מסה על הציפיות מהעולם הבא ועל חזיונות של גדולה (מתוך "אמנות המחשבה")

האדם לעולם איננו תלוי בדבר. אם כואב לך, אמור "אין הכאב חשוב" ולא תחוש דבר מלבד את ניצחון העצמיות. אם האלים מתנכלים לך אמור "אני הוא האלוהים" ולא תחוש דבר מלבד את ניצחון העצמיות. שהרי לשם מה ניחנו ביכולת להמציא לנו חוקים ומשפטים אם לא כדי להביס עימם את אווילות העבר והטבע.

       הידע הוא מענה לכל חששותינו. אנו חושקים בדבר-מה שיאשר או יכחיש השערותינו, אנו חושקים בדבר-מה שיגאלנו מאטמוספירת הבורות בה נגזר עלינו לחיות. לפיכך הידע איננו נרכש (!). טעות היא לראות בידע רכוש. אוצר מילים ותחביר - אלה הם נכסינו היחידים. מי שיש לו אוצר מילים ותחביר יכול להרכיב משפטים. בעל הידע קובע אם אלה משפטי אמת או שקר, עיקר או טפל. בעל הידע הוא הפוסק העליון. בעל הידע הוא גם הדיקטטור של השפה. בעל הידע הוא שעורה בעין האלוהות.

       מוסד הנישואין קיים כדי שלא נחוש באווילות שבהקדשת זמן להפריית המין האנושי. הנישואין מקדשים את הטפל.

       אין אנשים גדולים/יש אנשים שהנסיבות מגדילות. ישו לא היה גדול לולא יוחנן (והשליחים כמובן), איינשטיין לא היה גדול לולא מלה"ע ה2-, היטלר לא היה גדול לולא מלה"ע ה1-, משה לא היה גדול לולא אלוהים.

       ככל שפחות אנשים מסכימים עמך, כך גדלה מידת האמת שבדבריך. זו דינמיקה פרוגרסיבית אלי אי-הסכמה מוחלטת ואמת. לאנשים לא נוח להסכים עם דברים מתוך שקילת מהותם האוטונומית. הם רגילים להסכמה שהיא בבחינת אישור פוליטי - "האם בעדי אתה או נגדי"? אנשים מסכימים עם מה שכדאי ומשתלם להסכים. כדי לבחון אמתות דבר-מה אין להניח לשיקול הפוליטי להכריע.

       ככל שאנו טובים יותר לאנושות כך אנו רעים יותר לעצמנו. ככל שאנו קרבים למיצוי תכלית האנושות כך אנו חשים מנות גדושות יותר ויותר של חוסר-תכלית בחיינו. ככל שהמערכות הציביליזציוניות והטכנולוגיות משתכללות כך מתפשטת האפילה בחלל הנפש ונדמה שהכוח הריבון הוא אויבה הגדול של העצמיות הלוחמת.

       בשבח אצילות המחשבה; לא ניתן לשבוע מלחשוב. ניסיתי; זו משימה בלתי-אפשרית. ניתן לשבוע משינה, ממין, משוקולד, ממוסיקה, אבל לא מהתעלות הרוח שכרוכה במין המשובח ביותר של חשיבה.        

       המחשבה היא זו שעושה אותנו שואפים אלי-נצח בהווית חיינו, גם אם איננו מודים בכך במוצהר (מטבע הדינמיקה שלה היא סקרנית לראות אור המחר). היא גם זו שגורמת לרצות לחיות לנצח, מפני שהיא הנצח והיא עושה אותנו אפופי-נצח לכשאנו חכמים וכמהי-נצח לכשאנו טיפשים.

       לא ניתן לשכנע אלא את המשוכנעים ובכך לא עשית דבר. מי שאיננו סבור כמוך - לעולם לא ישתכנע ולא משנה מאילו זוויות ובאיזה ציוד אופטי תשתמש כדי להאיר  צדקתך. האפילה היא נחלתו של עובד השטן הלז.

       אין להשיב לרוע כגמולו. יש לעקור ארס הרוע על-ידי אי-הכרה בקיומו.

       הרצון האלוהי הוא אויבו הגדול של הרצון החופשי. לפיכך כה שנוא התנ"ך על הללו שאינם רואים בו אלא את ניצחון הרצון האלוהי. הרצון האלוהי מכופף מידות המוסר למטרותיו ומעמיד את העצמיות הכנה וההגונה במצב של תרתי דסתרה. אלוהים של התנ"ך לא שונה מהפוליטיקאי האופורטוניסט, מהאפיפיור הצבוע ומהדיקטטור קלוש השכל.