הבדואי הראשון מערב אל- סואעד שהגיע לכמאנה בתחילת המאה ה 19- היה עלי שעבאן , וצאצאיו בני הדור ה- 10 הם אלה החיים כיום על הר כמאנה . תושבי כמאנה הבדואים הפסיקו מזמן להיות נוודים , ובשנות ה- 30 המאה הזו עמדו במקום כ- 11 בתים מאבן בכמאנה מזרחית ובג'לסה וכ- 5 בתים בכמאנה מערבית, כאשר כל השאר היו צריפי עץ ואוהלים . ומאחר והסמכות אז היתה פטריארכאלית , הרי שהמגורים היו בחמולות

מקור הפרנסה הכמעט בלבדי היה גידול עדרים , עזים שחורות , כבשים ובקר , כאשר עם השנים פנו לעסוק בחקלאות ולגדל חיטה , שעורה ,קטניות ולחלק אחר מהתושבים היו כרמים, כשהכל היה בתוך המשפחה

מטבע הדברים היינו חשופים אז רק לחברה הערבית הסובבת , והיו אלה השכנים מהכפרים ראמה ונחף . וכל יחסי הגומלין שניהלנו מחוץ למשפחה הן מבחינה כלכלית , חברתית ,או פוליטית היו אתם ואתם בלבד

עם קום מדינת ישראל התושבים הבדואים בכמאנה קיבלו תעודות זהות ישראליות כשהכתובת המתנוססת עליהן היא כמאנה . אז כבר הגיע מספר הנפשות בכמאנה לכ- 750 נפש שיש להן כ1000- דונם קרקע שרשומה בבעלותם בטאבו . הוקם בי"ס יסודי לילדי כמאנה , ומורים מהכפרים השכנים ראמה , נחף , ומג'ד אל- כרום הגיעו ללמד בו . וכך עד 1965 נחשבה כמאנה ליישוב מוכר לא פורמלית במדינת ישראל . והוקמו בו עוד כ- 60 בתים מאבן למגורים