| כמה סיפורים לזכר אבי מורי אברהם פנש ז"ל – ללמוד מוסר |
| ||| סיפורים חדשים ||| תמונות ||| אזכרות ||| יומן חייו ||| בחריה על אבא ||| malka sur papa ||| |
פעם אחי דניאל
נסע מישראל לתוניס לחג הפסח אצל אבא אחרי מספר שנים שלא ביקר שם, הוא הגיע הביתה אבל אבא היה באותה שעה בתפלת מנחה בבית הכנסת, אחי הלך אליו לבית הכנסת וניגש לאבא להגיד לו שלום, אבל אבא בקש ממנו לגשת קודם לרבי ניסן פינסון הי"ו (שליח חב''ד בתוניס ומקים עולה של תורה שם) באומרו:" לך תגיד שלום קודם לרב שלך". אבא, בהיותו גבאי בית הכנסת,למרות חלוקי הדעות ההלכתיים שהיו לו עם הרב פינסון, תמיד נתן לו לדרוש בין מנחה לערבית, ואפילו בקש מבנו לכבדו יותר ממנו. ככה היה אבא. לי נראה שהוא גם עשה את זה מתוך הכרת תודה על פועלו הרב של הרב פינסון בתחום החינוך לטובת ילדיו בפרט ושל יהודי תוניס בכלל. מספרים שאבא מאוד בכה כשהלך לבקר את הרב פינסון כשחלה וקיבל שיתוק.
איציק פנש מאשדוד סיפר בשבעה על אבא את הסיפור דלהלן שבו היה נוכח: לפני הרבה שנים, קרתה תאונת דרכים קשה וחמישה מבני המשפחה (בניהם אחיין ואחיינית של אבא) נהרגו באותה תאונה, שניים מהם היו זוג הורים לכמה ילדים. הילדים האלה גדלו בשלב ראשון אצל הוריו של איציק באשדוד עד שאחותם גדלה ועברו יחד לאופקים. אבא הגיע לביקור בארץ והיה באשדוד אצל אחותי, ראה ילד אחד שאל אותו אם הוא הבן של נשרייה (אחיינית של אבא שנהרגה בתאונה), הילד ענה שכן. ואבא הוציא מכיסו שטר שהיה סכום גדול בזמנו והביא לו אותו. הילד פתח עיניו מרוב התלהבות ושמח מאוד לקבל את המתנה מאבא. עוד סיפור ממזל שלי לדוד הייתה תכונה נדירה של שיתוף הקרובים לו ובגדול. אני זוכרת את שבת חתן שהוריי יבדלח"א ערכו לכבוד יורם ורעיתו הטריים. את מי הוא לא הזמין לשבת ?.?? ואיך הוא לא היסס לשחוט כבש ולערוך משתה מפואר כדת וכדין עם הרבה שמחה הרבה שירה ודברי תורה והחלק הזה שייך רק לו. מי שרוצה ללמוד איך מקבלים אדם, היה צריך ללמודד מדודי. מאור פניו ועיניו הבריקו.צחוקו המתגלגל והחם היה מדביק את סובביו. לבושו הצנוע אך מסודר להפליא היה למשל ולשנינה . המטפלת של אחי רחמים מספרת שאחיה נהג להתהדר בלבושו. אמו ע"ה היתה גוערת בו ואומרת לו:"מה אתה ברהם פניש" ? כאילו למה אתה חושב שמגיע לך להראות כך????הגעת לדרגתו של ברהם פניש??.. |
שמואל אחי סיפר
בשבעה:
לפני כמה שנים אחי סיפר לאבא שהוא היה רוצה עוד ילדים ולא להסתפק רק בבת אחת שיש לו (שהייתה אז בגיל עשר בערך), אבא המליץ לו לקרוא כמה פרקי תהילים כל יום, אחי עשה כדבריו ואכן תפילתו נענתה, נולד לו בן ואחריו תאומים.
הסיפור שלחה לי מזל שלי הי"ו אחיינית של אבא סיפור שחקוק בליבי כמעט 25 שנים. כשאחותי עמדה לשאת את שמעון לבעלה ולהתגורר בצרפת, נסעתי איתה טרום נישואיה לבקר במקום העתידי . מאוד התלהבתי וביזבזתי שם כמעט את כל כספנו... (אפילו את שמלת הכלולות רכשתי שם.) והנה נותרו כשלושה ימים עד הנסיעה ועדיין יש באמתחתי רשימת קניות מכובדת ואני בקושי מבינה איך נוכל "לשרוד" עם האג' שנשארו לנו שם. פתאום דודי ז"ל מגיע לצרפת ואיך שהוא מתוודע אלנו הוא מיד מעניק לכל אחת מאיתנו 200 פרנק צרפתיים. כך שבאותם רגעים הוא היה בעינינו כמו אליהו הנביא שמגשים משאלות. ועד היום אני בתחושת שליחות זאת ,כשאני מפתחת רגישות "כספית" כלפי המבקרים בביתנו . תכונה זאת נחקקה בליבי שאנשים שבאים להתארח בשבת (אלה ש"נופלים" פתאום לבית החולים) אני במוצאי שבת מיד שואלת אותם: וכסף לחזור הביתה יש לכם ? וזה מחזיר אותי לדוד אברהם מחדש.
· תמונה של אבא שאני זוכר זה אבא פותח ספר לפני כל ארוחה ולומד. · אבא היה מהמקדימים לתפילה ובהיותו גבאי היה ממחזיקי המניין בתוניס. · עניים מצאו בו כתובת קבועה לעזרה ובמיוחד בחגים שצורכיהם גדולים יותר. · אבא טיפל במסירות בהוריו בעת זקנתם, עזר לאחיו ואחיותיו. · אבא בעת ההלוויה של אשתו השלישית ראיתי אותו בוכה, ובאותו זמן חוזר על אותו משפט שוב ושוב:" מה שעושה ה', זה רק טוב". · אבא היה מתרחק מחנופה, ביום כיפור כשהגיע ראש העיר של תוניס הוא המשיך לקרוא תהילים עד שסיים למרות היותו גבאי הבית כנסת. · עשירי הקהילה ידעו שעם אבא אי אפשר לקבל כלום בניגוד לכללי הקהילה. אבא עשה הכל בהתנדבות במשך עשרות שנים ולא חשש מאף גביר. · אבא היה בחברה קדישא וכל הכספים שהיה מקבל מבני משפחתו של הנפטר היה מחלק בין העוזרים שלו ובעיקר לעניים שהיו עובדים אתו . · אבא זכה בגיל גבורות לחגוג חג פסח תשס"ו בתוניס יום טוב אחד בלבד ולא שני ימים כמו בני הגולה, אבא עלה ארצה בקיץ תשס"ה וקנה דירה, בפטירתו נבצר ממנו לעבור לבית החדש שקנה בישראל. התמונות מהלווית העברת גופתו של האדמו"ר רבי כלפון משה כהן לקבורה בגבעת שאול |
