שיצא מעטו של משה די ליאון, אמנם ההוא נקרא על שם הדור הראשון בעון אבות ממש ואם הדור הרביעי בעון זה מעון אבות הוא כל תנועת חב''ד היא התנועה המשיחית המזויפת והגאותנית השנואה לשמים ולארץ והמסוכנת מאד מאד לכל נפש הנכנסת איתם, כמוסבר בכל כתבי החרם מדאורייתא, שהמשיחות השקרנית של חב''ד (והנמשכת גם אחרי מותו, בעונות הרבים) הוא הסימן לדור הרביעי השנוא לעון אבות של הזוהר, שלכן החרם מדאורייתא נופל בעיקר על שני צדדים א' על הקבלה עצמה מספר הזוהר והם מאות ספרים הכתובים במשך ארבע מאות שנה ברוח אותה הקבלה השקרנית והפסולה, וב' על תנועת חב''ד שכל סימני הדור הרביעי השנוא היוצאים מהפסולת והעבודה זרה של שיטת הזוהר מסתיימים בתנועת חב''ד, והוא כסוף פעולת העגל הזהב ורקדו מסביב לו והשתגעו עליו ונשקו אותו וחבקו אותו ועשו לו עבודה זרה ממש:

בכל כתבינו על החרם כמעט ואין ציטוטים מספר הזוהר ולא מכל ספריהם והוא כי החרם מדאורייתא הזה סומך על כל ההסברים הכתובים בספר מלחמות ה'' לחכם הר' יחיה אבן שלמה אלגאפח מצנעא תימן, הרי הספר שלו נמצא תחת ידינו וגם תרגמנו אותו לאנגלית ולאיטלקית אני פרץ גרין ודוד לוי בתשמ''ג, הרי באופן מוחלט הספר ההוא חלק אינטגרלי ושלם של החרם מדאורייתא הזה: ספר מלחמות השם מציג את החלק הרבני הזקוק לתלמודיים ולבעלי המסורת המושרשים בהמשך ההלכה בפסקיהם של ראשונים ואחרונים וכו'. לראות להבין ולדעת על פי המקורות של התורה והמסורת את כל העון הכתוב בספר הזוהר ובכל ספריהם: והוא הר' אלגאפח לראשונה המחרים את כל שיטותיהם ומגלה את פני הזונה מכל פינה וחדה לשונו כסכין השחיטה בכוון את תורתו אל נקודת העבודה הזרה הנכנסת בשאט להיות חלילה וחס זרם נוחל בקרב העם עד ימינו אלה:

מוכרח שלא נמעיט בחשיבות הקשר של החרם מדאורייתא זה ושל המקור הזה הרבני המפליא באימוץ כח קנאת אחדות הבורא עד עצם דמו: כי ספרו ספר מלחמות השם משלים את החרם מדאורייתא מצד סמיכותו הרבנית וידיעתו הגדולה התלמודית: ספרו איפוא משלים את החרם בעד כל עם ישראל המסורתי הדתי והחרד מדברי ההלכה: ובזה כל יהודי שומר הדת החפץ לקבל את החרם כדבר מוסכם אצלו, יש לו לסמוך על רב פטיש ותלמודי ובקי גדול בכל חלקי התורה הקדושה ומומחה בכתבי הרמב''ם עליו השלום וכו'. הוא הרב יחיה אבן שלמה אלקאפח מצנעא תימן:

ודבר רשמי הוא בזה לחרם מדאורוותא זה שרשום בו כל ספר מלחמות השם הנזכר ,כי אני, פרץ בן משה גרין, המסדר את החרם מדאורוותא ,אינו בכחי ואינו תפקידי לענות בכח הרבנות, כי עלי החוב לסדר ולהסביר את החרם בהיותו מדאורייתא דהיינו מהדיבור השני וממעשי העגל ומבנין המגדל ומדור אנוש ואף מחטא עץ הדעת טוב ורע ולא להסביר את הדברים מצד סוגיות התלמוד ופסקי דינים מתורת הרבנות: אמנם הרב אלקאפח מראה מכל המקורות של המסורת איך שדעת חכמינו זכרונם לברכה בכל המסורת מתנגדת לגמרי משיטת האצילות של הזוהר ומנהיג הרב מלחמה עצומה נגד שיטת הזעיר אנפין שהיא כפרות ממש לא פחות ואף יותר מהשילוש הנצרי: הרי החרם מדאורייתא הוא כחותם החותם על הסוגים של עון אבות עד לרביעים לשונאי שהוא חותם החרם מדאורייתא הסוגר את הנתפסים בעבודה זרה של עון קץ לתוך החרם, בר מינן: ותכלית החרם הוא להזהיר ולהודיע להציל ולהושיע בטהרת בני ישראל מהטעות הזאת הטמאה והמלוכלכת:

שלכן כאמור ההסברים של החרם יוצאים מהדיבור השני שהוא החרם של 'פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי' והוא הוא החרם מדאורייתא: הרי הארבעה דורות מעון אבות עד הרבעים נמצאים בתורה; חטא עץ הדעת טוב ורע, שהוא שרש לכל החטאים ועון הזוהר הוא נקרא בעונות 'חטא החטאים' הוא החטא הסופי הכללי ההיסטורי הגרוע ביותר והוא הגורם הנסתר של השואה בעונות: ומפני שעון הזוהר הוא 'חטא החטאים' לכן כל השרשים שלו כבר נמצאו בתורה: הרי ראו אותם הרבנים שנתפסו בעון אבות 'כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל') חטא עץ הדעת הוא השרש לכל החטאים גם לעבודה זרה כמרומז בו בלשון הרבים של 'יודעי' ככתוב 'כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע': אמנם השרש לעבודה זרה עצמה היא החטא של דור אנוש כמפורש במשנה תורה שעצם טעותם יצאה מההשערה שהוא יתברך רחוק מדי מן העולם ולכן מסר את עסק הממשל בידי הכוכבים ושריהם: ומוכיח הר' אלקאפח בכמה פנים בהירות כטוהר השמים איך ששיטת עשר ספירות נאצלות ופרצופים נאצלים כדעת הזוהר היא בדיוק אותו העון של דור אנוש בהשערה בשכל אנושי שהאין סוף אינו בתפיסת הנבראים ובכן האציל אציליות עד שנאצל הזעיר אנפין והוא אלהינו שאנו פונים אליו כי הוא רק הנתפס בשכלנו: ודור השלישי הוא חטא המגדל אשר עיקרו הוא חטא הבנין התיאולוגי הנופח בהתימרות להגיע השמימה אמנם נקודת כוונתו היא לשם עצמו ולא לשם שמים, שלכן אותה התאולוגיה המתימרת לעלות השמימה משתבשת ומתבלבלת בלשונותיה עד שנעשה בנין שנוא לשמים, שנוא כל כך שניתנה רשות מלמעלה שלא להפריע לבניית בנינם עד שייבנה כולו ורק בסוף ירד המשפט לדון אותו ולהעניש את החוטאים: ואין שנאה גדולה יותר מזה ככתוב 'וזה החולם לעשות ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות', מפני שאותו הבנין השנוא כל זמן שמתקיים לא נראו בו השיבושים והבילבולים והוא מרוב החשק לגמור את הבנין ולעשות לעצמם שם וכו': הנה כל הכפרות ושלילת האמונה האמיתית בשיתוף וריבוי רשויות ובכלל כל הבילבול הלשוני וכו'. הרובצת מתחת ללשונות הזוהר לא נראו ולא נרגשו מכל בוני הקבלה המזויפת שלהם: והוא מפני שהשתמשו בלשון התורה שהיא באמת שפה אחת ודברים אחדים והרכיבו את דברי התורה על בנינם של הארבע עולמות, שהגורם האמיתי ממה שמוסיפים כח וחשק בכל הבנין ההוא הוא מהכח של 'לשון הקודש' של התורה הקדושה: אמנם כל כוונתם בפנימיות אינה לשם שמים אלא לשם הבנין ול'הצלת' עצמם בתוך הבנין הזה וחושבים כאילו בנין של תורה עושים ואינם יכולים לראות איך שהתורה וכל לשונותיה הקדושות משתבשות ומתבלבלות בתוך בנינם: עד שבסוף יורד מן השמים הדין והמשפט ומתגלות פני הזונה ונראה כשמש במלאה איך שהפכו את כל הקערות על פניהן: והדור הרביעי השנוא הוא כאשר החטאים הקודמים מעון אבות והלאה משתפכים בהתגבשותם הממשית בפולחנות של עבודה זרה ממש, שכל הכוונות הבלתי לשם שמים שהיו מכוסות בבנינם מהתחלתו מתגלות בסוף בצורת פעולות ממשיות של עבודת אלילים כמו הפולחן הנעשה לתמונת המשיח המת של חב''ד וכל התעמולה השקרנית שלהם וכו'. והוא חטא העגל הזהב ,ויש בו כל השרשים, החשק האסור, ההפרדה בין האלהים העליון והאלהים התחתון, הבנין הבלתי רצוי שרוצים לעבוד את ה'' בו ובסוף עבודה זרה ממש: אלה הם הארבעה דורות של שרשי העבודה זרה הנמצאים בתורה והמפרשים את הארבעה דורות של עבודה זרה הנאמרה בדיבור השני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכו. ובמעשה העגל מתגלה השרש לעון העשר ספירות הנאצלות שעל יסוד זה משה רבינו עליו השלום שבר את הלוחות שבהם עשרת הדיברות: ומעשה אהרן הכהן וכל טעותו עד שחשב לקדש את העגל וצוה לבנות לו מזבח ועוד הכריז חג לה'' מחר, הוא השרש הנבואית בתורה למה שבסוף הזמנים בעון קץ של אחרית הימים, כל הרבנים והחכמים ואף גאונים ומפרשים גדולים נפלו לתוך הפח האלילי הזה ולא יכלו לראות את פניה האמיתיות אף קדשו אותו ובנו לו מזבח מסביב לספר הזוהר הזה והכריזו עליו חג לה'' מחר: עד כי וירד משה מן ההר וכו'. הנה זה כל מבנה החרם מדאורייתא והשאר רק הסברי הפרטים איך שעון הזוהר שהוא עון קץ מתאים מכל צד להיות נתפס בחרם מדאורייתא של הדיבור השני המוסבר והנסגר והנחתם בספר חרם מדאורייתא זה מספר חמשה לוחות הברית מספר משנת חיים על הגאולה השלמה:

--------------------------------------------------------