|
ראשי
מילים
אלבומים
תמונות
פורום
ביוגרפיה
לתגובות
| |
חלק זה של האתר בבניה
בנתיים אפשר לקרוא את
הביוגרפיה באתר מומה כפי שכתב אותה יואב קוטנר
אתר מומה
אריק
איינשטייין במומה
כדי שיהיה לך נוח לקרוא את הביוגרפיה העתקתי אותה עבורך מהאתר מומה
אני ממליץ לך לבקר באתר מומה אם עדיין לא בקרת בו.
רוני שרם
הקדמה
אריק
איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול
ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית. אמנם
כשקמה המדינה הוא היה רק ילד בן תשע, אך נדמה
שקולו ושיריו מלווים אותנו מאז ומתמיד,
מהימים של ארץ ישראל הקטנה, דרך המלחמות
והשמחות, העליות והמורדות, בטוב וברע.
ביצירתיות בלתי נגמרת הוא מוציא אלבומים
מופלאים כבר יותר משלושים שנה, ואינו חדל
להתחדש ולהיות אקטואלי ומעניין. הוא מגלה
כישרונות צעירים ויודע לשמור על הסגנון
המיוחד שלו. באלבומיו הוא יוצר מציאות או מגיב
לה במבט מקורי, שהוא לעולם מצחיק ועצוב בו
זמנית, ובעיקר מלא אהבה: לקרובים, לחברים,
למקומות, לזיכרונות, לשירים ולסיפורים הישנים...
ביותר מארבעים שנות הקריירה שלו הקליט
איינשטיין כ-500 שירים: עם להקת הנח"ל, בצל
ירוק, שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים,
בכל מיני הפקות, סרטים והצגות, ובלא פחות מ34-
אלבומים, בהם שיתף פעולה עם מיטב היוצרים.
השנים
הראשונות
סולו ראשון
מהפכת הרוק
ישן וגם חדש
שנות השמונים
שנות התשעים
ואילך
השנים
הראשונות
אריק
איינשטיין נולד בתל אביב ב-3.1.1939. כנער היה חבר
בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ואהב לשיר,
אך התעניין בעיקר בספורט, וגם זכה להישגים
בתחום: הוא היה אלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה.
בגיל הגיוס הוא לא חשב ללכת ללהקה צבאית, אך
אביו, יעקב, שחקן תיאטרון "האוהל", דחף
אותו לנסות להתקבל לנקודת הזינוק החשובה
ביותר בבידור הישראלי: להקת הנח"ל. חיים
טופול, אברהם הפנר ואורי זוהר היו בין הבוחנים
שלו כששר את "שיבולת בשדה" ושיחק אטיוד
קצר. איינשטיין התקבל ללהקה, בה שירתו ברקו (אליהו
ברקאי), יוסי פרוסט ואביטל מוסינזון ואחר כך
יהורם גאון, עליזה רוזן, עמירם ספקטור, גברי
בנאי והאקורדיוניסטים יוסל'ה אורג ותובל פטר.
איינשטיין שר בתוכניות "צריך לחיות" (בה
קיבל קטעי סולו ראשונים ב"פגישה בניכר"
וב"יא ירח") ו"לא לצאת מהכלים" (בה
היה סולן ב"רוח סתיו" ושר גם ב"דינה
ברזילי", "אחד גבוה ושניים קטנים" ועוד).
ב-1959, אחרי שהשתחרר מהצבא, שיחק ושר בתיאטרון
הסאטירי "סמבטיון" וגם בתוכנית האחרונה
של להקת בצל ירוק (עם ברקו, חיים טופול, אברהם
מור, גליה טופול ונירה עדי). בין השירים בהם
בלט קולו היה "ליפא העגלון", בו היה הסולן
ידידו ברקו, שנהרג בתאונת אופנוע.
ב-1960 הוציא איינשטיין תקליטון סולו ראשון, ובו
ארבעה שירים בעיבוד אריה לבנון: "השעות
הקטנות של הלילה" (מ' יוסי גמזו, ל' יוחנן
זראי), "פונדק במדבר" (מ' אהרון שבתאי, ל'
אריה לבנון), "היא הייתה בת 17" (מ' עמוס
אטינגר, ל' אדוארד אולארצ'יק) ו"עיר לבנה"
(מ' ול' נעמי שמר).
אחרי הוצאת התקליטון הייתה הפסקה של שנים
אחדות בטרם המשיך איינשטיין להקליט כסולן.
בשנים אלה הוא שר בלהקת הצעירים עם נחמה הנדל,
יוסי פוסט ושייקה לוי, בה הופיע בשם הבדוי ארי
גורן. הוא גם השתתף כזמר ושחקן בהצגות, ביניהן
"משלי ערב", "תל אביב הקטנה" ו"אירמה
לה דוס", כיכב בסרטו של שלמה סוריאנו "ניני"
(בו השתתף גם אביו, יעקב, בתפקיד אביו), וגם
התחתן (עם אלונה). ב-1964 הוא הצטרף לבני
אמדורסקי ויהורם גאון לשלישיית גשר הירקון,
בה היה חבר עד שנת 1966.
שני הרכבי שלישיית גשר הירקון (בשני החליף
ישראל גוריון את יהורם גאון) היו ההצלחה
הגדולה ביותר במוסיקה הישראלית הפופולרית של
שנות ה-60. רבים מהשירים בשני אלבומיהם (ושירים
נוספים שלא נכללו בהם) הפכו לקלאסיקה של הזמר
העברי. איינשטיין עצמו, אגב, מתייחס לתקופה
ההיא במעט זלזול, כאל תקופה חביבה, אך חסרת ערך
אמנותי אמיתי. הוא האזין אז לרוקנ'רול ולביטלס,
ואילו שירי השלישייה היו קרובים יותר
לשנסונים צרפתיים ולבלדות רוסיות מאשר
למוסיקה החדשה. עיבודיו של יצחק גרציאני, עם
השפעות הג'אז בהם, היו אומנם די "מתקדמים"
ושונים מצליל הלהקות הצבאיות ששלט בזמר העברי,
אך ההתייחסות לפופ הייתה כאל בדיחה. שלישיית
גשר הירקון, לדוגמה, הקליטה את "From
Me To You" של הביטלס כ"למה את לא יוצאת
איתי" (מ' חיים חפר), ובסרטו של מנחם גולן "דליה
והמלחים" הופיעה השלישייה בשיר "שייק"
(מ' רות בת דור, ל' גרציאני) כשחבריה חובשים
פיאות בסגנון הביטלס.
בתקופת חברותו בשלישיית גשר הירקון המשיך
איינשטיין לשחק בסרטים ולהקליט כסולן. ב-1964
הוא שיחק בסרטו של אפרים קישון "סאלח שבתי"
וגם שר בפסקול עם גאולה נוני את "לי ולך" (מ'
דידי מנוסי, ל' יוחנן זראי). הוא גם השתתף בסרטו
של ישראל "פוצ'ו" ויסלר "אולי תרדו שם".
בפסטיבל הזמר 1964 שר איינשטיין בעיבוד תזמורתי
של גרציאני את "הרחק בלילה" (מ' יעקב
שבתאי, ל' שמואל אימברמן) ועם שלישיית גשר
הירקון את "אותך" (מ' אורי אסף, ל' יגאל
גורדון).
בפסטיבל הזמר 1965 זכה איינשטיין במקום הראשון
עם "איילת החן" (מ' עודד בצר, ל' נתן שחר, ע'
גרציאני). שלישיית גשר הירקון הגיעה למקום
השני עם השיר "הגביע" (מ' יורם טהרלב, ל'
נחום היימן) ולמקום השלישי עם השיר "ליל קרב"
(מ' ברוך שדה, ל' שמואל אימברמן). גם בפסטיבל
הזמר 1966 ידע איינשטיין הצלחות. כסולן הוא זכה
שוב במקום הראשון עם השיר "ליל סתיו" (מ'
חיה כהן, ל' חיים צור, ע' שמעון כהן) ועם שלישיית
גשר הירקון במקום השני עם "ריח תפוח ואודם
שני" (מ' טהרלב, ל' היימן, ע' אלכס וייס). חוץ
מזה הוא שר בפסטיבל גם את "לא פעם בקיץ" (מ'
רחל, ל' שולמית ליפשיץ.
חזרה
לתחילת הדף
סולו
ראשון
ב-1966
יצא אלבום הבכורה של איינשטיין, שר בשבילך,
ובו בעיקר לחנים, מילים ותרגומים של דפנה אילת.
סטו הכהן עיבד עם השפעות ג'אזיות ודרום
אמריקאיות, ובין הלהיטים היו "הלילה הזה",
"אל תבכי ילדה" ו"הגשם מתופף". בחלק
מהשירים היו רמזים קלים לחידוש, לפחות בהרכב
הכלי: גיטרה חשמלית ב"מרים", "ארץ
הלוואי" ו"הבטחת שתבואי", ואיינשטיין
אפילו שר "יה יה".
באותה שנה הפיק אברהם דשא "פשנל" תקליטון
לצמד חד פעמי: אריק איינשטיין ויפה ירקוני. הם
הקליטו ארבעה שירים בעיבוד דוד קריבושי: "ליל
סתיו" ששניהם כבר שרו (כל אחד לחוד) בפסטיבל
הזמר, "קרה זה רק הפעם" (מ' א. ברושי, ל' ב.
פנחסי), "לו הייתי" (מ' חיים חפר, ל' בן
ישראל) וחידוש ל-"Yesterday"
של הביטלס, שחפר הפך ל"רק אתמול".
איינשטיין הקליט בשנה זו גם עם האיינשטיינים:
דוד קריבושי באורגן ועיבודים חדשניים לזמנם,
אלי מזרחי בתופים, שמוליק ארוך בבס וריצ'רד
פרץ בגיטרה חשמלית. "פשנל" הפיק להרכב
תקליטון של חידושים לשירים: "Do
You Want To Know A
Secret"
של הביטלס הפך במילים של יורם טהרלב ל"מזל",
לאה נאור כתבה מילים לשירי העם האמריקאיים
"עץ הלימון" ו"בית השמש העולה" (שהפך
ל"רחוק רחוק מכאן"), ו"ערב של שושנים"
(מ' ול' דור הדר) קיבל עטיפה ג'אזית ותוספת טקסט
של איינשטיין: "סלחו לי הדודאים אם
שיניתי כמה צלילים, אנחנו עוד חברים...".
אריק והאיינשטיינים הופיעו במשותף עם שייקה
אופיר במופע מצליח בשם "ערב של שושנים".
על אף ההצלחה איינשטיין לא חדל לחפש חידושים
מוסיקליים, עד שפגש את שמוליק קראוס ואת זוגתו
ג'וזי כץ והקים איתם את הרכב הפופ העברי
הראשון: החלונות הגבוהים. את הטון המוסיקלי
בשלישייה נתן שמוליק קראוס, אך איינשטיין היה
הכוכב והזמר הראשי, והוא גם כתב, לראשונה,
מילים לשירים ("אז מה" ו"כל השבוע לך"
ומאוחר יותר "כמה נעים" ו"בואו ונרים
כוסית").
בסוף 1967, עם סיום תקופת החלונות הגבוהים, הפיק
בני אמדורסקי לאיינשטיין שני תקליטונים
בעיבוד אלכס וייס, ששילב פופ ונגיעות ג'אזיות.
בתקליטון הראשון נכללו "אני מרגיש כמו מלך",
שאיינשטיין כתב על פי "Mellow
Yellow" של
דונובן, וחידושים ל"לא פעם בקיץ" מפסטיבל
הזמר, "הכאב הזה" של שלישיית גשר הירקון
וגם ל"ירושלים של זהב" של נעמי שמר.
התקליטון השני היה חשוב יותר לקריירה של
איינשטיין. הוא כלל שיתוף פעולה ראשון שלו עם
יוצר צעיר שפגש באותה תקופה, שלום חנוך.
איינשטיין הקליט את לחניו של חנוך ל"הגר"
(מ' חנוך), "ריסים" ו"פתאום בלעדיו" (מ'
מאיר אריאל) ו"שבת המלכה" (מ' איינשטיין).
שירים אלה, פרט ל"ירושלים של זהב", נכללו
באוגוסט 1968 באלבום אוסף משירי איינשטיין, ישן
וגם חדש. נכללו בו גם "עיר לבנה", "השעות
הקטנות של הלילה", "רוח סתיו" (של להקת
הנח"ל) ו"חייל של שוקולד" (של החלונות
הגבוהים). את האלבום הפיק בני אמדורסקי בחברת
"הד ארצי" ללא ידיעתו של איינשטיין,
שהוציא באותו זמן ממש אלבום חדש בחברת "CBS",
מזל גדי.
מזל גדי היה האלבום הראשון של איינשטיין
שכולו לחנים של שלום חנוך, עם עיבודים נפלאים
של אלכס וייס, ביניהם "לילה" ו"כהה כהה"
(מ' חנוך), "הימים הארוכים העצובים" (מ'
איינשטיין), "מכופף הבננות" (מ' מאיר
אריאל), "רוח רוח" (מ' מרים ילן-שטקליס)
ועוד. וייס ניצח על נגני האלבום, המכונים על
העטיפה תזמורת סי-בי-אס ישראל), ביניהם אגון
קרטן בגיטרה, שמוליק ארוך בבס וזהר לוי או
אהרל'ה קמינסקי בתופים. אחרי הרוקיות היחסית
של החלונות הגבוהים הייתה הגישה בעיבודי מזל
גדי יותר תזמורתית ומתוקה. רוב שירי האלבום
היו, בעצם, שירי ילדים או שירים שהתייחסו
לילדות, ואיינשטיין אכן חידש חלק גדול מהם
בתקליטי הילדים שהוציא אחר כך.
מזל גדי זכה להצלחה גדולה ברדיו, אך לא כך
ההופעות שבעקבותיו, בהן הופיע איינשטיין עם
הברנשים של פיאמנטה של אלברט פיאמנטה
בסקסופון ובעיבודים.
בסוף 1968 הוציא איינשטיין תקליטון עם הברנשים
של פיאמנטה ובו שני שירים: מילים שלו ל"אוב-לה-די
אוב-לה-דה" של הביטלס ושיר שהלחין שמוליק
קראוס עוד בימי החלונות הגבוהים: "בית
הערבה" (מ' עמוס קינן וחיים חפר). ל"אוב-לה-די
אוב-לה-דה" נוצר גם קליפ ראשון על ידי
החברים עליהם איינשטיין שר, אורי זוהר, צבי
שיסל, בועז דוידזון, שלום חנוך ואחרים,
ובהשתתפותם. זו הייתה ראשיתה של חבורת "לול",
עדיין ללא הכותרת המוכרת.
הוצאת התקליטון עם שני השירים סיימה את תקופת
המעורבות של איינשטיין עם "CBS",
והוא היה פנוי שוב לקשרים עסקיים חדשים. הוא
הקים חברת הפקות עצמאית, "הגר", יחד עם
זוגתו אלונה, צבי שיסל ובועז דוידזון.
"אוב-לה-די אוב-לה-דה" לא היה להיט הפופ
היחיד לו כתב איינשטיין גירסה עברית. ב-1969 הוא
עשה את זה גם ל"הלולה הלולה" של הלהקה
הבריטית הטרמולוס, שהפך ל"קול ששון וקול
שמחה", ול"חוזרים הביתה" של זמר הפולק
האמריקני וודי גאתרי. את שניהם שרה שלישיית
התאומים. לשולה חן הוא כתב באותה תקופה גירסה
עברית ל"הדמעות זולגות" של האבנים
המתגלגלות. אצלו זה הפך ל"פתאום היה לי טוב
כל כך".
ביום העצמאות 1969 השתתף אריק איינשטיין בפעם
האחרונה בפסטיבל הזמר. הוא שר בו את שירו
הנפלא של שלום חנוך "פראג". עוצמת השיר
ועיבודו המפתיע של מישה סגל לא שיכנעו כנראה
את שופטי הפסטיבל, והשיר נדחק לאחד המקומות
האחרונים (בשני המקומות הראשונים זכה
יהורם גאון עם "בלדה לחובש" ו"עץ האלון").
איינשטיין הופתע מהתגובה לשיר, ובליבו גמלה
החלטה לא להשתתף יותר בפסטיבלי הזמר, ויותר
מכך, לא להתחשב עוד ב"דרישות השוק" או "ציפיות
הקהל".
השיר "פראג" לא נכלל בתקליט הפסטיבל. הוא
יצא תחילה בתקליטון ראשון בחברת "הגר",
כשבצידו השני גרסה נדירה של איינשטיין ל"מי
שחלם" (מ' דידי מנוסי, ל' יוחנן זראי, ע' מישה
סגל). "פראג" נכלל גם באלבומו של
איינשטיין פוזי, ורק בשנת 1999 יצאה הגרסה
המקורית של השיר בהקלטה מהופעה חיה,יעלה
ויבוא, ממיטב להיטי פסטיבלי הזמר בהוצאת "הד
ארצי".
הכישלון בפסטיבל ובהופעות עם הברנשים של
פיאמנטה דחפו את איינשטיין לחפש להקת ליווי
בעלת צליל מעודכן. בהמלצת האמרגנים חיים סבן
ויהודה טלית הוא נפגש עם הצ'רצ'ילים, מיקי
גבריאלוב בבס, חיים רומנו ורוב הקסלי בגיטרות
ועמי טרייבטש בתופים, והפך אותם ללהקת ליווי
בהופעותיו והקלטותיו. לצ'רצ'ילים וללהקות
הקצב בכלל זו הייתה הכרה משמעותית מצד הממסד
ולאיינשטיין זו הייתה הזדמנות לצאת מהסגנון
שהכיר עד אז לדרך חדשה
.
חזרה
לתחילת הדף
מהפיכת
הרוק
-1969
הקליט איינשטיין את תקליט הרוק העברי הראשון,
פוזי. הצ'רצ'ילים בעיבוד הזמר שלהם סטן
סולומון ניגנו לחנים של שמוליק קראוס ל"כשאת
בוכה את לא יפה" (מ' יהונתן גפן) ו"ארץ
ישראל" (מ' איינשטיין), וגם ב"היה לנו טוב
נהיה לנו רע" שאיינשטיין כתב למנגינת "הבלדה
על ג'ון ויוקו" של הביטלס וב"אחינועם לא
יודעת" (מ' גפן, ל' רוב הקסלי), שהיה במקור "When
Your'e Gone"
באלבום הצ'רצ'ילים. מישה סגל עיבד את "פראג"
ולחנים נוספים שלו, ביניהם "כמה חם" (מ'
איינשטיין) ו"ילדה ציור" (מ' גפן). באלה
ניגנו אהרל'ה קמינסקי בתופים, שמוליק ארוך בבס
ויעקב נגר באורגן. "היה היה", שנכתב לזכרו
של פסנתרן החלונות הגבוהים, זיגי סקרבניק,
וכלל הקלטה מנגינתו, מסמן את מהפכת פוזי:
איינשטיין אף פעם לא שר/צעק ככה. כך גם ב"כמה
חם" או "כשאת בוכה את לא יפה". זה היה
צליל חדש ורענן, כולל אפילו גיטרות בדיסטורשן.
פוזי (ככינויה של אלונה, אישתו של איינשטיין)
חידש גם בעטיפתו: לראשונה נארז תקליט ישראלי
בודד בתחום הרוק בעטיפה כפולה שבתוכה צילומי
הנגנים, חברים ובני משפחה.
איינשטיין, שתמיד ידע לגלות כישרונות, לבחור
שותפים, להיעזר בהם ולהפרות אותם, גיבש בתקופת
פוזי קבוצת חברים שפעלה בחברת ההפקות "הגר":
אישתו אלונה, שלום חנוך, יהודית סולה, אורי
זוהר, בעז דוידזון ואשתו ברוריה, שמוליק קראוס,
ג'וזי כץ, יהונתן גפן, צבי שיסל ואחרים. תחילת
פעילותם הייתה ב-1969, בקליפים שהקדימו את זמנם (ולא
הוקרנו בזמן אמת) ל"אוב-לה-די אוב-לה-דה",
"אני מרגיש כמו מלך", "כשאת בוכה את לא
יפה", "ארץ ישראל" ו"הימים הארוכים
העצובים".
באותה שנה הוקלטה גירסה עברית ל"תנו צ'אנס
לשלום" של ג'ון לנון, כשאל איינשטיין, זוהר,
חנוך ודוידזון מצטרפת בשירה נבחרת הבוהמה,
שכונתה "כולם" וכללה בין השאר את דן בן
אמוץ, אבי טולדנו, יוסי בנאי, בומבה צור, רבקה
מיכאלי, גילה אלמגור, הגשש החיוור, התאומים,
ישראל גוריון, שלמה וישינסקי, ציפי שביט, גבי
ברלין, אילן ואילנית ואחרים. תקליטון השיר כלל
גם קטעי חזרה להקלטה תחת הכותרת "המסיבה".
פרויקט נוסף שנוצר אז היה תיעוד יום בחיי
החבורה. אורי זוהר יזם וביים, דוד גורפינקל
צילם, ו"פשנל", שהפיק ולא ממש התלהב מתשע
שעות השגרה המצולמת, ללא שום "סיפור", גנז
את החומר המצולם ולא ערך אותו מעולם. כך נולדו
השמועות על סרט גנוז בשם "פרח במנוע".
במאי 1970 יצא לאור הפרויקט הגדול של מי שהפכו
לחבורת "לול": הסרט "שבלול" (כך כינה
חנוך את איינשטיין). בועז דוידזון כתב את
התסריט וביים, נורית אביב צילמה. איינשטיין
וחנוך שיחקו את עצמם, ואיתם אלונה איינשטיין,
ג'וזי כץ, יהודית סולה, יוסי פולק, צבי שיסל,
זאב רווח, אורי זוהר, "פופיק" ארנון והצ'רצ'ילים.
לצד "תמונות מהחיים" וקטעים משעשעים,
תועדה בסרט העבודה על שירי התקליט שבלול. שני
שירים נשארו רק בסרט: אחד בערבית ששר
איינשטיין ואחד באנגלית ששרה כץ. שלא כמו
שנדמה, הסרט "שבלול" לא זכה להצלחה
קופתית, וכך גם התקליט באותו שם שיצא במקביל.
למרות זאת, התקליט שבלול הוא יצירת מופת
ונקודת ציון חשובה בהיווצרות הרוק הישראלי.
בהפקת צבי שיסל יצרו איינשטיין וחנוך (שהתחלקו
בקרדיט על העטיפה) צליל חדש, רענן ומפתיע,
אומנם בהשפעת הפופ העולמי ובעיקר הביטלס (בצליל
הבס, התופים והגיטרות, ההרמוניות הקוליות
וריבוי המקצבים בשירים), אך היצירה משקפת
הוויה מקומית, והגישה במילים היא מהפכנית:
שרים כמו שמדברים. חנוך הלחין את כל השירים,
ביניהם "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "קח
לך אשה ובנה לה בית" ו"אל תוותרי עלי" (מ'
חנוך), "למה לי לקחת ללב" (מ' חנוך
ואיינשטיין) ו"אבשלום" (מ' צוות הלול) וגם
"הבלדה על יואל מוישה סלומון ושלושת רעיו"
(מ' יורם טהרלב). חנוך שר סולו ב"מה שיותר
עמוק יותר כחול", ובשאר השירים הוא שר עם
איינשטיין או ליווה בקולות. עוד באלבום היו
"שבלול" האינסטרומנטלי והקטע "שונות",
בו איינשטיין התפרע בבדיחות וחיקויים וחנוך
שר את "טיטינה". הצ'רצ'ילים ניגנו והשתתפו
ברעיונות ובעיבודים, והשתתפו גם נגנים נוספים.
איינשטיין הקליט על הפלייבקים של שבלול
גרסאות באנגלית: "I Shout"
("אני שר"), "Oh
Me" ("טוב
לי"), "I
Ride Alone"
("קח לך אשה ובנה לה בית"), "Time
After Time"
("אל תוותרי עלי") ו"אבשלום".
השילוב המוצלח בין מוסיקה משובחת וביטוי
חזותי מקורי הביא ליצירת תוכניות הטלוויזיה
"לול". ביולי 1970 הוקרנה הראשונה בהן, ובה
נכללו, לצד המערכונים "אבשלום" ו"למה
לי לקחת ללב", שירים שיצאו רק בתקליטון: "הדוד
סם" (מ' יהונתן גפן, ל' מישה סגל) ו"האיש על
הצב" (מ' חנוך, ל' רוב הקסלי), וגם השיר "היי
טלוויזיה", שלא יצא.
כעבור חודשיים, בתוכנית "לול 2", נכללו
בעיקר פרודיות על תוכניות טלוויזיה (איינשטיין
כשדרן ספורט, חנוך מגיש תוכנית "ביעף",
אושיק לוי צד עכברים ועוד) ושירים שהופיעו
בתקליט פלסטלינה.
האלבום פלסטלינה נשא שוב את הכותרת "אריק
איינשטיין ושלום חנוך". חנוך הלחין וכתב את
רוב השירים, היה סולן ב"שחק אותה", "מאיה"
ו"פלסטלינה" וליווה בשירה את איינשטיין
בשירים ששר, ביניהם "אשת האיכר" (מ' ול'
חנוך), "אמא שלי" ו"כתבו עליו בעיתון"
(מ' איינשטיין, ל' חנוך), ושיר ראשון שאיינשטיין
כתב וגם הלחין: "אבישג". בלט בתקליט דואט
ששרו ג'וזי כץ ואיינשטיין: "מה אתי" (מ' ול'
שמוליק קראוס, חנוך, איינשטיין וכץ). בהקלטות
האלבום ניגנו ועיבדו מיקי גבריאלוב בבס, רוב
הקסלי בגיטרה, אהרל'ה קמינסקי בכלי הקשה, אלי
מגן בבס ואחרים, והפיק אותו צבי שיסל.
שבלול ופלסטלינה לא הפכו לרבי מכר, אך הם
ביססו את מעמדו של איינשטיין כזמר איכותי,
חדשני וגם פופולרי מאוד (במצעד השנתי של 1970
הוא נבחר ל"זמר השנה" ו"למה לי לקחת
ללב" ל"שיר השנה"). באוקטובר 1970 נסע
חנוך לאנגליה, ואיינשטיין היה פנוי לקשרים
מוסיקליים חדשים.
בראשית 1971 הקליט איינשטיין תקליט בשם שירי
ילדים עם גיטריסט הצ'רצ'ילים, רוב הקסלי. זה
היה תקליט צנוע בהפקתו, שהציע גישה חדשה לשירי
ילדים. הקסלי ניגן בגיטרות והלחין את רוב
השירים, ביניהם "הייתי פעם ילד" (מ'
איינשטיין), ואיינשטיין כתב והלחין את "אבא
פיפי", "נולדת בגלל אהבה גדולה" ואחרים.
מלחניו של חנוך שולבו "מאיה" ו"שבלול",
שהפך ל"ברלה צא" (מ' איינשטיין). מיקי
גבריאלוב ניגן בבס והלחין לראשונה (וגם השתתף
בשירה) שיר שכתב איינשטיין: "אני מבין".
זה היה ה"בקרוב" לשיתוף הפעולה המלא של
איינשטיין וגבריאלוב בתקליט בדשא אצל
אביגדור.
בדשא אצל אביגדור, מאלבומי המופת של הרוק
הישראלי, יצא באמצע 1971. צבי שיסל הפיק אותו,
מיקי גבריאלוב הלחין ודוד קריבושי עיבד
מיתרים. הצליל שילב רוק רך, רומנטיקה ונגיעות
מזרחיות, והתאים היטב לטקסטים, שעסקו ברובם
בהתבגרות ובגעגועים לנעורים, ביניהם "אני
אוהב לישון" ו"אני ואתה" (מ' איינשטיין),
"שיר מספר 8", "קפה תורכי", "אני
רואה אותה בדרך לגמנסיה" ו"צא מזה" (מ'
יעקב רוטבליט). גבריאלוב ניגן בבס וגיטרה 12
מיתרים, חיים רומנו בגיטרה מובילה, עמי
טרייבטש בתופים, דוד קריבושי בפסנתר ואהרל'ה
קמינסקי בכלי הקשה. העטיפה שעיצב דוד טרטקובר
כללה צילום שצילמה אלונה איינשטיין בצריף של
אביגדור צברי, מקום המפגש של איינשטיין
וחבורתו על שפת ימה של תל אביב, אותו מקום בו
נעצרו חלקם על שימוש בסמים, מה שנתן משמעות
רבה יותר לשם התקליט באנגלית.
עם הוצאת בדשא אצל אביגדור הופקה התוכנית "לול
3", ובה שירי התקליט, מערכונים כ"חידון
התנ"ך", "שוד בנק", ו"מלצר", וגם
שירים נוספים: תיקי דיין ב"מי מכיר את האיש
שבקיר" ו"חמוץ חמוץ" (עם איינשטיין,
שיסל, דורי בן-זאב, משה איש כסית, אורי זוהר
ועוד).
אחרי הוצאת האלבום הקליט איינשטיין שירים
אחדים שהופיעו רק בתקליטונים. ביניהם הוא שר
באנגלית את "Waiting
For A Better Day"
("אני ואתה"), "An
Old Fashioned Silly Song"
("אני אוהב לישון") ו"Oh
Me" ("טוב
לי"). בסרטו של בעז דוידזון "חצי חצי"
הוא שר את "ליאו הטוב" ו"לא על החצי
לבדו" (מ' יעקב רוטבליט, ל' דוד קריבושי). עם
הצ'רצ'ילים הוא הקליט שיר שנגנז: "מה פה הולך"
(מ' איינשטיין, ל' וע' גבריאלוב). הוא גם כתב
מילים למנגינת שירו של גילברט או'סליבן "Nothing
Rhymes". דבורה דותן הקליטה אותו כ"לקוות
ולחיות" (ע' דוד קריבושי).
באותה תקופה נסעו הצ'רצ'ילים לאנגליה,
ואיינשטיין, שחיפש להקת ליווי חדשה, עשה
ניסיון קצר עם שלמה מזרחי והבמה החשמלית, ובחר
לעבוד עם נגני הג'אז שהפכו ללהקת הפלטינה (את
השם נתן להם איינשטיין): המתופף אהרל'ה
קמינסקי, נגן כלי הנשיפה רומן קונסמן, נגן הבס
פול סילבר והגיטריסט יצחק קלפטר. זו הייתה אחת
התקופות הקשות בקריירה של איינשטיין. המעצר
על סמים לא עשה לו טוב מבחינת ציבורית,
ואווירת דיכאון שררה בהופעות החיות. בזמן
ההופעות פרש קלפטר, ובמקומו הצטרפו הקלידן
יעקב נגר והגיטריסט סמי גרבלי.
איינשטיין גם הקליט עם קלפטר את השירים "ברלה
צא", "יצאנו אט" ו"כמה טוב שבאת
הביתה" (מ' יעקב רוטבליט, ל' שלום חנוך) וג'ינגלים:
"סיגריות אירופה" ו"נה נה נה נמס בכוס".
בסוף 1971 החלה ללוות את איינשטיין להקת אחרית
הימים, שכללה את קלפטר בגיטרה, זהר לוי בתופים,
גבי שושן בגיטרה ושירה ואלי מגן בשירה. בתקופה
ההיא נקלעה הלהקה למשבר, ואיינשטיין נתן לה
עוד כמה חודשי קיום כשהזמין אותה להופיע עימו
במופע משותף, יחד עם המנחה והבדרן דורי בן זאב.
בחצי מהמופע הם שרו משיריהם (שהופיעו אחר כך
בתקליטם, בו איינשטיין גם שר קולות בלהיט "יש
לי יום הולדת"), ובחצי השני הם ליוו אותו
בשיריו. היה במופע קטע חדש אחד, שיר-בדיחה
רומנטי ביידיש בשם "מיידלע" שכתבו קלפטר
ואיינשטיין ללחן "היא תבוא". בהקלטת השיר,
שמעולם לא יצא בתקליט, השתתף בשירה גם עוזי
פוקס.
המופע, "יש כיסוי", בהפקת שיסל ושמוליק
בורנשטיין, הציב סטנדרט חדש ברמת ההפקה בארץ (הדפסת
תוכנייה, שימוש במערכת הגברה ותאורה חדשניות,
אפקטים וכד'), אך למרות איכותו וכנראה בשל
הצליל הכבד של אחרית הימים הוא נכשל וגרם הפסד
כספי גדול לחברת "הגר".
אחרי
המהפכה
באמצע
1972 החל איינשטיין להקליט שירים בעיבוד "התגלית
הבאה" שלו, שם-טוב לוי, ביניהם "שיר של
אחרי המלחמה" (מ' איינשטיין, ל' לוי), "דון
קישוט" (מ' יהונתן גפן, ל' לוי) וגם שירים
באנגלית: "Reason
To Believe" (של
הזמר והיוצר האמריקאי הנערץ עליו, טים הרדין),
"I Need You
To Turn To"
(של אלטון ג'ון) ו-"Here
There & Everywhere"
(של הביטלס). בין הנגנים בהקלטות היו חברי הצ'רצ'ילים
מיקי גבריאלוב ועמי טרייבטש, ששבו מחו"ל. עם
שמוליק בודגוב בגיטרה ורוני דמול בשירה
וגיטרה הם הקימו שוב את הצ'רצ'ילים, והצטרפו אל
איינשטיין למופע מצליח בשם "ישן וגם חדש".
איינשטיין גם הקליט לחן שגבריאלוב הביא איתו
מחו"ל: "אמא אדמה" (מ' יעקב רוטבליט, ל'
וע' גבריאלוב). שירים אלה וגם "חידון התנ"ך"
מתוך "לול 3" הופיעו בסוף השנה בתקליטו של
איינשטיין יסמין.
באותה שנה איינשטיין גם השתתף בסרטו של אורי
זוהר "מציצים
.
חזרה
לתחילת הדף
ישן
וגם חדש
בתחילת
1973 הפתיע איינשטיין בהוצאת תקליט של שירים
ישנים שאהב, ארץ ישראל הישנה והטובה. בעיבוד
של שם-טוב לוי הקליט איינשטיין גירסאות
עדינות ל"רוח סתיו", "רותי", "לילה
לילה", "הן אפשר", "ואולי" ועוד. עם
הצ'רצ'ילים הוקלטו גם שני שירים לא ישנים: "יכול
להיות שזה נגמר" (מ' יהונתן גפן, ל' לוי)
וחידוש (תוך קיצור השם) ל"יואל מוישה סלומון".
האלבום, בהפקת צבי שיסל ושמוליק בורנשטיין,
הפך לאחת ההצלחות הגדולות בקריירה של
איינשטיין.
תוכנית "לול" הרביעית שילבה שירים
עצובים ומערכונים מצחיקים. בין השירים נכללו
"אמא אדמה", "שיר של אחרי המלחמה",
"יצאנו אט" וגם "לא פעם בקיץ" (שלא
מופיע בתקליט) וכן "שיר שוק" של מיקי
גבריאלוב, שהפך אחר כך לחלק מ"הבלדה על
זומטי ולבטי". בין המערכונים היו "האופרה
לה מרמור", "העולים החדשים", איינשטיין
כנשיא שז"ר, שיסל מדגים חגורת בטיחות ועוד.
באמצע 1973 חזר שלום חנוך מאנגליה והצטרף כזמר
חימום להופעות של איינשטיין. חנוך פתח את
המופע לבדו, בליווי גיטרה, והצטרף בהמשך
לאיינשטיין ב"למה לי לקחת ללב".
איינשטיין וחנוך הכינו מופע משותף (בשם "שנינו
ביחד וכל אחד לחוד"), אך עם פרוץ מלחמת יום
הכיפורים הם גויסו לחצי שנה של שירות מילואים
והופיעו בבסיסי צה"ל, ורק בימי שישי הופיעו
"באזרחות", בעיקר ב"צוותא" תל אביב.
איינשטיין, שהיה הכוכב הגדול ביותר בארץ,
פירגן לחנוך ללא גבול. כשבאחד העיתונים
פורסמה מודעת הופעה ובה שמו של איינשטיין
באותיות גדולות יותר מאלה של חנוך, הוא ביטל
את ההופעה למרות שכל הכרטיסים כבר נמכרו.
בהופעות המשותפות האלה החלו איינשטיין
וגבריאלוב לעבוד שוב ביחד על חומר חדש, שהפך
לתקליט סע לאט. במקביל הספיק איינשטיין גם
לגלם דמות ראשית בסרטו של אורי זוהר "עיניים
גדולות", שגבריאלוב הלחין לו את הפסקול.
בסוף 1974 יצא האלבום סע לאט של אריק איינשטיין
ומיקי גבריאלוב, אלבום שרובו מינורי, שקט
ואינטימי. גבריאלוב הלחין בין השאר את "סע
לאט" ו"אני אוהב אותך היום" (מ'
איינשטיין), "עיניים גדולות" (מ'
איינשטיין, גבריאלוב ואורי זוהר) ו"גן של
שושנים" (מ' יהונתן גפן). את "שיר של רנדי
ניומן" כתבו איינשטיין וגפן על פי "Dayton
Ohio 1903"
של ניומן, ומשיריו של שלום חנוך שולבו "אגדת
דשא" (מ' מאיר אריאל) ו"ילדים של החיים".
הפיק את האלבום שמוליק בורנשטיין, ושירי, בתו
בת ה-12 של איינשטיין, ציירה את ציור העטיפה,
אותה עיצב דוד טרטקובר.
את הופעות "סע לאט" חיממו שלום חנוך
ואריאל זילבר עם נגנים שהפכו תוך ההופעות
ללהקת הרוק החשובה של שנות ה-70. איינשטיין נתן
להם את שמם: תמוז.המופע "סע לאט" רץ כשנה,
ובמאי 1975 הוא נקרא "הזמן הכפרי" וכלל,
מלבד איינשטיין, הצ'רצ'ילים ותמוז, גם את
נתנאלה, שלישיית קצה השדה והזמר והמלחין
האמריקאי טים הרדין.
ב-1975 הקליט איינשטיין תקליט שרובו שירים
ישנים בשם שירים. גבריאלוב הלחין לתקליט את
"ערב מול הגלעד" (מ' לאה גולדברג) ועיבד עם
חיים קריו את "שני שושנים", "לא פעם
בקיץ" ואחרים. שם-טוב לוי עיבד את "יום
אחרון" (מ' אברהם שלונסקי, ל' שלום חנוך
ומאיר אריאל), "עץ הרימון", "על שפת ים
כנרת" ועוד.
בתחילת 1976 תיכנן איינשטיין הקלטת תקליט ילדים.
את תפקיד המעבד המוסיקלי הוא הציע ליוני רכטר,
אותו הכיר מכוורת ואהב במיוחד בארבע עשרה
אוקטבות ("קטע איטי" של להקת ארבע עשרה
אוקטבות שימש כאות התוכנית "ציפורי לילה"
של איינשטיין בגלי צה"ל). רכטר הסכים
בהתלהבות, הלחין מיד את "מה עושות האיילות"
של לאה גולדברג, והציע לאיינשטיין כמה לחנים
נוספים, לאו דווקא לילדים. במרץ 1976 יצאה
התוצאה: אלבום קצר ונפלא בשם האהבה פנים רבות
לה. האלבום כלל עיבודים של רכטר ובעיקר לחנים
שלו, ביניהם "האהבה פנים רבות לה" (מ' גידי
רוזנטל), "זו אותה האהבה" ו"שיר אהבה
סטנדרטי" (מ' איינשטיין) ו"דג הזהב" (מ'
לאה גולדברג). שניים היו מימי ארבע עשרה
אוקטבות: "לא היה מה שהיה" ו"זה לא בושה
להיות עצוב" את "עוד יהיה" איינשטיין
כתב והלחין, והוא גם הפך את "Love
Me Tender"
של אלביס פרסלי ל"נגמרו לי המילים". את
האלבום הפיק שמוליק בורנשטיין, ואת העטיפה
עיצב דוד טרטקובר תוך שימוש בציור שציירה
שירי איינשטיין על נושא "השואה".
בהמשך השנה הוציא איינשטיין תקליט שירי ילדים
עם שם-טוב לוי, ילדים. לוי עיבד והלחין את "יש
לי אח קטן" (מ' נהורה, לוי ואיינשטיין), "התאהבתי
בילדה יפה נורא" (מ' איינשטיין) ואחרים,
ולצידם חודשו "במדינת הגמדים", "חמש
שנים", "פזמון ליקינטון" ועוד.
באותה שנה הוציא איינשטיין גם את ארץ ישראל
הישנה והטובה - חלק ב' עם אבנר קנר, שהלחין ושר
את "משורר זקן" ו"האווזים" (מ' לאה
גולדברג) ועיבד חידושים ל"פרח הלילך",
"שיר העמק", "הוא לא ידע את שמה", "כשאור
דולק" ועוד. שיר נוסף שהוקלט אז ולא יצא היה
"ועוד לא אמרתי הכל" (מ' נתן זך, ל' וע' קנר).
בתחילת 1977 יצא איינשטיין במופע מיוחד בשם "אנשים
אוהבים לשיר", בו הוא שר וגם אירח לצידו כמה
מהצעירים הבולטים ברוק הישראלי: יוני רכטר,
אסתר ואפרים שמיר ושלמה יידוב. כל אחד מהם שר
כמה מלהיטיו וליווה את איינשטיין בשיריו.
רכטר (ששר את "הימים חולפים" וניגן קטע
שאיינשטיין כינה אותו "הנקניק מצייטלין")
גם עיבד את שיריו של איינשטיין, ביניהם "אני
ואתה", "למה לי לקחת ללב", "ערב מול
הגלעד", "זו אותה האהבה", "דמעות של
מלאכים" וגם, לראשונה, לחן של מתי כספי: "בלילות
הקיץ החמים" (מ' דן מינסטר). ההופעות הופקו
על ידי אבשלום רובין ומיכאל תפוח עם רפי אדר ו"מור
זוהר". יוסי אורבך צייר את פוסטר ההופעה,
התוכנייה ועטיפת התקליט, שכלל קטעים מתוך שתי
הופעות שהוקלטו במרץ 1977. את האלבום הפיק מיכאל
תפוח, לראשונה (ולאחרונה) תחת הכותרת "הפקות
אריק איינשטיין (1977) בע"מ".
במקביל להופעות "אנשים אוהבים לשיר"
הקליט איינשטיין עם אבנר קנר את התקליט ארץ
ישראל הישנה והטובה – חלק ג'. קנר הלחין את "מאחורי
השער" (מ' חיים נחמן ביאליק) ועיבד את "ביתי
אל מול גולן", "השעות הקטנות של הלילה",
"חופים", "אנו ניפגש" ועוד. שם-טוב
לוי עיבד את "תכול המטפחת" ו"זמר אהבה
לים". יותר מכל אלה ייזכר מהתקליט לחנו
ועיבודו של יוני רכטר, שיר שהפך לקלאסיקה של
הזמר העברי: "עטור מצחך זהב שחור" (מ'
אברהם חלפי). בהקלטתו ניגן רכטר בפסנתר וליווה
את איינשטיין בקולות עם קורין אלאל ויהודית
רביץ.
בתחילת 1978 הקליט איינשטיין את "סוס עץ" (מ'
יעקב רוטבליט, ל' שמוליק קראוס, ע' אילן
וירצברג) לסרטו של יקי יושע. השיר הופיע אחר כך
באוסף שיריו של קראוס שבעים שמונים.
באמצע השנה הוציא איינשטיין תקליט ילדים בשם
ילדודס, בהפקת מיכאל תפוח, עם לחנים ועיבודים
של רכטר ילדודס, בהפקת מיכאל תפוח, עם לחנים
ועיבודים של רכטר ("שחפים", "אדון חלום",
"ילד של חלום" ועוד), שם-טוב לוי ("יפתח
המלוכלך"), אילן וירצברג ("רוח רוח",
"דורית הגפרורית") ואילן מוכיח ("אצו
רצו גמדים", "מכופף הבננות" ועוד). איש
לא עיבד את "אבא פיפי" (מ' ול' איינשטיין).
ילדודס היה תקליטו האחרון של איינשטיין בחברת
התקליטים "ליטראטון", שסיכמה את פעילותו
בה בסוף 1978 בתקליט בשם לקט, בו נאסף מבחר
משיריו מימי שבלול ועד אנשים אוהבים לשיר.
בראשית 1979 יזם המפיק מיכאל תפוח מופע איחוד של
אריק איינשטיין ושלום חנוך. השניים יצרו
למופע שני שירים חדשים, "סן פרנסיסקו על
המים" ו"עצים", ופרט להם איינשטיין שר
את "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" ו"סוס
עץ". חנוך, שהיה המפיק המוסיקלי של המופע
ושותף בעיבודים (עם אילן מוכיח ואלונה טוראל),
שר את "לא יודע איך לומר לך", "תפסתי
ראש על הבר", "מאיה" ו"סוף עונת
התפוזים". דפנה ארמוני שרה שיר חדש של חנוך,
"עד מחר", וכולם ביחד שרו מחרוזת שירים
משבלול ופלסטלינה, ביניהם "למה לי לקחת ללב",
"אבשלום", "קח לך אשה ובנה לה בית",
"מה אתי", ו"מה שיותר עמוק יותר כחול".
הנגנים במופע (שגם ניגנו קטע אינסטרומנטלי
בשם "ריחוף", אותו הלחין אילן מוכיח) היו
אלונה טוראל בקלידים, אילן מוכיח בסקסופונים
וקלידים, מיקי שביב בבס וקולות, חיים קריו
בגיטרות, אלון הלל ומאיר ישראל בתופים וכלי
הקשה ודפנה ארמוני בקולות רקע וטמבורין.
בהשפעת מוכיח וטוראל נטו העיבודים לרוק רך
מהול בפאנקי (Funky)
אמריקאי, נגיעות דיסקו וקצת ג'אז. בעיבודים
אלה הייתה מעין הצהרה שתקופת שבלול תמה
ונשלמה ואין טעם לנסות להחיותה. המופע זכה
להצלחה רבה, אך איינשטיין חש, למרות הפרגון של
חנוך, שהוא קצת נדחק הצידה על הבמה מול הקהל
הצעיר שבא לראות את הכוכב החדש (חנוך). עם או
בלי קשר לכך, אז החלה להתגבש אצלו ההחלטה
להפסיק להופיע.
במאי 1979 נדד המופע לשתי הופעות בארצות הברית.
חודש לאחר מכן הוקלטו שתי הופעות ב"היכל
התרבות" בתל אביב, ובראשית 1980 יצא, הפעם
בחברת "CBS",
תקליט כפול: אריק איינשטיין ושלום חנוך
בהופעה משותפת. ב-1991 יצא המופע באלבום אחד ללא
הקטעים "ריחוף", "עצים" ו"עד מחר
חזרה
לתחילת הדף
שנות
השמונים
באמצע
1980 יצא הרביעי בתקליטי ארץ ישראל הישנה
והטובה, הפעם משירי סשה ארגוב. בהפקת מיכאל
תפוח, בהפקה מוסיקלית של שלום חנוך ובעיבודיו
של אילן מוכיח הקליט איינשטיין את לחניו של
ארגוב ל"אדוני השופט", "שיר אהבה חיילי",
"הכל זהב", "אהובתי שלי לבנת צואר",
"דוד שמש ואנטנה גם" ועוד. העיבודים כללו
מעט השפעות סלסה, אבל בדרך כלל היו נאמנים
לרוח השירים המקורית, כמעט קלאסית עם נגיעות ג'אזיות.
בנובמבר 1980 יצא אלבום נוסף בשיתוף פעולה בין
איינשטיין וגבריאלוב, חמוש במשקפיים.
גבריאלוב הלחין ועיבד שישה שירים, ביניהם "סיום"
(מ' נתן אלתרמן), "היא יושבה לחלון" ו"הכניסיני
תחת כנפך" (מ' ח.נ. ביאליק) ו"חמוש
במשקפיים" (מ' איינשטיין). רכטר עיבד לתקליט
את לחנו לשיר "ילדי ההפקר" (מ' נתן אלתרמן)
ומלחניו של שלום חנוך נכללו בתקליט "עצים"
ו"סן פרנסיסקו על המים", ו"תל אביב
גדות הירקון 1950" (מ' איינשטיין). זו הייתה
הפעם האחרונה שחנוך הלחין שירים חדשים
לאיינשטיין, עד 1996. אווירת רוב שירי האלבום
הייתה רכה, פרט ל"סיום" שהזכיר רוק אמצע
הדרך אמריקאי, "תאמר אהיה רב" שהיה כמעט
רגאיי ו"תוף בודד" שהיה ממש רוק. בין נגני
התקליט בלט מורדי פרבר, גיטריסט מלהקת הליווי
של גבריאלוב באותה תקופה. את צילום העטיפה
צילם אלי ישראלי, עיצבו אותה דוד טרטקובר ויקי
מולכו, ואת האלבום הפיק מיכאל תפוח.
אחרי הוצאת התקליט יצאו חלק מיוצריו להופעה
משותפת, עם איינשטיין בשירה, גבריאלוב בגיטרה
וקולות, רכטר בפסנתר וקולות, דפנה ארמוני בכלי
הקשה וקולות, מורדי פרבר בגיטרות, מאיר שפייזר
בסקסופונים וקלרינט, אוהד אינגר בבס ואלון
הלל בתופים. הם ביצעו מבחר משירי חמוש
במשקפיים וגם שירים ישנים.בחלק השני של המופע
הוקרנו קטעים מתוכניות "לול" ("חידון
התנ"ך", "בית"ר" ו"העולים
החדשים"), ובין שיריו של איינשטיין שרו
גבריאלוב, רכטר וארמוני מבחר משיריהם.
המופע "חמוש במשקפיים" תועד בתוכנית
טלוויזיה, ושניים משיריו, "תוף בודד" ו"קפה
תורכי", הוקלטו בגרסאות רוקיות חדשות.
אווירת רוב המופע הייתה פחות רועשת ורוקית
מזו של המופע המשותף עם חנוך, ואיינשטיין נראה
והרגיש בה הרבה יותר חופשי ומשוחרר. למרות זאת,
הייתה זו הפעם האחרונה בה הופיע אריק
איינשטיין בהופעה חיה בפני קהל. מאז, למרות
הבקשות החוזרות ונשנות וההצעות הכספיות
המפתות, הוא לא חזר לבמה.
ב-1982 יצא אלבומו של איינשטיין יושב על הגדר, עם
יצחק קלפטר כשותף מלא. קלפטר הלחין ועיבד את
השירים, וכתב מילים ל"בשבחי הסמבה" ו"טרוף
במה" (שהקליטה קודם גלי עטרי). איינשטיין
כתב את "יושב על הגדר", "בוקר טוב
אמיר" (על בנו החדש) ו"רק איתך". עוד
בלטו בתקליט "השכור" (מ' אברהם
חלפי) ו"מבלי להפריע" (מ' נתן אלתרמן).
עיבודיו של קלפטר עטפו את המנגינות המתוקות
באריזת רוק רך, עם קטעי נגינת גיטרה אקוסטית
יפהפיה. מיתרים. ב"בשבחי הסמבה" הברזילאי
השתתפו חברי ברור חיל, ובצד הקצבי בלטו "יושב
על הגדר" ו"טירוף במה", שעם סולו
הגיטרה החשמלית של קלפטר והסקסופונים של
ירוסלב יעקובוביץ' הפך לקטע הרוק של התקליט.
על העטיפה (שצילם עודד קליין ועיצב מנחם רגב)
נראו איינשטיין וקלפטר עם חבריהם במסעדת "כתר
המזרח".
בסוף אוגוסט 1982, בשבוע בו יצא האלבום, נפצע
איינשטיין בתאונת דרכים קשה, בה נפגעה גם סימה
זוגתו וחברה שלהם נהרגה. התאונה השפיעה מאוד
על שירי אלבומו הבא של איינשטיין, שביר, שיצא
באמצע 1983. גם באלבום הזה שיתף איינשטיין פעולה
עם קלפטר: איינשטיין כתב מילים וקלפטר
הלחין ועיבד שירים כ"שביר", "יד אחת
עושה את זה", "תל אביב, גדות הירקון,
1983", ועוד. רוב עיבודיו של קלפטר היו מעט
יותר רוקיים מיושב על הגדר, במיוחד בגיטרה
הבלוזית ב"שביר", "אולי צריך לתת לזה
עוד זמן" ו"יד אחת עושה את זה".
בתחילת 1984 יצא החמישי בסדרת תקליטי ארץ ישראל
הישנה והטובה, נוסטלגיה. יוני רכטר עיבד בו
בין השאר את "הלילה הזה", "הימים
הארוכים והעצובים" ואת לחנו ל"הילד
ניסים" (מ' נתן אלתרמן). יצחק קלפטר עיבד את
"לי ולך" ו"ארץ ישראל", ושם-טוב לוי
את "איילת אהבים" (עם יהודית רביץ בשירה),
"עוד ניפגש" (מ' איינשטיין, ל' לוי) ועוד.
באותה שנה הוציאו איינשטיין ולוי את האלבום
פסק זמן בהפקת מיכאל תפוח. לוי הלחין, עיבד
והפיק מוסיקלית ואיינשטיין כתב מילים, פרט ל"יעקב
ועשיו" (מ' ח.נ. ביאליק). בין השירים נכללו
"פסק זמן", "שלוש ארבע לעבודה", "הוא
חזר בתשובה", "זה בראש שלך" ואחרים.
העיבודים, בהשפעת אווירת הגעגועים ברוב
המילים, היו מינוריים ורגועים, כשחריגים היו
"שלוש ארבע לעבודה", "יעקב ועשיו",
הגיטרה הבלוזית ב"מכבי הישן" והגיטרות
של יצחק קלפטר ב"לא עוזר" וב"לא עומד
בקצב".
ב-1985 הקליטו איינשטיין ולוי את תוצרת הארץ,
השישי בין תקליטי ארץ ישראל הישנה והטובה, אך
שונה מקודמיו. השירים הוקלטו לתוכנית של קול
ישראל, והם לא היו ישנים (פרט ל"באר בשדה"
ו"אליפלט") אלא שירים חדשים שהלחין, עיבד
והפיק מוסיקלית לוי, ביניהם "תוצרת הארץ",
"משקפיים ורודות", "שולמית", ו"אהבה
חופשית" (מ' נתן אלתרמן) ועוד.
ב-1986 חזר איינשטיין לשתף פעולה עם מיקי
גבריאלוב בתקליט אוהב להיות בבית. גבריאלוב
הלחין, עיבד והפיק מוסיקלית את שירי האלבום,
ביניהם "לטפטף טיפה", "אוהב להיות בבית",
"יושב מול הנייר" ו"היום השיר שלי עצוב"
(מ' איינשטיין), "השיר על התוכי יוסי" (מ'
אברהם חלפי) ועוד. הוא גם עיבד שיר יווני שהפך
ל"שכשנבוא" (מ' עלי מוהר), בו התארח
בבוזוקי ובבגלמה יהודה פוליקר ("עיניים שלי",
כפי שקרא לו איינשטיין). הטון בעיבוד של רוב
שירי האלבום היה רוקי, גם בנגינה וגם בשירתו
של איינשטיין, שהייתה מעט מאומצת ומחוספסת
מהמקובל אצלו.
בהמשך השנה הפיקו מיכאל תפוח ("המון הפקות")
ועמירם הר אבן ("CBS")
תקליט בשם מבחר ובו אוסף להיטים של איינשטיין
משנות ה-80.
בנובמבר 1987 יצא תקליט נוסף של איינשטיין
וגבריאלוב, על גבול האור. גבריאלוב עיבד והפיק
מוסיקלית, כשהוא ממשיך את הקו הרוקי של אוהב
להיות בבית. גבריאלוב גם הלחין את רוב שירי
התקליט, ביניהם "עוף גוזל" ו"עיתונאי
קטן" (מ' איינשטיין) ו"שירי סוף הדרך" (מ'
לאה גולדברג). בתקליט היו גם שיר רמבטיקו
יווני, שהפך במילים של עלי מוהר ל"שיר
השיירה" (שוב עם פוליקר בבוזוקי ובבגלמה),
ובדיחה מוסיקלית של איינשטיין ושם-טוב לוי:
"בין שתיים לארבע". על העטיפה שילב המעצב
מנחם רגב צילום משנות ה-50, בו נראה איינשטיין,
אז אלוף הנוער בקפיצה לגובה, מרחף מעל הרף,
כשברקע תחנת הכוח "רידינג", לפני שבנו בה
את ארובת הענק. התקליט הוקדש לזכרו של משה איש
כסית, חברו הטוב של איינשטיין שנפטר באותה שנה.
זה היה האלבום האחרון שיצרו גבריאלוב
ואיינשטיין יחד. הקשר בין השניים ניתק שנים
אחדות לאחר מכן, כשגבריאלוב השמיץ את
איינשטיין בראיון עיתונאי, וטען שהוא (איינשטיין)
מעולם לא פירגן לו מספיק.
בשנת 1988 הפיקו צבי שיסל ומיכאל תפוח את הסרט
"לול", ובו לקט מתוכניות הטלוויזיה "לול".
במקביל לסרט יצא אלבום כפול ובו מבחר ישרים
ומערכונים מההקלטות המקוריות.
עוד דיסק אוסף שיצא באותה שנה (בחברת "פונוקול")
היה ארץ ישראל הישנה והטובה ובו מבחר מתקליטי
הסדרה בשנות ה-70.
באותה שנה יצרו איינשטיין ויוני רכטר את
האלבום משירי אברהם חלפי, עוד אחד מאלבומי
המופת של איינשטיין. רכטר עיבד והפיק
מוסיקלית את השירים, שנשאו אופי קאמרי
ומינורי בדרך כלל. הוא גם הלחין את "צער לך",
"שיר על יונה בחלוני", "אז מה אם בן אדם"
ואחרים. לתקליט צורף גם "שיר על התוכי יוסי"
(ל' וע' מיקי גבריאלוב).
ב-1989 שוב שיתפו השניים פעולה, והפעם בשירי
ילדים באלבום הייתי פעם ילד. רכטר הלחין, עיבד
והפיק מוסיקלית את כל השירים, ביניהם "גברת
עם סלים" (בו הוא גם שר) ו"כמה שרציתי כלב"
(מ' יהונתן גפן), "אדון שוקו" (מ' חיה שנהב)
ו"שבת בבוקר" (מ' תרצה אתר). כמו בתקליט
ילדים אחר שיצר, הכבש הששה עשר, גם כאן הקפיד
רכטר על גישה רצינית בהפקה ועל עושר מוסיקלי
מלא הומור בהלחנה.
ב-1989 יצא ב"התקליט חיפה" אוסף בשם אריק
איינשטיין/יהורם גאון - השנים הראשונות".
האוסף כלל בעיקר שירים של שלישיית גשר הירקון
(תוך מחיקה שערורייתית של בני אמדורסקי
מהעטיפה) ועוד שירים מוקדמים של אריק
איינשטיין ויהורם גאון מלהקת הנח"ל
וכסולנים.
חזרה
לתחילת הדף
שנות
התשעים
ב-1990
יצר איינשטיין קסטת וידאו ראשונה לילדים, "כמו
גדולים". הוא כתב תסריט עם צבי שיסל ודוד
גורפינקל, שיסל ביים, גורפינקל צילם, והפיקו
מיכאל תפוח, צ'יריץ' קסביאן ושלמה אורבך. הקסטה
כללה קטעי מעבר משעשעים בהשתתפות מוני
מושונוב וצבי שיסל, סיפור של יוסף המספר,
ובעיקר שירים ששר איינשטיין, חלקם בשילוב
אנימציה וחלקם בחברת ילדים, עם יוני רכטר,
ירוסלב יעקובוביץ' ומשתתפים נוספים.
באותה שנה הקליט איינשטיין שני שירים בהפקה
מוסיקלית של רכטר. הראשון היה חידוש לשירו של
שלום חנוך "פראג" (שיועד לאלבום אוסף
משירי חנוך, שלא יצא) והשני הביא את רשימת שמות
השחקנים באליפות העולם בכדורגל, "ואלה שמות"
(מ' עלי מוהר, ל' יוני רכטר).
ב-1992 הוציאו איינשטיין ורכטר תקליט ילדים
נוסף, האריה, היונה ותרנגולת כחולה. רכטר הפיק
מוסיקלית ועיבד את "אמא שלי" ו"הילדה
הכי יפה בגן" המוכרים, ואת לחניו החדשים ל"אני
רוצה שפתאם" (מ' יהודה אטלס), "תרנגולת
כחולה" (בדואט עם יהודית רביץ) ו"פרת משה
רבנו" (מ' חיה שנהב), "השיר של דוקטור דוק"
(מ' יהונתן גפן) ועוד.
גם לאלבום הזה התלוותה הפקת וידאו, הקסטה "כמו
גדולים 2" עם שירי התקליט וקטעים נוספים.
איינשטיין, מושונוב ושיסל כתבו ושיחקו, ושיסל
ביים והפיק עם מיכאל תפוח. בין האורחים הרבים
הייתה יהודית רביץ ששרה עם איינשטיין ב"תרנגולת
כחולה".
באותה שנה יצר איינשטיין את הסרט "כבלים"
בבימויו של צבי שיסל, לפי תסריט של איינשטיין,
שיסל ומושונוב. הסרט היה פרודיה על שידורי
הכבלים בטלוויזיה, כששלושתם מגלמים שורה
ארוכה של דמויות, ואיינשטיין משלב בכישרון
המשחק והחיקוי שלו גם את יכולתו כזמר, בקליפים
ל"צער לך וצער לי" (עם יהודית רביץ), "עטור
מצחך" (עם יהודית רביץ וקורין אלאל), "שכשנבוא",
"שיר השיירה", "שביר", "פסק זמן"
ו"אוהב להיות בבית", וגם "ואלה שמות"
ופרודיות על רוקנ'רול צרפתי, זמר אופרה, מקהלת
העמק ומקהלת הרבנות.
בשנת 1993 הפיקו מיכאל תפוח ואתי אנטה אלבום בשם
אוסף. נכללו בו שירים מתקליטי שדרים ומקלטות
הווידאו שיצר איינשטיין בשלוש השנים
האחרונות, ביניהם "ואלה שמות" ו"אמרו
לו", לצד להיטים גדולים מאלבומים קודמים,
כמו "עוף גוזל", "אמא שלי", "שכשנבוא"
ו"עיתונאי קטן".
איינשטיין החל לעבוד באותה שנה על אלבום חדש,
הקליט שיר אחד, "לבכות לך" של אביב גפן (בעיבוד
יוני רכטר), שיצא בתקליט שדרים, אך האלבום המלא
הושלם רק אחרי שנתיים.
בשנת 1994 הוציא איינשטיין קלטת וידאו בשם "ארץ
ישראל הישנה והטובה", בבימויו של צבי שיסל,
שגם הפיק עם מיכאל תפוח. נכללו בה ביצועים
חדשים וישנים לשירי ארץ ישראל, קליפים וקטעי
ארכיון. בין המשתתפים היו יהודית רביץ (בדואט
עם איינשטיין ב"החופש בבית הבראה" ו"קרה
זה רק הפעם"), איילה אשרוב ("אל נא תאמר לי
שלום"), יוני רכטר, שם-טוב לוי, מוני מושונוב
ואחרים. בין השירים היו "אמא אדמה", "העיר
הלבנה", "אדוני השופט" ו "אנו ניפגש".
ב-1995 הוציא איינשטיין עם לוי אלבום ראשון
למבוגרים מאז 1988, יש בי אהבה. היה בו ניסיון
מוצלח להתחבר גם ליוצרים חדשים וצעירים, כמו
אביב גפן ב"לבכות לך" (שהוקלט בעיבוד חדש)
וארקדי דוכין, שהלחין את "יש בי אהבה" (מ'
דוכין) ואת "בגללך" (מ' מיכה שטרית). עוד
היו בתקליט "כאן לבד הלילה" (מ', ל' וע'
יצחק קלפטר), ושירים שהלחין ועיבד לוי, ביניהם
"סע לאט ב'" ו"אני מתגעגע אבא" (מ'
איינשטיין). האלבום זכה להצלחה עצומה, והוכיח
שגם בעשור הרביעי לפעילותו איינשטיין עדיין
מעודכן ומעניין.
באותה שנה התארח איינשטיין באלבומם של יוני
רכטר ועלי מוהר מחשבות ואפשרויות בשיר "די
עם הבולשיט" (מ' מוהר, ל' רכטר) בתפקיד אלוהים.
בנובמבר 1995, בעקבות רצח רבין, הקליט איינשטיין
כתגובה ספונטנית שיר שכתב עוד לפני הרצח (על
ידידה שקרה לה אסון): "זה פתאום נפל עליה"
(ל' וע' שם-טוב לוי). זה נשמע כמו "זה פתאום
נפל על לאה", אבל לא זו הייתה כוונת המשורר.
ב-1996 הוציא איינשטיין אלבום נוסטלגי נוסף עם
שם-טוב לוי, קצת לקחת חזרה, ובו שירים שהופיעו
בקלטת הווידאו "ארץ ישראל הישנה והטובה"
וגם עיבודיו של לוי ל"ליפא העגלון" ו"הורה
האחזות" הוותיקים וגם ללחניו ל"דון
קישוט" ו"שיר של אחרי המלחמה". לאה שבת
הלחינה את השיר החדש היחיד בתקליט, "המשתה"
(מ' נתן אלתרמן).
באותה שנה הקליט איינשטיין דואט עם יפה
ירקוני לאלבומה שרים עם יפה ירקוני בעיבוד
והפקה מוסיקלית של שם-טוב לוי, חידוש ל"אל
נא תאמר לי שלום" (מ' ול' טולי רביב).
ב-1997 הוציאו איינשטיין ולוי אלבום של שירים
חדשים בשם לאן פרחו הפרפרים. גם הפעם לוי עיבד
והלחין רבים מהשירים, אך באלבום היו חידושים
בכותבים ובמלחינים, וגם בשירה של איינשטיין:
לראשונה הוא חדל לשיר ב"ריש" גרונית. פרט
ללחנים של לוי נכללו באלבום לחנים של יהודה
פוליקר ל"אח מילת מפתח" (מ' אהוד מנור) ו"האור
בקצה" (מ' יעקב גלעד ופוליקר), שיר שכתב
והלחין עוזי חיטמן, "עכשיו התור לאהבה",
לחן של שלום חנוך ל"שלום חבר" (מ' יעקב
רוטבליט), והפתעת האלבום: לחן של ברי סחרוף ל"קשה
לכתוב דמעות" (מ' אילן גולדהירש).
ב-1997 התארח איינשטיין באלבומו של נתן כהן תחנת
דרכים. הוא שר בו את עיבודו של לוי ל"על מי
את חולמת עכשיו נעמי" (מ' מאיר גולדברג, ל'
כהן).
ב-1998 חידש איינשטיין, בעיבוד שם-טוב לוי, את
"ילד מזדקן" (מ' אלון אולארצ'יק, ל' דני
סנדרסון) של כוורת לפרויקט עבודה עברית.
ב-1999 נוצר מפגש שרבים ציפו לו מאז ראשית שנות ה-80.
אריק איינשטיין ושלום חנוך יצרו שוב אלבום
משותף, מוסקט. למעשה היה זה אלבום של
איינשטיין, וחנוך הלחין את כולו, כתב מילים
לחלקו, ושר רק בשיר הפותח, "כל אחד רוצה", וקצת בסיום,
ב"מעבר לכתף". העיבודים לשירים היו של
חנוך , משה לוי ואמיר צורף, ובין השאר נכללו בו
"אשה מבוגרת", "גיטרה וכינור" (מ'
חנוך), "שמור על עצמך", "תמיד זה הים"
(מ' איינשטיין), "ללא מוצא" (מ' יואב פורת).
ב-2000, עם זכייתה של הקבוצה האהובה עליו, הפועל
תל אביב, באליפות ובגביע והמדינה בכדורגל,
הקליט איינשטיין שיר אהבה לקבוצה, "אדומה
שלי" (מ' איינשטיין, ל' מיכה שטרית).
בראשית
2001 יצא שיר ראשון מאלבום משותף של איינשטיין
ומיכה שטרית: "פרנצ'סקה פוליטיקה" שהוקלט
לפני הבחירות לראש הממשלה.בהמשך השנה יצא שיר
נוסף של השניים: "ואת חוזרת לשלכת" (מ'
יעקב רוטבליט, ל' מיכה שטרית).
ביוני
2001 הקליט איינשטיין ביחד עם שלום חנוך גרסה
חדשה ל"אגדת דשא" (מ' מאיר אריאל, ל' שלום
חנוך) לאוסף שירי מאיר אריאל ז"ל.
ביום
הזכרון באותה שנה הקליט איינשטיין לתכנית "לחיות
את עצמם" שהפיקו גלי צה"ל לזכר הנופלים
שיר בשם "שי לשי" (מ' דודו אשכנזי, ל' מיכה
שטרית).
בנובמבר 2001 יצא שיר נוסף מתוך האלבום שבדרך:
"שחורה שלי" (מ' איינשטיין, ל' ארקדי דוכין
חזרה
לתחילת הדף
|
