"מדינת ישראל... תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום ..., תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונות של מגילת האומות המאוחדות.

מגילת העצמאות של ישראל, 14 במאי, 1948.

רבים מאתנו זוכרים שחוקת ברה"מ הייתה האנושית ביותר, הדמוקרטית ביותר – הטובה ביותר מכל החוקות הקיימות. הנוסח שלה היה מושלם ולא בעייתי כלל. הבעיות החלו כאשר אנשים ניסו ליישם אותה – ממש כמו בבדיחה: "אמור לי, האם יש לי זכות לעשות זאת? – כן, יש לך זכות. – אם כן, האם אני יכול לעשות זאת? – לא, אינך יכול לעשות דבר!" כפי שאמר שלמה החכם, אין חדש תחת השמש; כך היה ועודנו, ולצערנו, כך גם יהיה: בין כוונות טובות ויישומן לחיים האמיתיים יש תמיד הבדל עצום. ניתן להגיע למסקנה הלא מנחמת הזו כאשר משווים בין מגילת העצמאות – המסמך הבסיסי של מדינת ישראל – לבין המציאות בכלל, והמצב בערד שלנו בפרט. כלומר, ההכרזה טובה היא, אך פוגרום במועדון השחמט של ערד הוא אך טוב יותר, משום שאין זה המועדון "שלנו", אלא ההפך הגמור – הוא שייך ליהודים משיחיים ולנוצרים. ואין זה חשוב אם הם עוזרים לעניים, נותנים מחסה לשחקני השחמט ופשוט חיים על פי החוקים שלהם? דבר אחר חשוב – הם "לא שייכים", טליהו! שום הוכחה לפעילותם המיסיונרית לא נמצאה עדיין, ואף אם תמצא, המשטרה ובית המשפט יטפלו בבעיה. אומר שוב: בית המשפט, ולא אספסוף-לינץ'! ומה בדבר זרועות החוק, אנשי המשטרה? – מאומה; משום שלא חסידי גור הם שנמצאו אשמים, אלא – בעל מועדון השחמט, אזרח ארה"ב אדי בקפורד (הפוגרום במועדון נערך בשעה עשר בבוקרו של ה-20 ביוני). ובלילה שלפני הרביעי באוגוסט המועדון הוצת. קשה להאמין שהיה זה צירוף מקרים. למרות שרק בית המשפט יכול לקבוע מי היה האשם, הנטייה ברורה למדיי.

לפני כשבעה חודשים ניסו חסידי גור להקים מועדון שחמט חילופי, אך, כפי הנראה, הם היו חסרי מיומנות מספקת או מוטיבציה. ומלבד זאת, הקמת מועדונים שונים אינה עבודה לאנשים רמי מעלה, קל הרבה יותר לשרוף את המועדונים הקיימים.

כל פנאטיות – ובפרט פנאטיות דתית – מזיקה לדבקים בה, משום שהיא מייצגת את האידיאולוגיה שלהם באופן מאד דוחה. כל סכסוך פיזי בכל הקשור לאידיאולוגיה אינו מועיל: הוא מייצר תגובה שלילית ביותר ומנוגדת לגמרי מהתגובה הרצויה. אך מה לחסידי האמונה הנלהבים ולעניינים פילוסופים אלו? אין מועדון – אין בעיה (בל נשכח, "המורה הדגול ביותר של כל הזמנים והאומות" – קומראד י. ו. סטלין – נהג אף הוא לדבר כך). לפיכך, מגילת העצמאות היא דבר אחד, עורכי הפוגרום הם דבר אחר, והמשטרה ורשויות העיר הם צופים מנותקים גרידא. המערך הזה, כמובן, הוא נח מאד, אך עם זאת, כשלון.

נ.ב. זה עתה עלה בדעתי שחנויות ומסעדות לא כשרות הם אולי הבאים בתור, כמו גם, מכנסיים קצרים וחצאיות מיני, ראשים חשופים של גברים, וכו'. לכן, סלקו את מגילתכם, אין היא מדריך עבורנו כלל.

א. אוסטרובסקי