Site hosted by Angelfire.com: Build your free website today!

מסה על היכולת הלא-טלפתית לדעת מה אנשים אחרים חושבים (מתוך "אמנות המחשבה")

אין יגון מלבד יגונה של נפש שאיננה לחלוטין שבעת רצון. כל עוד לא מולא ככתבו וכלשונו צו הרצון יהא חלל הנפש אפוף יגון. אבל כאן גם נעוץ מקור הגדולה שבהכרה המודעת-תדיר לעליונות הרצון: לא חלים חוקי טוב ורע על נפש שבעת רצון ומובן גם שהיא איננה ברת-שיפוט.

ככל שעולה קרנה של הפופולריות כך עולה מספרם של החרדים מפני נידוי חברתי כך עולה מספרם של אלה שבסופו של דבר מוצאים עצמם מנודים חברתית כך מתחוללת ברירה טבעית. אם בעבר כלי הישרדותו של האדם הלבן היה חץ וקשת היום זה לשון חלקלקה; דיבור מתוק לידידי העתיד/ דיבור חריף לאויבי העתיד. עשה הכל, כל דבר!, ולו שיעשה אותך לחביב על הבריות. היה טוב, היה רע, היה השטן בכבודו ובעצמו!, אבל האם הם חושקים בך? האם גם המחר יהיה קורבן הכורח הנורא הזה? אם המחר יהיה, אז אין ספק שהוא יהיה כובעך הרמוס. במקרה נפל, אבל מה רבה התנועה ומה צורב העלבון הלא-מכוון. לו רק היה את מי להאשים; אז הכל היה טוב יותר.

הרגרסיה הטרגית של תולדות הימים: העשירים המופלגים של ימינו משיגים מה שהיה לכל אדם בתחילת הימים. נוח ותרח חיו שנים כה רבות והיו להם חוות, אפילו ללוט היה מקנה לרוב, שלא לדבר על לבן הארמי. ולמה לא בעצם? גם היום ניתן לחלק משאבי הטבע כך שלא יהיה לאיש מאתנו דאגה לקיומו וחרדה מאי-קיומו. אבל יש מישהו שמעוניין בכך? יש מישהו שבאמת מעוניין בקדמה? יש מישהו שמעוניין ששאלות אתיות ותיאולוגיות יהיו רלוונטיות לחיינו? יש מישהו שמעוניין שהמיתולוגיה סוף סוף תהא למציאות והמציאות לא תהא רפש? לא, כל מה שהם רוצים זה להצליח לא לגור ברחוב. זה כל מה שהם רוצים כיום.

       יש לנהוג כמנהג רפי השכל. לשמוח ללא סיבה ולהשכים קום ללא סיבה; חמוס מאלוהים את הסמכות להיות אבי-כל-הסיבות. אל-לנו להניח לשיגיונות הגורל להכתיב לנו את מצב רוחנו, אל לנו להניח לשאיפותינו המוגזמות לדור בכפיפה אחת עם מצב רוחנו (כפי שבעצם טענתי עוד מזמן: יש לזמן תחושות כאות נפשך). טרם השגת גדולה? אז מדוע שלא תהיה גדול ברוחך? למה לא? מה רע בכך? אין בכך כל רע.

       ישו בעצם אמר "אני מעדיף להיות מושפל, מאשר להשפיל". ומי לא היה הייה אומר? מובן שכל איש שבחזקתו נפש שגילום מידות בזויות מכאיב לה אף יותר משוט הזולת יאמר כך.

       התנהלות החשיבה המתודית איננה עולה בקנה אחד עם איכויות הבריאה. יאמר לי מהנדס הגנטיקה מה גורם לפרה להמשיך לאכול עשב. יאמר לי הפיסיקאי מדוע יש גופים זהים שנמשכים זה לזה ויש כאלה שלא. יאמר לי הפילוסוף האם הבשר יספוג את עליבות מוכרי הדגים והרוח תחשוב שזו איננה הממשות המוחלטת. המהות לעולם איננה כפופה למתודיקה, רק הטכניקה לבדה. לא, אין בחשיבה מתודית כשלעצמה כל רע, הרוע באלה שמתיימרים לפתור באמצעותה את שאיננה מסוגלת לו, הרוע במכונות חישוב חרוצות. טוב, לכל יצור חי יש דנ"א - אבל הם כה שונים זה מזה ואף מנוגדים זה לזה, מכל מיני היבטים - והשוני הוא שמעורר באדם עניין בעולם. הדיסהרמוניה היומיומית; השאיפה לביטול הזולת, הקטטה הבלתי נמנעת, הניסיון ליישב את שלא ניתן ליישב והקוטביות הרוצחת.

       זה טיפשי להתנות את איכות החוויה באיכות תכליתה. תכלית מעולם לא עניינה אותי. זו שטות מוחלטת להיות תכליתי ובזבוז זמן משווע. להיות טרנסצנדנטלי כדי להיות "שם"? לא. להיות טרנסצנדנטלי כי זה כיף גדול, בלי קשר לאיזה עולם. האם השגנו בכך משהו? לא, כיסינו עודם ריקים. ומה כבר ניתן להשיג? את שקבענו מראש שנשיג או לא. לא, זה לא טוב כך. יש לשפוט חוויות, לא תכליות. תכליות זה מתמטיקה בוליאנית; לא הגעת לרומא? "העיקר שעשית חיים". נוסף לכך, זה מכביד ומעיק על הנפש לחשוב תכליתית. הרי הנפש מעדיפה לעשות חיים.