פרח / עדי בן יהושע
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יושבת על החלון ומביטה החוצה
מחכה לראות אותו מגיע,
להרגיש את מגע ידיו האוהב
לשמוע את קולו המתוק מדבר אלי,
מרפא את כל מכאובי ליבי הדואב.
רוצה לראות את עיניו נהנות ממני
רוצה להיות רק שלו לתמיד.
מתייפה לכבודו, כל-כולי,
מתאהבת בו כל רגע מחדש
ורוצה שיהיה שייך רק לי.
אך ראו, מי זאת?
עוד אחת נוספת הוא שם לידי.
עוד יותר יפה ממני, מקסימה ממש
הוא אוהב אותה, הוא רק שלה.
והיא- כפוית טובה, ישנה.
אם רק היה שלי- הייתי מחזירה אהבה.
אולי טוב לו יותר איתה, מה אני כבר מבינה.
ואני הכי יפה כשהוא בא.
אם ישכחני אמות ולא רק מצמא.
אוהבת אותו והוא בעצם בעלי
אני שייכת לו ובזה עלי להסתפק.
שתינו הרי רק צמחים, אני נורית והיא ורד.
והוא, הוא בן אדם ואימא אמרה שאסור.
אבל אני... אני אוהבת אותו עד הסוף.