מסה על הנחיתות המוסרית של מצומקי השכל (מתוך "אמנות המחשבה")

הצער והכאב הם עונש על אי-מיגורם: הלה שלא השכיל להימנע מלהיות עלול לפול למצב של צער וכאב ראויים לו הצער והכאב. הלה שהצער והכאב הנם עונש עבורו ראוי-הוא להם.

       לוותר על האוזן בשביל הסיכוי לקבל עין שלישית? לא ולא; עתיד שמותנה בחידול מנגנון הבקרה והשיפוט איננו עתידי.

       העיקרון הטרגי של הנחמדות: אם לא תהיה נחמד, למה שמישהו יהיה מעוניין בחברתך? ואם תהיה נחמד, הרי שהיית כלא היית. וככה מתרגשות להן הלכות עולם והעולם איננו מתמהמה לקראת קצו. ובכלל, איזה עניין לך בנחמדותו של האחר, אך האם היית רוצה שיהיה-לרועצך למשפגשתו? ודאי. לו אנשים היו חושפים את עצמיותם בפני הזולת, או לפחות משתדלים-לעשות כן, ישר לכשהם נפגשים אזי הייתה נמצאת דרך מופלאה ואמיצה לפתרון כל-עימות ומועקה. ומי יודע? אולי אפילו עוסקים היו אנשים בבעיות של-ממש ולא במיני קטנוניות. זוהי חומת הנחמדות שמאמללת את האדם. זו חומה שאין-הזמן יכול לה וגם המעשים לא יכולים לה. לא תמיד תהיה נחמד אם האדם-שפגשת, אבל החומה לעד תהא ועד שלא תבקע לרסיסים חומת הנחמדות אין בדעתי לפתוח במשא ומתן. לא לא.

על העולם להוקיר לי תודה על שאינני מעשי. כי לו הייתי מעשי צר-היה לעולם מאוד. לו המופשט היה למציאות הייתה המציאות מופשטת. לו פקידי היו מלחכי פנכות ומנהיגי היו ערבים לחך כל..

       מה מתיש המאמץ לסחוט את העונש הראוי לך. לפשוע שוב ושוב במיני פשעין, לחוות שוב את הרגעים הצורבים והמיוחלים שלפני-מתן פסק הדין, לדעת ולנסות לא לדעת מה יהיה פסק הדין ולהשלים לבסוף, כביכול באי-נחת, עם מרות הצדק.

       אם ככל בני האדם הנני הרי שכתיבתי טובה לבני אדם ואם אינני הרי שאין בי כל תועלת לבני אדם.

       החזירו לדבורים את הדבש, החזירו לפרות את המעיים, החזירו לדובים את העור. איכלו זה את זה ומותו טהורים וברי-לבב!

       לנושא, למושא, או לנושא הריצוי אין כל חשיבות ואין בכוח אחד מהם להקנות-שוני לריצוי. כל הריצויים זהים לזה. רצה והיה מרוצה. ילדות טובה, לימודים מוצלחים, חתונה, מוות בשיבה טובה. תוהות הבריות לעתים אם יש תכלית ומשמעות לחייהם, אם כן ודאי שיש. עקרון הריצוי חמקמק מידי עבורם.

       נחוצה נוחיות מינימלית לשם היות הכותבנה הגדול. אינני אומר שלא נחוצה נוחיות כלל, אלא שנחוצה נוחיות מינימלית.

       קדושת המופשט היא הקדושה הזכה מכל. אם עלה בידיך לקדש דבר-מה מופשט זכית במלכות השמיים.

       הנח לטבע לספק את תירוצך. לא התקפת אותם עם שחר מפני שהיה-ערפל, לא שתית את התה מפני שהחתול פתח את החלון והרוח קררה את התה, לא הצלחת להשית אימפריה מפני שהעם היה דל רוח.     

       המילה החכמה ביותר היא זו שטרם נאמרה ולעולם לא תאמר.

       אלה הן טיפות דמי שניגרות על-גבי דפים אלה ואלה גם נעיצות פגיוני בבשרו המשוקץ של הרוע.

       הנציונל-סוציאליזם,  פרויד והיהדות טוענים שאחד האדם. רק הנצרות מקדשת את הפרט. רק הנצרות מקדשת את חדל האישים ולא מתיימרת לטעון שיש בסיס תודעתי משותף לכל אדם באשר הוא אנושי. רק הנצרות לועגת לרעיון התודעה הקולקטיבית, הלא-עצמית. ואולי גם היא לא.