ספרי הארי פוטר משתנים מספרי ילדים לספרים למבוגרים ככל שהארי גדל יותר, ושמתי לב למעבר מעניין בארבעת הספרים הראשונים עד כה, שדי מראה איך ילד בגילו של הארי מסתכל על מבוגרים בעולמנו.

א"ח: מבוגרים הם יצורים מעצבנים. הם טפשים, מגעילים, או במקרה הטוב קצת משעשעים. בדרך-כלל, הם מנסים לעצור אותך מלעשות את מה שאתה רוצה לעשות. הם לעולם לא מספרים לך משהו. אבל אם העניינים ממש משתבשים, המעטים ה"טובים" מביניהם יכולים בדרך-כלל לתקן זאת.

ח"ס: מבוגרים יכולים להיות מעט מעניינים, אבל בכלליות נראה שהם עדיין רק רוצים לקבוע חוקים, והם לא ממש עוזרים בשעת מצוקה. חלקם שקרנים. מעט מהם מאוד שימושיים, אבל הם עדיין לא עונים על שאלות כמו שהם אמורים לעשות.

א"א: יש מבוגרים שהם ממש מגניבים - במיוחד אלה שלא מתייחסים אליך כמו אל ילד קטן. למבוגרים יכולות להיות בעיות שאתה לא יודע עליהן. חלקם הרבה יותר גרועים ממה שחשבת - בצורה שגורמת למבוגרים "רעים" שהכרת בעבר להיראות פחות חשובים. חלק מהמבוגרים עשויים לדעת דברים שכדאי ללמוד אותם מהם. לפחות עכשיו הם מספרים לך מדי פעם דברים שאתה צריך לדעת. חלק מהם, בכל אופן.

ג"א: למבוגרים יש *המון* בעיות שמעולם לא קלטת שאתה לא יודע עליהן. יש להם עבר, אפילו אירועים שקרו עוד לפני שבכלל נולדת. הם לא שולטים בעניינים כמו שחשבת שהם. הם לא יכולים להגן עליך מדברים רעים במידה שבה האמנת שהם יכולים. בצד החיובי, הם יכולים להקשיב יותר ממש שחשבת, ואם משהו קורה, יכול מאוד להיות שתרצה שיבואו לדבר איתך. חלקם אפילו יותר בעלי-עוצמה ממה שחשבת כאשר היית בן אחת-עשרה. אבל הם לא יהיו בסביבה כדי לעזור לך כל הזמן.

אני צופה כי בספרים העתידיים לצאת, כאשר הארי יהיה קרוב להיות "מבוגר" בעצמו, הוא יתקרב יותר ויותר לנקודת המבט הזאת:

מבוגרים הם רק בני-אדם (כמוך). חלקם טובים, חלקם רעים. לחלקם עשויות להיות סיבות להתנהגותם עליהן אתה לא יודע או לא מבין. חלקם חזקים יותר ממך, חלקם חלשים יותר. חלקם חכמים ממך, חלקים פחות. כולם בני-תמותה. וכמוהם גם אתה.