חיה והיה / עדי בן יהושע
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

דרור בודד על תיל
מנופף בכנפיו, גאה כאיל
ואני מביטה בו בקנאה
הוא אינו מרגיש שנאה

דואה מעל הספינות השחף
ודאי מרגיש כשחק
ואני מביט בו ובוכה
למה רק הוא, אני מוחה.

הציפורים לשמיים פרשו כנף
ואני מביט בהם ועף
גבוה אל התכלת שם לא יהיה כאב
גבוה בשמיים שם אהיה כזאב.

הנשר דואה מעל ההר
רואה כל אייל כעכבר
ואני רוצה איתו לעוף
על טרפי כמוהו לעוט.

רק בדיה אינני מקנאה
הסיפורים עליה אולי בדיה
אבל אני לא כמוה ולא אהיה
חיה, אהובי, חיה והיה.