יש הבדלים בגילאי הגדילה בין בנים ובנות. בנות מתחילות בתהליכי ההתבגרות בגיל אחת עשרה, והבנים בגיל שלוש עשרה.
כיוון שצריך אנרגיה מרובה לגדילה יש צורך באכילה טובה ומאוזנת כדי להגיע ליחס המתאים בין הגיל לבין השומן הפנימי ונפח השרירים. אצל נשים יחס השומן הפנימי גדול פי חמש מאשר אצל גברים, ונערה שלא תגיע לעשרים וששה אחוזי שומן פנימי לא תתפתח מינית בצורה תקינה.
אצל חולי קרוהן וקוליטיס קיימת בעיית גדילה כמו במחלות כרוניות אחרות, אלא שכאן יש בעיה חמורה יותר בשל הקושי לשכנע את המתבגרים לאכול בצורה טובה בגלל הפגיעה בתאבון, הבעיות שמעורר האוכל וכדומה. יש לעיתים צורך בתוספי מזון ובשכנוע המתבגר לאכול טוב יותר. לעיתים נדרשת עזרה מקצועית.
התפתחות חיצונית משפיעה מאד על הרגשתם הפנימית והתפתחותם החברתית של המתבגרים, ואי הופעת סימנים חצוניים של התבגרות מקשה עליהם מאד. זה משפיע לרעה על בטחונם העצמי ולעיתים גורם להמנעות מחברת בני-גילם. חשוב לדבר עם המתבגרים על בעיות אלו ולהסביר כי תהליך ההתבגרות יקרה, ולמרות שיהיה איטי יותר, הרי בסוף הכל יגיע.
רצוי לבצע "צילום גיל עצמות" כדי להרגיע מתבגר נמוך במיוחד ולמנוע חששות שלו ושל ההורים, שהגדילה לגובה נעצרה.
במקרה של עיכובים ממושכים בגדילה, אי הופעת מחזור עד גיל מאוחר או הפסקות ממושכות במחזור, יש לבצע בדיקת "פרופיל הורמונלי" על מנת להחליט אם נדרשת התערבות חיצונית. עם זאת, בחולי קרוהן וקוליטיס יש להזהר מאד במתן טיפול הורמונלי.
פעילות ספורטיבית בריאה לכולם, אולם פעילות כגון הרמת משקולות מעכבת את הגדילה ויש להמנע ממנה.
רצוי שלמתבגר יהיו לפתחות חבר אחד או שניים ה"שותפים לסוד" ויודעים על דבר המחלה והקשיים שהיא גורמת. אם המתבגר מתעקש לא לספר לאף אחד, יש לברר את הסיבה ולנסות לסייע לו להתמודד עם הנושא.
יש להסביר למתבגר בצורה פשוטה מה נדרש ממנו, את תופעות הלוואי של התרופות, להביאו למודעות מה יקרה אם לא יקח תרופות, מהם הסימפטומים שניתן לצפות להם ומה צפוי לו בעתיד. האחריות ללקיחת התרופות היא של המתבגר ושלו בלבד. יש להתחשב בגורמים חברתיים, תרבותיים, משפחתיים וכלכליים בקבלת החלטות לגבי אופן הטיפול. מתבגר שמבין את כל אלו - יכול להיות שותף מלא בקבלת החלטות, ורצוי להגיע למצב זה.
