מסה על מות המוות ההרואי  (מתוך "אמנות המחשבה")

 אימת המפגש עם קטנות הרוח; זו גם אימת המפגש עם הרוע. זו גם אימת המפגש עם ההבל. זו גם אימת המפגש עם החידלון. זו אימת חיי. רגע לפני המפגש, האימה.

        ראו את הדינמיקה המכנית של האנושות המודרנית: הכל ממוכן, מהפרט הגדול ביותר לקטן ביותר. החברה האנושית זו המכונה המשוכללת ביותר ועל כל בעלי הרכב להשתלב בתנועה. האם עלי להיות בעל רכב? האם אתה מבקש ממני להשתלב בתנועה? אני עושה תאונות מידי-יום ותאונה-עם-רכב זה סוף החיים, לא?

        ביקורתיות היא תנאי הכרחי לגדלות-רוח. הביקורתי מבקש להצביע על החסר והמיותר במצב הקיים לעומת המצב האידיאלי. כן, ביקורתיות אמיתית פירושה אמונה באפשרות קיומו של מצב אידיאלי. ואמונה באפשרות קיומו של מצב אידיאלי זו מהות גדלות הרוח. מי שלא מאמין בכך הנו מרכין-ראש או שוטה. רק כאשר המצב הקיים יהיה המצב האידיאלי לא תהיה הביקורתיות הכרחית יותר.

        על תורשת הנצלנות להיות הדדית. ראוי שינצל בן את אביו כשם שהאב מנצל בן בהביאו לעולם ללא אישור הבן. ראוי שלבן תהיה התייחסות אפריורית לאב כשם שלאב הייתה התייחסות אפריורית לבן שנולד כתוצאה מרצונו החופשי.

        לשם מה לשחק לפי כלליו של זד? לשם מה לנוע לקול חלילו של זד? מדוע לא לשחק לפי כלליך? מדוע לא לעשות את שחפצה נפשך? מדוע יש אינספור דוגמטיקנים קיצוניים ובקושי יש ספקנים קיצוניים? מדוע נחרץ גורלו של אדם לחיות בפחד מפני אי-עמידה בקריטריונים של זד? מדוע לא ניתן לחיות ללא פחד מכישלון? מדוע זה תמיד אותו הזד שקובע מהו כשלון? מדוע זה תמיד אותו הזד שמונע ממך פת לחם?

        אני יוצר את הרומנטיקה של המאה ה38-. במאה ה38- אנשים יקראו את כתבי ויגידו "הו, כמה היינו רוצים לחיות בעידן הראובן-ויטנברגי". והם ינסו לשחזר את הלך-הרוח של כתביי. למעשה זו תהיה ראובן-ויטנברגיקה ולא רומנטיקה. וזו הכתיבה הראובן-ויטנברגית.

        תקשורת רצינית עם הזולת מרדדת את האדם. ומהי "תקשורת רצינית"? הכוונה היא לליבון סוגיות כאובות וסבוכות, מין של תשפוכת-לב של ממש. אולם מה בכוחו של דיאלוג לעולל? לפשט תהליכים מורכבים ולמעשה לרוקן את חלל הנפש מתוכן של ממש. לפתור. הפתרון הסופי - זו תכלית הדיאלוג. ממש כמו הנאצים. המערבולת הייתה כלא הייתה והים שלו ורגוע. אבל ים מוות הנו. יביע איש-איש את טרוניותיו ויהא העולם לנסבל. הלא האלוהות יכולה- גם להיות סקסית!

        הפחד ממיתה ביולוגית משיב לחיים אנשים רבים. הפחד ממצב סופי של אי-אינטראקטיביות, של העדר-פעימות-לב, של העדר התחלקות תאים, של תכלית ריקבון הגוף. כן, זה הפחד מלהיות מוגדר כ"לא-חי" מבחינה ביולוגית. איש לא פוחד להעלם לפתע-ללא-סיבה יום אחד (כמו חנוך). אנשים פוחדים-מאוד ממיתה ביולוגית. הביולוגיה קנתה לה אחיזה בלב האדם. סולטני הביולוגיה קבעו מה חי ומה לא. והאדם פוחד וחי.

       איזה אינטרס יש לטבע ביופי? מסתבר שיש. אנו בוחרים לנו את בני הזוג היפים ביותר. מה טוב ביופי? היופי מצחצח חרבות. מי יודע זאת טוב מהלנה מטרויה.