משפחתה של סאבין הבעל, שני הבנים והבת כולל הפונית לאסקה. היגרו מגרמניה לניו-זילנד.
הם השתוקקו להגיע למקום בו יוכלו להקים חווה משלהם ולהיות עם כלבים חיות משק ועדר כבשים.
המעבר היה קשה מכל מיני סיבות כולל שנת בצורת בניו-זילנד וגם משום שלאסקה באופן צפוי נאלצה
לשהות בהסגר למשך ארבעה חודשים.
בחווה של סאבין ומשפחתה ישנן חיות משק רבות. כולל פרות כבשים ועזים.
מיד עם חזרתה של לאסקה
לחיק המשפחה התחילה סאבין לתכנן את גידול משפחתה, הכוונה לחלק הפוני שבה.
לאסקה נכנסה להריון שעבר בצורה טובה.
סאבין השאירה שלושה גורים, אנושקה, אלינה וביאיה.
שנה לאחר מכן נפתרה אלינה
לאחר שפצעה שנפער בגבה הזדהם במהירות .
סאבין כאבה את הליכתה מאוד מאוד.
סאבין אימנה את הכלבות לעבודת רועים.
היא מאוד התפעלה מהיכולת הקיימת בפונים בצורה טבעית.
בגלל היכולת העצמית האינטואיטיבית ההתחלה מאוד קלה.
המשך הלימוד והעבודה עם קבוצת כבשים
מהעדר נמשך זמן לא רב במיוחד.
שמירה על קו, איסוף העדר, דחיפה למקום רצוי ועוד פעילויות נעשים
בצורה טובה ביותר.
סאבין הקימה בית גידול וממשיכה בטיפוח הפונים.
בתור הראשונה שהביאה את כלבי הרועה פולני לניו-זילנד היא ממשיכה
לטפח את הגזע ולעודד את קידומו באי.
