מסה על היחס הארוטי של העצמיות המנצחת למציאות (מתוך
"אמנות המחשבה")
לא קיים דבר כשלעצמו.
אין הדעת סובלת ייתכנות מצב אחר. אין המדובר כאן בנקיטת עמדה.
על העולם להיות בצלמך. עליך ליצוק תוכן בכל. עליך לטבוע בכל את סגולות
הראובן-ויטנברגיות ועליך לברור את הכל הראובן-ויטנברגי. אם לרחוב תצא ולפתע תבחין
בכתם כהה ועוין - דע לך כי-זה הכתם הכהה והעוין שרובץ בנשמתך ואם פזורים יהיו
העבים לפי הוד מלכות השמיים דע לך כי לך מלכות השמיים.
בעבור היום הזה עודי בחיים.
התשובה הטובה ביותר היא השאלה הטובה ביותר.
לו רק אצליח לנסח את השאלה הטובה ביותר. השאלה שתהא תשובה לכל.
אינני חפץ בתשובות, התשובות ידועות מראש; כן, לא ואולי.
העדר הנאה פירושו העדר חולשה. העדר
תלות במנגנוני החישה - זה המצב שקרוב ביותר לאלוהות. שהרי אלוהים נטול צרכים הנו,
נטול כל מחויבות למושגי השכל ומחוסר תכלית. ומעל הכל, המפתח לשלוות-נפש הוא העדר
כל תלות. אל תאמר "ביום שני אעשה חיים" או "צייד יונים זו
הנאתי הגדולה בחיים". פשוט אל תהנה מדבר. מי צריך להיות צריך להנות?
העידן המודרני הוא אני בגיל 12; לחלוטין
לא מודע למגבלותיו, רדוף שאיפות רודנות, מונע ע"י ליבידו מוגזם וצייתן
להפליא.
מתקיימות מלחמות כדי לספק מוות הרואי. מזמן
מאס האדם במוות הרגיל, הטבעי וחסר-הטעם: הכי טוב למות מוות הרואי.
די ברור מה כל אחד מנסה להגיד והרבה מהם
מנסים להגיד אותו הדבר בדיוק, אלא שיש כאלה שמשכנעים יותר. לפעמים אתה שומע
מישהו משמיע רעיון קלוש שמעיד על מצומקות שכל בעליל, אולם כשאנשים אחרים שומעים את
אותו אדם הם חושבים "אה, הוא אמר את זה באינטונציה מרתקת, אז מה אם זו שטות מוחלטת; הוא קנה את אמוננו." הדקדנטיות
מגיעה לשיא שכלולה כשהביצוע הופך לעיקר והחומר המבוצע מאבד כל חשיבות. אז
המבצעים זוכים לכל ההוד וההדר, והיוצרים כבר מתים מזמן.
האדם ברא את אלוהים בצלמו ובדמותו והוא
ממשיך לברוא אותו מחדש מידי יום. אלוהים הוא כל מה שהיה האדם רוצה להיות ואיננו
יכול. כשאומרים על אלוהים "אל רחום וחנון", אז בעצם אומרים "הלוואי
שהייתי יכול להיות רחום וחנון". כשאומרים על אלוהים "אין לו ראשית ואין
לו תכלית", בעצם אומרים "כמה שהייתי רוצה להיות בן-אלמוות.."
וכשאומרים על אלוהים "יש אלוהים!", בעצם אומרים "הלוואי שהיה לי
אלוהים משלי".
(אם אלוהים הוא היוצר העליון ואתה יצרת
את אלוהים, אז אתה אלוהים..)
השמרנות הליברלית; הליברלים שמרנים
ביותר כשזה נוגע לזכויותיהם. הליברלים ירשו לך לעשות כרצונך - כל עוד זה עולה
בקנה אחד עם רצונם. ניתן להחריף את האמירה ולומר שהליברליות היא השמרנות של
החלשים, של אלה שלולא הליברליות לא הייתה להם זכות קיום.
לולא טעמן של החיות היה ערב לחך לא ניתן
היה לחטוא בהריגתן - כי מי היה טורח להרוג אותן? אה? ברוב חסדו, הותיר האל
בידינו את אפשרות הבחירה. בעוד הרבה תחומים בחיים יש לשקול היטב האם ההנאה איננה
מכשלה והאם הפיתוי איננו מלכודת.
זעק כפי יכולתך, הכה על דלתות הפלדה ויודע
אתה שזעקתך נועדה לאוזניך בלבד ושאין דבר מעבר לדלתות הפלדה. בקע מיתרי קולך, שבור
לרסיסים דלתות הפלדה. אמור להם שהייתי כאן כשהם לא היו ופניך לא יראו. ואז ידעו גם
הם כי מעולם לא חטאתי וכי צדקתי הבאישתני.
