מסה אודות משמעות העונג בהעדר רצון חופשי; (מתוך "אמנות המחשבה")

אני מוכן להתנסות בעינויים החמורים מכל ולו שיורשה לי לכתוב התרשמותי לאחר-מכן.

       ההנאה מותנית בלגיטימציה ליהנות. כלומר, אנו קובעים מראש ממה-נהנה וממה לא נהנה. נגיד אני אומר "אני לא איהנה מאכילה", אז אני לא איהנה מאכילה. כן? אנשים טועים לחשוב שהמניע (הסיבה) להנאה הוא עניין לא-שכלי, שלא ניתן לשלוט בדבר אפריורית - ולא כן הדבר. בטוחני שילד שזה עתה למד ללכת, נהנה מהליכה - אבל מדוע הוא נהנה? הוא נהנה מפני שקבע מראש שלכשימלא משימת הריצוי תבוא עליו ההנאה. ומדוע קבע זאת מראש? אה? מפני שאמו הייתה מלטפת ראשו בכל פעם שאכל את הדייסה. וזו הסיבה האמיתית. האם נהנה מהאקט של ליטוף הראש? לא, אבל הוא ידע שאז מותר לו ליהנות - כי היה בסדר. זה מין סימן כזה. גם בעלי-חיים מתנהגים ככה. לומדים ממה ליהנות. לומדים ממה ליהנות. חוטפים נשיכה בצוואר כשנהנים מדבר-מה אסור. שהרי כיצד זה שלא כולנו קניבלים? כיצד זה שכולנו-לא הומוסקסואלים או חובבי סאדו-מזוכיזם? ולא רק שאיננו כאלה, אלא שאנו סולדים מאנשים אלה. כן? אנו לא אומרים "זה לא כף התה שלי", אנו אומרים "אנשים אלה הם סוטים, התנהגותם היא שלא כדרך הטבע" וכו'.. כן? אנו מגלים עמדה שיפוטית כלפי הנאות אנשים אלה; הנאתם איננה לגיטימית! (איננו מגלים עמדה שיפוטית כלפי אנשים שאוהבים לנהוג, לראות טלוויזיה, או שהנם הטרוסקסואלים -  זאת מפני שזו-הנאתנו, וזו הנאה לגיטימית בהחלט).

       אנשים גאים מכדי שלא לבחון אנשים אחרים. מידי מאית שניה עולה בראשו של אדם מבחן חדש לזולתו. דרך חדשה לבזות את פחות המעמד. באמצעות המבחנים מתבטלת אפשרות הערעור על הלגיטימיות של מעמד הבוחן. באמצעות המבחנים נמנעת האפשרות של קידמה ממשית.

       אין לעשות את הנורמלי או את הנחשב לטבעי לעשות, אלא את הראוי לעשות.

       השליט ממרמר את הנשלט והנשלט ממורמר מהשליט. מה עדיף? למרמר או להיות ממורמר... תלוי בעונת השנה. לא. תלוי בפעולות היוצאות ממצב הנפש. למרמר זה לא כיף גדול, אם אתה מתנסה בשליטה ומבין שלא היית רוצה להיות נשלט. לא בגלל שאיכפת לך מהזולת, פשוט מפני שאתה מתנגד למציאות דברים של ממרור. אז מה נותר? להיות ממורמר? לא, לא להיות שליט ולא להיות נשלט - זה כל שנותר.

       ישנם דברים שחובם שיאמרו על מנת למנוע פגימות. כשמשהו מתקלקל, יש לתקנו - זה פשוט מאוד, לא? אם משהו מקולקל יש לתקנו ואם בכוחה של מילה לתקן במידת-מה, אז מדוע לא?

       הבו לי מרחפת ספירת מוסיקת המרומים ואכפר מיד על כל חטאי.

       אדם שתכונותיו הועידו לו גדולה איננו ראוי לגדולה ועליו לשאוף לעבור לעולם בו רצונו החופשי גרידא מוריש לו גדולה? לא. אין כל שוני בין מה שהשיגו לך כוחות הטבע ובין מה שהשגת במו-ידיך. ההישגיות זולה בכל מקרה, שהרי אינך יכול להשיג אלא את הנתון להשגה. 

       בדיעבד, כל התחלואים אינם אלא בדיחה גדולה ולא מצחיקה.

       אין בכוחו של הזולת לזכות אותך במנת התהילה הראויה לך. מה לעשות? גם נפוליאון לא זכה בכך. גדולה שאיפת הגדולה ממימושה. על-כן מוטלת עליך החובה המוסרית להלל, לפאר ולהאדיר עצמך. אל-לך להתייסר ולהתאוות לאשר לעולם לו תזכה בו.