דנילו
מריץ'
בכפר
אחד במדינות
הבלקן יש
כנסייה קטנה,
ליד אשר
התגורר כומר
עם
אישתו. הנהר
זורם דרך
הכפר, שבו הוא
קטן ושקט, אבל
במקום אחד
מערבולת
אמיתית,
עמוקה, עומקה
יותר מגובה של
אדם מבוגר.
אף אחד
מתושבי הכפר
לא זוכר שקרה
בכפר משהו
יוצא דופן.
אנשים שם
שקטים וסובלניים,
עבדים
להם בחריצות
ומסירות. כך
בכפר שולטת הרמוניה
שנים על גבי
שנים.
אבל
אירוע אחד
שהתרחש כל זה
הפוך.
יום
אחד, מסיבה
כלשהי, הכומר
טייל לו לאורך
הנער. כאשר
הוא היה ליד
המערבולת
העמוקה הוא
התחלק ונפל
לתוך המים.
הוא לא ידע
לשחות ולמרות
עזרה של
הכפריים
הנמצאים במקום,
שניסו הכל כדי
להצילו, הוא
שקע לתוך המערבולת
וטבוע למוות.
הצער
של אישתו היה
בולט אך הכעס
שלה על הכפריים
לא היה מובן
מעליו.
היא אף
האשימה אותם:
"אתם
אשמים שהוא
טבע!"
היא צעקה בכל
רם.
" אתם
ראויים לעונש
" היא תקפה את האנשים
המופתעים
סביבה.
"אנחנו
עשינו מיטב
שיכלנו כדי
לחלץ אותו" אמר
אחד מהמצילים
האמיצים.
"שלושתנו
ניסינו למשוך
אותו" התגונן
השני.
"קראתי
לו בכל כחי תן
יד כומר,
תן..."הסביר
השלישי.
"אפילו כמעט
תפסתי את ידו,
טיפה הייתה
חסרה לי לחטוף
לו את היד,
אילו הוא רק
יכל להושיט אותה
רק קצת, רק
טיפה...יכולתי
לתפוס אותו
ולהוציא מן
המים"
"אתם
אשמים, ועוד
איך אשמים,
שלושתכם!"
צרחה אישתו של
הכומר המנוח.
"
במיוחד אתה
אשם שדרשתה
מהכומר את
היד..."
המשיכה
להשתולל
ולאשים.
"על מה
את מדברת?!"
התעקש אחד
מהם. שוב אני
מסביר לך,
התקרבתי אליו
עד כדי כך שכמעט
תפסתי אותו .
התחננתי אליו:
תן יד כומר, תן.
אך בקשות שלי
לא עזרו. הו לא
הושיט את ידו."
הגן על עצמו הבחור.
"דבקה
בגלל זה אתה
אשם. יודע לכם
היטב כי לכומר
לעולם על
תאמרו תן! כומר
רגיל לקחת. לו
רק אמרתה קח
יד כומר, קח
יד! בעלי היה
בין החיים.
הייתה מוכרח
להגיד קח ולא
תן. "