מסה על גווניה של חדלות האישים ועל הטכניקות לדחיית הקץ (מתוך "אמנות המחשבה")

בכוחו של הביטחון לפגום באמינות החוויה. באטמוספירה של שלטון וודאות קהים החושים והחוויות קלושות מבע.

       בהזיות של חוסר שליטה נתקפים-אלה שחלשה דעתם ועצמיותם מבקשת לאטור על החלל הריק  שרובץ בנשמתם באמצעות בדית דמויות, חומרים ומאורעות בלתי-תלויים המסוגלים כמו כן לקבוע-את גורל העצמיות. מן המפורסמות היא שבכוחם-של מאורעות בלתי-תלויים לעורר-רגש בלב אותם חלשי דעת (ידוע למשל שיין משמח לבב אנוש ושהכסף מספק תאבת בצע). זרות הזיות אלה עבור הללו שדעתם איננה חלשה.

       יש מניע פילוסופי להתאבדות ויש מניע פרקטי להתאבדות. מחשבות התאבדות פילוסופיות יש-מידי-יום (בעיקר בבוקר) ואילו מחשבות התאבדות פרקטיות יש רק מכורח הנסיבות ונובעות מהרצון שהמחר לא יופיע. למעשה, הן די נדירות לאחרונה ולפיכך כה מתוקות לכשהן מופיעות. 

       כל עשייה ממשית מקורה באשליה, בהונאה עצמית. לא ניתן לעשות דבר-מה ממשי מתוך תחושה של הכרחיות ואמת פנימית מבלי לחטוא לאמת. שהרי מה נלעג מראהו של האדם אשר עולה בדעתו לנסות לשנות סדרי בראשית? והלא בסדרי בראשית עסקינן. סדרים-אשר טבועים בתבנית הפיסית של העולם ואין בכוחה של יד המעשה לגעת-בם. כולנו-נתונים לחסדי בורא העולם. מעולם לא-חככה דעתי באפשרות להסיג גבול ולערב עקרונות הכותבנה הגדול בהסדרי הבראשית של בורא העולם.

       מה רב מספרם של מבקשי מותי ומה מועט כוחם. פוערי זינוקים שכמותם. מזנקים הם ממאורות של עון וריקבון אל תוך לוע ברית החמלה. שטים הם במורד הניסיון לפרוק מבטים של הבנה במרות הגורל והשלמה עם מרירות ליחת השפה. לרגע לא נחים ותמיד מתרוצצים, יש להביא עוד כלי-משחית - הגרזנים הללו לא חדים דיים. הבה נחרוץ דין. היום נשסף גרונות. הבה נניח ללילות החרדה לחלוף מבלי משים. היום לעולם לא יגיח ממחבואו. המחבוא לח ושטוף זיעה, את הרגשות טוב הלב איש לא יחריד. הנח להם  להתמוגג ממות החזיר. הנח להם להתמוגג מהתפשטות החשיכה על חלקת ירק הבר, הנח לאפילה לחסות על משגינו ולהשיב למיתה את כל תחלואי רצוננו הטוב. 

       הנשים מעצבות את אופי הגבר ולאחר מכן הן מתאוננות על אופיו. הטבע הוא אביה האמיתי של כל אישה. הטבע מחנך את האישה ומורה לה לבחור את בן-הזוג שיהיה לחתנו. ובוחרות להן הנשים את כל אותם מצורעי נפש ובוחלות בהללו שהטבע איננו מעז להכיר. ואכן, רע ומר הוא גורלה של האישה המוכה והנאנסת. רע ומר הוא גורלה של אישה שלא נמלטה מאחיזת אביה. רע ומר גורלה של אישה-שעשתה את הגבר לגדול צורריה. מה חסרי מנוח חייה-של אישה בשל הימצאות הגבר בעולם ומה עלובים ומיותרים להחריד חיים-אלה. לו רק הייתה משכילה האישה למרוד באביה.

       אין מחילה ואין כפרה למתעב רוח אנוש. לעד יהא נע ונד ויחזה בהר המשמעות המבחיל שניצב לנגד עיניו באשר יפנה. לא, אין אדם אבן ואין ברבור אדם. זה מחלחל לו אי-שם והלבה עודה רותחת. להכעיס יהא הדבר ומגוחך ומעליב יהא החיפוש אחר מזור. זה מצוי שם, זוהי האמת וזה לא נשמע עוד לקולה של הרוח הטובה. נראה שהפעם לעולם לא אחדל עוד לתעב כל מה שאנושי.

       אני הגעתי למסקנה שלא ייתכן שיאבד החי. לא תתכן מערכת קיום שקיומה יהיה תלוי במות פרטיה. אז כשאתם רואים ארנב נאכל נא על-ידי נמר אכזר, דעו לכם שהארנב עדין בחיים וחי לו את אותם חיים מאושרים שחי לפני התקרית עם הנמר. המוות לא ייתכן.

       סיבת המוות איננה כישלון. המוות איננו מכריע אינו הגוף, אויב מת איננו אויב כושל. הרי כיצד יכול להיחשב הבלתי נמנע לכישלון? כיצד יכול להיחשב לכישלון צבע עיני?

       ואם יסתבר שלמרות הכל יש חיים אחרי המוות? זה יהיה עלבון גדול; אחרי כל ההשפלות שנועדו לדחות את הקץ. אבל החיים הם עלבון וחיים אחרי המוות - פירוש הדבר שהמסיבה לעולם איננה מסתיימת. הגרוע מכל הוא שאלה שהיו שוטים המאמינים באמונות טפלות ושדים ורוחות יהיו לחכמי הדור והם יבנו להם קריירות מסחררות בזכות הגיונם הבריא ויכולתם לנתח את המציאות נכוחה ולחזות את מהלכיה הבאים. 

       מהו הכאב אם לא משב רוח בלתי רצוי? הלא כה הרבה סובל האדם שלא מרצונו, אולם הכאב הוא אבי אבות הסבל הלא רצוני. ועדיין: לא יותר ממשב רוח מקפיא, לא יותר מהעדר משאבי הטבע הנחוצים.

       הבושה בעצמיות היא הבושה בחיים. והיא גם בושת הרקולס. היא בושתו של הלה שלא-לו נועדו-חיים-אלה. היא בושתו של הלז שמדקלם.. כה הרבה דקלומים-נאים ומשובבי אוזן. הבלי פיות זרים. זו בושתו של הדבק בענפי ספורט קבוצתיים כמו כדורגל, כדורסל, פוטבול, הוקי-קרח וסולד מטניס. זו בושתו של הלה שבוחל בהרואיות של היחיד ומבכר את הוולגריות של הקבוצה.

       ההיסטוריה האנושית שזורה החלטות שנתקבלו מתוך חולשת דעת; ההחלטה להשית צורת ממשל דמוקרטית, ההחלטה לרדת מהעצים,  ההחלטה להמיר סחר חליפין בסחר ממון, ההחלטה להפנות גב לעצמיות ולבוז לתחושת האמת. ואלה הן ההחלטות שמשנות את פני ההיסטוריה, החלטות שאסור היו שיתקבלו ולולא חולשת הדעת לא היו מתקבלות.

       מהי האמת אם לא מה שטענתי לפני 4 שנים? מדוע מילים מאוישות מסוימות הן אמת ומילים אחרות אינן? מפני שיש מילים שמביעות דבר-מה אמיתי יותר בחלל הנפש, דבר-מה ראשוני יותר וככל שזה אמיתי יותר תחושת האמת גוברת. אמת עובדתית לעולם איננה אמת משם שאיננה יכולה להיות לא-אמת. אין דרגות לאמת עובדתית. מהגדרתה, היא איננה תלויה בהמצאות הנפש.

       סופר ללא קוראים משול למלך ללא נתינים. וזהו מלך ששלטונו איננו מדכא.

       הדמיון הנו המכנה המשותף הרחב ביותר.  הו, מדוע כה רב מספרם של המאמינים באלוהים? משהו ראה אותו פעם? מדוע למייקל ג'קסון תמיד יסגדו פחות מלאלוהים? מדוע כל כך הרבה אנשים מעונינים בדבר שמעולם לא היה להם? מדוע הם מעונינים בעושר? מה מבדיל בין החי ובין הגוויה? הדמיון. הו, כולנו מאוחדים בדמיוננו. זו המציאות שמפרידה ביננו.  

       האקסיומות של טוב ורע אינן אלא רצונות ממוסדים של בריות דומיננטיות.