מסה על הטרמינולוגיה של ההכרח (מתוך "אמנות המחשבה")

כדי לעשות את שחפצה נפשך עליך לעגן זאת במציאות מסוימת. לא ניתן לפלוש לפולין כי סתם מתחשק לכבוש את פולין. פולשים לפולין כצעד ראשון בתהליך השלטת הרייך השלישי. לא ניתן לרדות באנשים כי היצר איננו בר-כיבוש. רודים באנשים כי המשרה מבקשת. כן? כל דבר שעושים מוכרח להיות מעוגן במציאות מסוימת. לא ניתן לעשות דברים סתם. זו יכולה להיות מציאות חברתית, מציאות פסיכולוגית, מציאות מדינית וכו'. ואם נפשך חפצה בעשיית דבר-מה יוצא דופן בעליל, עליך להסביר לעצמך שלמעשה זה כלל לא יוצא דופן או שזה יוצא דופן לגיטימי או שאין דבר כזה יוצא דופן. קורה שנדרש אתה לעצב במו-ידיך מציאות חדשה לצורך שלוות הנפש החפצה. ידוע על אנשים שעיצוב מציאות חדשה במו-ידם כרוך עבורם בטרחה כה רבה עד שהם בוחלים בהחפצת הנפש ומבכרים לא לעשות על-פני לעורר הר געש כבוי שירעיד-אדמה ויבלול היוצרות מחדש.

           הכעס מפיג את החרדה מהאין. גם פרנויה מודעת מפיגה את החרדה מהאין. אבל רק בכוחה של המחשבה להפיג את החשש מהחרדה מהאין.

           אנשים שעוקצים בני-אדם הם יתושים ודינם כדין יתושים. אין לומר דבר מלבד את הקדוש ואת הקדוש אין לומר ("ז'ה קורנטו ז'מיל לה-פילם רה לג'ידו").

           מסה אודות משמעות העונג בהעדר רצון חופשי;

           האלוהות היא תמיד שם נרדף לרצון העצמי. כשאנשים רוצים לעשות משהו שאין לו הסבר לוגי/קונבנציונלי או שהוא נוגד את חוקי החברה - הם אומרים שהם עושים זאת "בשם אלוהים". ידועים המוסלמים שקוראים "אללה הוא אכבר" כשהם טובחים יהודים להנאתם וידועים הנוצרים שיצאו למסעי הרפתקאות מסמרי שיער ברחבי המזרח התיכון בימי הביניים, מסעות צלב שכאלה.. ובכלל, לולא הדת הממוסדת היה מספר המובטלים מוכפל ואף משולש. אז למה טוב שזה קיים כמו שטוב שמושג גן-העדן קיים? כי זה גורם לחיים להיות נוצצים יותר ממה שהם באמת וזה חשוב ביותר.

           הטיפול היאות בחשש מפני פורענויות העתיד: הגשמת פורענויות העתיד. עשה את שאתה חושש ממנו מכל כדי לבטל את החשש. עשה את שאתה ירא ממנו ביותר כדי לבטל את המורא. עשה את שאתה פוחד ממנו ביותר כדי לבטל את הפחד. כן, זה עלול להוביל לאורח-חיים סטואי למדי, אבל מה רע בזה? אם כדי לבטל את החשש תאלץ  לזמן את שר המוות לדו-קרב ותפסיד -  אז בכל מקרה היית מפסיד לו.

           לעולם אין להפליג בהשקעה שעלולה לשאת הפסד. עליך לעשות רק את שחופף את איכויות המתכת המוצקה ביותר שמחוללת את נימי הנפש, אין לערבב חומרים זולים בחומרי נפש. ולכשאתה עושה כן אין סיכוי ואין ודאות, יש עשייה של ממש. הכותבנה הגדול לא יכול להיכשל בכתיבתו.

           האלוהות כסמכות שיפוטית גרועה כמו כל שופט. האלוהות כסמכות דתית גרועה כמו כל איש דת וכו'. ובכלל, "סמכות אלוהית" זה דבר והיפוכו - כיצד יכולה להיות האלוהות סמכות? האלוהות לא יכולה להיות סמכות כשם שהאצבע המורה לא יכולה להגיד לי לאן ללכת.

           החלומות קובעים. במהלך היום פוסע האדם לכאן ולכאן, נסבלותו קבועה מראש ואיננה מוטלת בספק. ניתן להבחין לא פעם במשב-רוח-אשלייתי.. (ומה בכך כדי לשאוב אויר מהריאות? מה בכך?) אבל יש לו גם רצון אקטיבי, יש לו רצון שיכול להתגשם בחלומות. כן, יש לאדם רצונות בלעדיים, פרטיים ולחלוטין בלתי נסבלים. הפוך בה והפוך בה, החלום הוא יצירתו האקטיבית והפרטית בהחלט של האדם.

           מהו ניחוח האינדיבידואליות? האם יש איזהו שחש בניחוח האינדיבידואליות? היכן ניחוח האינדיבידואליות חריף? בבתי חולים לחולי נפש ודאי. כן, אנשים אמיתיים דרים שם, אנשים של ממש.

נמצא שככל שאתה קרב אל החוויה האינדיבידואלית, כך אתה קרב אל השגעון.