ובכלל אסור הוא לסגנן סגנונים וליצור מונחים על הקב''ה שלא נתקבלו במסורת ישראל: ורבותינו, זכרונם לברכה, כשציירו לפעמים מצבים על הקדוש ברוך הוא, כלפי התגלות השכינה ברגע ההוא דברו, שהרי אין סוף לאופנים שה'' ברוך הוא יכול לגלות את שכינתו אבל זה אסור בהחלט לומר שבקדוש ברוך הוא ישנה בחינת השליח ציבור!

ואסור הוא מדאורייתא לומר שיש בנין בקדוש ברוך הוא או שבקדוש ברוך הוא ישנו מספר עולמות ככה וככה, חלילה וחס; ואסור מדאורייתא לומר שהאין סוף צמצם את עצמו להיות האלהים בזעיר אנפין בעולמו הנאצל ושמדרגת הזעיר אנפין הזה הוא הקדוש ברוך הוא השייך לעולם ושכל התפלות והעבודה אליו הולכות; כל זה כפרות ממש, ואסור כאיסורו של אמונת השילוש בעם ישראל: והרב אלקאפח הביא ראיות מלאות על איסורם של כל אלה מדאורייתא:

אין לנו רשות לחשוב או לדבר על מדרגות וחילוקים בתוך רצונו של הקדוש ברוך הוא: אמנם זה בדיוק מה שעשו, ובזה פשעו ונפלו בעון 'קץ', המרמז על עוונם הגדול בפירושיהם על 'קוצו' של יוד ככתר עליון, רצונו הנאצל להיות כתר על עולם האצילות: כפרות זו ואסור מדאורייתא משום כל האיסורים העיקריים בעבודה זרה ריבוי רשויות שיתוף אלהים אחרים וכל תמונה:

שור הבר: מבלי דעת הם צמצמו את ה'' והגדילו את עצמם במקום להגדיל את ה'' ולצמצם את עצמם! אבל צמצמו את השכל הישר ולא הבינו על מי הם מדברים, ואמרו שלפני הבריאה יש פרצוף אבא ופרצוף אמא! מי התיר לחשוב דברים כאלה ולברוא מונחים מזויפים האסורים בכבלי אלהים אחרים!

אסור מדאורייתא לפרש ש 'בראשית' הוא אבא דאצילות ו'ברא' הוא אמא דאצילות: והלא כבר פרשו הנצרים שבראשית הוא אבא ואמא היא רוח הקודש ומהם נולד הקריסטו, כפי מושג ה'דבר' של יוחנן, והוא השוה במושג בדיוק לזעיר אנפין: אבל אנחנו ברוך ה'' יהודים ואסורה לנו אמונה כזאת בריבוי רשויות:

הם מכחישים בזה ש'בראשית' גם מאמר הוא של אלהים; ואסור הוא לחלק את ה'' בורא כל מעשה בראשית לאמר שמצד פרצוף אבא שבו ברא את הכל ומצד פרצוף אמא שבו ברא את האדם הוא זעיר אנפין דאצילות המתייחד עם הנוקבה דיליה ומתייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בכדי לברוא את העולמות שלמטה מהם ולהשפיע עליהם אלוהות: ברוך ה'' אלהינו אשר הוציאנו מעבודת אלהי מצרים ומהשעבוד לכל דעותיהם הזרות:

וככה הוא, בראשית שיטתו של משה די ליאון, האציל הוא נאצלים אשר לא נבראו ולא נאצלו ואשר לא מתקיימים אלא במחשבה אלילית, והפך את אוצרות התורה לשמצה בקמיהם: אחר כך הוציאו ספרים מיוסדים על שיטת הזוהר ונפלו זקנים וצעירים נעשו למיסטיקאים המתכוננים להיכנס לסוד בנין האצילות לפני בריאת העולם: וישבה התורה בתכריכין ומחכה לאור מאש דת ואין קול ואין עונה, עד שנמשך העון לדורות ונתחזק בהליכתו ונתפשט עד לעמי ארצות ועד לבורים, עד שנשלם עון האמורי באמירת דברי הזוהר כאילו קורא בספר תורה ובאה השואה בעוון קץ:

אין מה להגיד, רק המחשבה על דברים כאלה מעוררת פלא במוח ותכף ומיד נולד החשק להתעמק בסודות ולעלות במעלות ולהיכנס פנימה ולהיפרד מן העולם: אבל כולו רעש ודמיונות שווא וכיסוי מחוכם שלא נותן לאדם שיעמוד באמת

על המלה וכבר הוא ממשיך בדבר שני: והוא דבר דק שקורה, לא דבר מגולה שהאדם מרגיש בו:

לב השושנה: ליג' שנים המורה הצדיק לימד אותי איך להבחין מה עומד על בסיס אמיתי ומהו הדמיון העומד לפתות גם גדולים בדברי הבל הנראים למפליאים: לא לימוד פשוט הוא ובפרט שהצדיק הקדוש לא היה מסביר אלא בראשי תיבות כמו ''עברו על 'תמים תהיה עם ה'' אלהיך' או 'בעונות הרבים, העגל הזהב האחרון גרוע מן העגל הראשון' או 'לעת עתה אל תגיד דבר, הנח לישראל שיהיו שוגגים ולא מזידים וירחם ה'' על עמו ישראל' או 'אין כל זה מביא אלא לגאות פנימית פסולה מאד, בר מינן, הפך הדרך של משה רבינו עליו השלום', ועד הסוף, שעד יב' שנים לא היה איתנו הספר, היה אומר המורה חיים 'כשתמצא את הספר מלחמות ה'' לחכם הפטיש אלקאפח אז תוכל לראות ולהבין את כל הפרטים, כי סוף כל סוף הגשימו את ה'', בעונות, לעשות לו גוף קוסמי ועיניים ורגלים קוסמיים ולא הרגישו בטעות ומעשה שטן הצליח':

כתוב 'ועל רבעים לשונאי ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי' וכו'. הסמיכות של 'רבעים לשונאי' ל'ועושה חסד לאלפים' הוא סימן לדור הרביעי הכפול הזה, ששניהם באים בדור הרביעי, ההריסות והחרבות והישועות הגדולות והנפלאות המפליאים - דור שלם הוא של טוב ורע כפי מעשיהם של בני אדם, ובאים משפטים ישירים המראים את כח ה'' ביד חזקה, הוא הדור בו מתגלה השופט העליון על כל חלקי הבריאה שהוא הדור בו מתגלה יום ה'' הגדול והנורא: מי חכם ומי טפש ולא יפחד מהיום ההוא: ואך ברוך ה'' ישתבח שמו לעד, שהדור הרביעי המיוחד לישראל נגמר במשפטי גזרת השואה, שלכן פטור ישראל מכל העונשים הקשים הבאים לעולם הגדול בדור הרביעי הכללי לאנושות: ואך ישראל בזמן ההוא נבחן בטהרה פנימית, במקביל לציווי ה'' ליעקב אבינו להסיר אלהי נכר מכל מחנהו לפני ביאתו לבית אל:

ולמה הזכיר דוקא עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים? אלא בא זה לרמוז נגד ה'השתלשלות' האחרונה של ד' דורות של עבודה זרה הפורקת עולו של הדיבור השני בעם ישראל, עד הדור הרביעי שבו, והוא עונש השואה: התחלת העון נקראת עון אבות וסוף העון או עונש העון גומר בדור הרביעי של עון אבות: הרי היא ה 'השתלשלות האלילית' המרמזת על 'שרש' הטעות ה'מיסטית' הקשורה בד' עולמות 'אצילות' 'בריאה' 'יצירה' ו'עשייה', טעות המוציאה את בעליה מדרך האמת: ומוסתרת אותה הטעות מאד מאד, מפני ש'עוון אבות' הוא הגורם ואך הוא העוון ה'מסתתר לעיניהם' מצד הדקות שבו ומצד השערת השכל האנושי שבו הנראית לנכונה: והוא כבדור אנוש ממש, והלומד יבין:

ואם תשאל מה הראייה שעוון מכוסה הוא ומסתתר אף ללומדי תורה באחרית הימים, הרי הפסוק הוא האומר שעד הדור הרביעי לא נתקן העוון עד שנענש, ואם היה דבר הנראה לעיניים, אי אפשר שלא ירגישו בו ד' דורות של לומדי תורה: ואם היה דבר הנראה בהבנה פשוטה לא היה טעם להשתלשלות העוון עד הדור הרביעי אלא כל דור שבו היה נענש על מרדו, שמגולה פשעו ולא תיקן, ולא נוגע כלום להשתלשלותו של העוון: אלא העוון הוא מכוסה מעיניהם מאד מאד ונמשכים בטעות עד הסוף מבלי לתקן, כי לא נודעה להם הטעות: שלכן משתלשלים הם ביחד עם השתלשלות העוון עצמו לד' דורות ואינם רואים את העוון ולא מרגישים בו טעות: אבל אחרי העונש של הדור הרביעי, המחפשים לדעת את העוון שנגרם, צריכים לחפש על 'עון אבות' הגורם האמיתי לאותה ההשתלשלות האלילית והזרה בכל עבודה לה'' ברוך הוא:

שור הבר: מה חשבו למצוא שם באצילות, שרש עון אבות? כן מצאו וכן נפלו בה והאמינו בשורש ההיא, ובמקום לדחות אותה נעשו חכמים בחכמת האצילות לרעתם ולרעת העם: ומה חשבו למצוא שם, מערכת בנין העולמות? האם מתוך ספרים כתובים בלשון אנושי תכירו בעולמות! אלא שטפשות השכל האנושי מתגברת על חכמת התורה בחיפוש מערכת האלהות לפני בריאת העולם, והמחפש יוצא מגדרי העולם האמיתי וכופר במעשה בראשית בסתר, בשורש לבו, מבלי ידיעתו, כי חושב הוא על עולמות שלא נבראו ויוצא מעולם האמיתי שהתורה הקדושה הסבירה את גדרותיו: ומה חשבו לעשות, לשים סדר בשמים ולעזור לרבונו של עולם לסדר את עולמותיו? ושכחו שהשמים שמים לה'' וגם בבריאת העולם לא נאמר תהו ובהו על השמים חלילה וחס, אלא על סדרי הארץ! ואחרי שהוא יתברך סידר אותה, נתן אותה לבני אדם: ואולי לא הספיקו להם סדרי שבעה רקיעים והיה דבר קטן בעיניהם! כי גדולה הטפשות הנכנסת בסתר לחושב את עצמו למתבונן על עולמות שלא נבראו ומתחכם בפרצופיו הנאצלים בשרשו של עון אבות! ואיזה שכר דימו לקחת מהחכמה הנאצלת משרש עון אבות אחרי שנכנסו לחכמת הנאצלים ויצאו מחכמת התורה הקדושה המגלה את סדרי הנבראים! ומקוצר רוח עזבו את חכמת משה רבינו עליו השלום ודבקו בחכמת משה די ליאון אשר אין לו כפרה לעולם הבא אלא בשרפת ספרי הזוהר בעולם הזה, לעיני ולהבנת כל בני ישראל!

כל זה האמור אצלם ' סודות' באמת אינם שייכים בשום פנים לסודות האמיתיים שהצדיקים האמיתיים הנסתרים מתעסקים בהם כל ימיהם ולילותיהם: והם לא כותבים ולא מדברים דבר מסודם הנורא: לא מצד חסידות הם שותקים, כי אם מתוך איסורו האמיתי של הדיבור בסודות מעלה: שהרי הדיבור שלהם למטה היה מביא את כח הסוד למטה והורס עולם חלילה וחס: ועוד אסור להם לדבר בהם, מפני שהדיבור בהם מחלל אותם, וכל שכן הכתיבה:

ועוד מה היה ענין זה המחולל בפיהם גורם, חס וחלילה, אם היו מדברים? פשוט, שכל אחד השומע אותו הדבר היה טועה בפירושו ומתבלבל, כי לא יוכל לחשוב דבר נכון על מה שאין בכח השכל האנושי להגיע אליו: אבל בעל הסוד האמיתי הוא כבר בתוך הסוד ושמור ממנו, והוא בעצמו כבר עומד במדרגתו של אותו הסוד, וכבר הוא יודע את האחראיות האמיתית העצומה והקדושה של סודו, וכבר עברו עליו נסיונות גדולים הרבה ונצח בהם לפני שנכנס לסוד, והוא עובר נסיונות גדולים, אמנם מסוגים עליונים ומובדלים לגמרי, אחרי שהוא כבר קבל את הסוד, ומדקדק ה'' עם הצדיקים האמיתיים כחוט השערה: אמנם הם בתוך סודם בשלמות נוראה ואין אפשרות משום צד לטעות, בתנאי שלא מגלים:

בכלל הסוד הוא למעלה והצדיקים הנסתרים בני עלייה אשר מועטים הם, הם העולים אל דרגת הסוד וסוד נורא הוא בידם בעבודת הנשמה, ויוצאים הם מהגוף ועולים למעלה לעולמות נסתרים ואמיתיים, ואין עבודתם עבודה פרטית, כי אם עבודה כללית למען טובת העולם: צריך לדעת היטב את זה ולהבין את זה, ואין קנאה במעשה בראשית, הרי כל הצדיקים הנסתרים בכל דור שמספרם שלשים ושש, לא בחרו בעצמם אלא נבחרו לכך מן השמים:

הנכנס לדבריהם נופל ואינו רואה ושוב אינו מבחין אף בדברים רעים פשוטים, וההרגל משבש את כח הגמישות אף להסתכל בלשונות טמאים ולראות בהם את הטינופת שבו: לפני סידור 'סדר תפלת החודש כמנהג ספרדים' דף 22 על תיקון חצות, והתיקון השני לזווג יעקב ולאה וכו'. וכאשר יגיע זמן השכל הישר לישראל ירצו בני תורה להבין עד כמה נפלו הרבנים עד שבלבלו את כל הקערות והפכו אותן על פניהן, והרי הסידורים מלאים, בעונות, בלשונות מקובלי הזוהר האסורים בהחלט אף מצד הצניעות הפשוטה, ואין קול ואין עונה:

שור הבר: הרגל הטפשים נמצא בכל העולם אבל הרגל החכמים בטעות מרגיז את השמים, כי לא טפשים הם אלא חכמים ועושים מעשה הטפשים ופחותי הערך: שיפשיטו את עצמם ערומים לרגע, אף אם רגילים הם לצפצף בביטוים כאלה אלפי פעמים, ויעמדו ערומים מכל מה שחשבו עד עתה בכדי שיראו מה שהם אומרים: בא בחור ישיבה תמים ונקי המחשבה מאד ששמע על דבר ושאל מה זה תיקון חצות ואמרו לו ''התיקון הראשון הוא וכו'. והתיקון השני הוא לזווג יעקב ולאה'' וכו'. האם זאת תורתנו הקדושה?! איפה הוא עם ישראל החרד לדבר ה''! יתארו לרגע, בכדי לאפשר לעצמם לצאת מהמקח הרע שקנו לעצמם, שמהעולם השני באו אצלם יעקב אבינו ולאה אמנו עליהם השלום, ומהסידור הזה לפני כבודם וקדושתם אמרו בכוונה נלהבת 'והתיקון השני לזווג יעקב ולאה': הרי אז יעמדו ערומים ממש ותרד בושתם עד שאול תחתית: ובמה יוכלו להצטדק, על כוונותיהם העמוקות והמקולקלות?! ואין כל זה אלא תרדמת המח הפנימית מטעם העוון הפנימי ה 'סתרי' הזה המכוסה בלשונות הזוהר חטא החטאים של אחרית הימים המכסה על זנות הזונה ומזדווג איתה יומם ולילה וקורא לזיווגיו סודות! והיא תרדמה אפלה בת ד' מאות שנה בשעבוד מיצרי הקבלה המזויפת הזו, כי כל זיווגיה הם זנות של עבודה זרה ואלהים אחרים על פניו יתברך, לזנות אחרי פרצופי אלהיהם הנאצלים בכדי לבנות את פסלם הזעיר אנפין על פסגת המגדל של ארבעה עולמות! והכל מבלי ידיעתם והכרתם בטעות; האם יש תרדמה יותר אפלה מזו!

הרי מוסבר איך עון האמורי האמור בהשלמת עוונם משתלם גם כאן בד' מאות שנה המסתיים בעוון האמורי הסופי, שהרי רק במאה הרביעית של עון זה כל הציפורים מצפצפים את דברי הזוהר, כמו בעדות הספרדים הנוהגות להגות אותיות הזוהר בלי לחשוב אף כלשהו על פירוש הדברים, ואינם משתדלים להיכנס לסודות, ובתמימות גדולה הם טועים ומוציאים מפיהם תמיד דברי בושה מהעגל האחרון בכדי להשלים את עון האמורי באמירת דברי הזוהר: ומסכנים הם ואומרים אבל לא יודעים מה שהם אומרים: ירחם ה'' על עמו ישראל וברוך ה'' שהגיענו אל זמן הטהרה:

לב הנביא: ענינו הפנימי של עון האמורי הוא שהאמורים האמינו שהאמירה מקיימת את המציאות ושהיא יותר מהמציאות, שאם לדוגמה אומרים על הרע שהוא טוב, אצלם נעשה הרע ההוא טוב מצד האמירה, שהאמינו שהעולם הנראה טפל אל כח האמירה: זה היה בזמנם וחוקי דתם היו קשורים בהנחה ההיא: ובזמנינו 'התיקון השני הוא לזווג ויעקב ולאה' ואף שדבר רע הוא להגיד מלה שכזו ונבול פה להגות ככה על אבותינו הקדושים, הנה בכח הזוהר אמירתו נעשה טובה: והוא עון האמורי שמכח השקר והרגל האמירה נעשה מאור חושך ומחושך אור ולא מרגישים בכלום, כי הכל אומרים ככה!

אסור הוא להגיד שיש עשר ספירות נאצלות לפני בריאת העולם: כי הנה גם בראשית מאמר הוא, ואין לנו להתפלסף על האלהים לפני שאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: שיש לנו רשות לדבר על הבורא מבראשית ברא אלהים אבל לא לפניה:

שור הבר: מי יעיז לדבר על ה'' ברוך הוא לפני בריאת העולם! וכי על האין תדבר יש?! ואם על האפס תרכיב מספרים ותשים פרצופים על פניו! איפה כתוב בתורה שישנה אצילות מהאין סוף עד לאצילותו הנבחרת זעיר אנפין דאצילותא?! הרי גם הבודהיסטים לא אומרים שבודהא הוא האלוה העליון, כי אם מאמינים שבודהא הוא הנאצל האלוהי הנבחר אשר כולם יכולים להתקשר בו ולהיות כאבריו המתפשטים דרך אציליותיו וכו'. ואולי רבני הזוהר לקחו את הסמיכות שלהם מאלה?

על יד הכותל המערבי (בתשנ''א אני, אדם קמחג''י ופאולו פיארו) פגשנו 'חסיד' אחד עני: ולסיבה פרטית אדם היה מחפש על כהן ושאלנו אותו אם הוא כהן: החסיד המזוקן המלובש בגדים שחורים כמעט וקרועים, מסכן, זרק את ידיו למעלה כמסתכל על השמים והתחיל ''כהן! מי ומי יכול להגיע להיות במדרגת כהן? הלוואי ואגיע להיות ישראל כמו שצריך, אבל כהן (כבר עיניו בלטו מראשו מרוב השמים עליו) זה כבר עניין של אצילות בספירות העליונות, בחכמה ותפארת, איך ווייס וואס, זה נפלא ממני'':

עד היכן הגיע עם ישראל! עד היכן הפכו את אוצרות התורה לשמצה בקמיהם! דברו סרה על בורא עולם ולא עשו כבוד לאביהם שבשמים, רצו לפשוט אותו ערום וגילו את ערוותם: תרחמו על בניכם, בני ישראל, ואל תתנו לבניכם להגיד גם הם בשגעון 'מי ומי יכול להיות במדרגת כהן' מרוב הגבהת רוח הטפשות במחשבת ספירות עליונות בעולם האצילות! וסכנה נמרצת היא לכל הצעירים בעמינו:

אם תתעוררו באמת ותחשבו על מי אתם מדברים, תבינו שאסור הוא לחשוב מחשבות על האין שהוא לפני היש בבריאת השמים והארץ, וכל שכן לכתוב מחשבות כאלה ולדבר עליהם: זה אמור בכלל, חוץ ממה שהוא בהסברים המסורתיים על הבריאה שהיא יש מאין, שאינם משתדלים להסביר את האין אלא לדעת את הכלל שנברא העולם יש מאין: אמנם לדבר על מה הוא האין הזה או איך הוא מצב האין הזה או איך הם כחות האין שלפני הבריאה או על סדרים עליונים המצוירים בתוך האין וכו' וכו', זה אסור מן המשנה שלא להסתכל מה לפנים מה בפנים וכו'. כי סכנה גדולה מאד למח הוא ומוציא את האדם מישרות השכל וגורם לחריגה מדרך האמת: ואם תתבוננו על זה תראו ותבינו שהאיסור הזה אין לו תחליפין בהיתר, שאינו דבר המתחלף:

ובא איסורו בהעלם בראשית בריאת השמים והארץ, והוא שיהיה מוכר שה'' ברוך הוא אך ורק מרצונו הפשוט עשה את הכל: ואסור הוא לחלק את רצונו לסוגים או מספרים, כי ברצונו הפשוט של האלהים כל 'חלק' או 'סוג' היה נכלל ברצונו הפשוט כאלהים בפני עצמו, מספיק לתת שם לאותו החלק או הסוג או ספירה או פרצוף, שבשמות הפרצופים או הספירות הנאצלות מתחלקים לחלקים ואסור לדבר על חלקים ברצונו הפשוט: וזו נקודה עיקרית שצריכים להבין אותה: מותר הוא להגיד בראשית ברא אלהים, חכמת הבורא הוא בכל בריאתו אשר ברא בשמים ושמי השמים ובארץ ומתחת לארץ: אבל אסור להגיד חכמת המאציל באצילותו לפני בריאת העולם:

אין מה שהוא למעלה מכח הבורא בבריאת העולם, שייקרא בשם חכמה דאצילות, כי כל מה שהוא למעלה מהבריאה יש מאין אין לו שום שם בשבילנו, חוץ ממה שהם השמות של ה'' המקובלים מן התורה ומן המסורת המראים על ה'' ברוך הוא, כי כולם מראים על רצונו הפשוט יתברך, כפי פעולותיו לגבי העולם: ונקרא, ישתבח שמו לעד, הבורא ולא המאציל שלפני בריאת העולם יש מאין: