דברים אלה מועתקים ממאמר בעיתון "משפחה" שנכתב על ידי העיתונאי חיים יצחקי
"
נפטר הגאון הצדיק הרב הראשי לתוניסיה, רבי חיים מדר זצ"ל, שהיה רבם הנערץ של קהילת היהודים
בתוניס במשך עשרות שנים.
הוא התמנה לרבנות תוניס-ג'רבה בשנת תשמ"ה – 1985, וחודשים ספורים לאחר מינויו, הפציצה ישאל
את מפקדת אש"ף בתוניס. אז החלו התנכלויות ליהודים בתוניסיה ואפילו רצח בבית הכנסת בג'רבה.
הרב נפגש עם ראש המשטרה דאז, אל עבאדין בן עלי, כיום נשיא תוניס, והציג בפניו תמונה קשה.
אל עאבדין הבטיח להחזיר את השקט וכך עשה.
הרב חיים מדר זצ"ל נולד באי ג'רבה שבתוניס בשנת תרצ"ג, והיה מבחירי תלמידיו של הרב הגאון
שלמה מזוז , רבה של ג'רבה (אביו של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה). ככל תלמידי החכמים
הצעירים של תוניס, סיים ללמוד את הש"ס ואת השולחן ערוך, והחל ללמד בישיבת רבי אברהם חדד
בג'רבה. בן דודו של הרב, הרה"ג אליהו מדר, רב היישוב איתן שבדרום ובן דודו, מספר ל"משפחה שלמד
עימו בחברותא לפני למעלה משלושים שנה." כולם אהבו אותו שכן מלבד היותו שקדן עצום, נועם
הליכותיו התפרסם והיה לשם דבר. הוא התנהג בכבוד לצעירים ולמבוגרים בצורה יוצאת מגדר הרגיל".
"
המשך יבוא בע"ה.
עודכן בפורים קטן י"ד באדר א' תשס"ה
כאלפיים יהודים בלבד נותרו במדינה שפעם חיו בה מאה אלף יהודים שניהלו חיי קהילה פורחים. הרב מדר
הפך למנהיגם. כרב מקומי היה אמור לנהל את החיים התורניים מהעיר תוניס, אך כיוון שרוב יהודי תוניס הם
אנשים מבוגרים, ולרב היו באותה עת שמונה ילדים צעירים שעל חינוכם לא וויתר, הוא השאיר אותם בג'רבה
ללמוד שם, ואילו הוא התגורר ופעל בתוניס, ונסע לג'רבה לחלק מהשבתות לשהות בחיק בני משפחתו,
ולעקוב אחר חינוך הילדים מקרוב. (תמיד נשאר איתו אחד הילדים בתוניס ובשנים האחרונות אשתו). ממקום
שבתו חיזק את תלמוד התורה של ג'רבה. הרב התנגד לכל רעיון של לימודי חול בתלמוד תורה. הוא טען
שהחרמות שקבעו רבני תוניס עוד מזמן האליאנס עדיין תקפות. הרב עמד על קוצו של יוד ונזהר שלא לסטות
כמלוא נימה מההלכה. הוא היה עומד כנגד כל הלחצים. במקרה מסויים הוא טס מספר פעמים לחו"ל רק כדי
להוציא גט כשר ללא בעיות לאישה עגונה.
לפני שנתיים החלו לפקוד את הרב מדר כאבי עיניים עזים. ראייתו הלכה והתדרדרה מיום ליום, עד שבאחת
הלילות, כאשר ישב ולמד בשעה שלוש לפנות בוקר, גילה לפתע שהוא אינו יכול לראות. בנו רפאל התעורר
משנתו והבחין באביו הבוכה. הרב ניצב מול מדפי הספריה ופרש ידיו לצדדים. "רבונו של עולם", זלגו עיניו
דמעות, "לשם מה כל הספרים הללו אם איני יכול ללמוד בהם? חיי לא יהיו חיים אם לא אצליח לראות…"
כך בכה והתפלל וככל שנקף הזמן והשמש צבעה את הרקיע בגוני הזריחה, גם הלכה והתבהרה ראייתו של
הרב. אט אט פקח את עיניו. לפני כשנה התגלתה מחלתו. הוא נחלש מאוד, ובכל זאת השתדל להמשיך לפעול
כדי שלא לפגוע ביהידי הקהילה הזקוקים לו.
מאז למד שחיטה בגיל צעיר, הקפיד שלא לאכול בשר או עוף שלא בשחיטתו. כשנפל למשכב ולא יכול היה
לשחוט סירב עדיין לאכול בשר. "כל ימי נזהרתי בכך ולמה להפסיד הכל לעת זיקנה?" שאל.
ביום חמישי בלילה כ' בכסליו נפטר הרב מדר.(יומיים לפני פטירתו אחרי שהרגיש, ביקש להעלותו ארצה וכך
זכה למות ולהיקבר בארץ ישראל). בהלוויה רבת משתתפים, ליוו אותו בני העדה התוניסאית להר המנוחות,
כשהוא זוכה להיטמן בעפרה של ירושלים טרם כניסת השבת. יהיה זכרו ברוך.
אם יש לכם סיפורים על הרב, תיקונים או דיוקים על הכתוב כאן, אשמח לשמוע. כמוכן אם יש לכם תמונות
מחיוו של הרב נא לשלוח לאימייל. תודה.
היו שותפים לבניין
בית-כנסת ספרדי בעטרת
FAITES PARTIE DES DONATEURS DU
BEIT-KNESSET/SYNAGOGUE SEFARADE A ATERET
אתר הבית
אימייל להערות
לבנימין פנש
