פראג
אל העיר שבוית
החלום
צל כבד וזר
הגיח
וירח באדום
את מלכותו טבל
בפיח
מי שלא עצם את
עיניו
את לילו המר
כאב הוא
דומיית כניעה
ללא קרב
איש את נשקו
נצר עד מוות
איך על פראג
שחר לא בקע
בשלישית כלה
כוחו
איך נדם קול
ככר הומה בחג.
שיר שחלמתי על
פראג-
שם השחר עוד
יבקע.
כמו תצלום ישן
מצהיב
עיר של רפאים
מוטלת
לרגלי דובים
חרשים
ובצווארה
המאכלת.
את פתחו איש לא
יוצא
ריח גטאות
מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר
נישא ברוח.
איך על פראג
שחר לא בקע
בשלישית כלה
כוחו
איך נדם קול
ככר הומה בחג.
שיר שחלמתי על
פראג-
שם השחר עוד
יבקע.
רק השקט בה
נותר
איש צעיר חומק
לפתע
אז עלה לו אור
מוזר
שם בכיכר העיר
שמחה.
שיר שחלמתי על
פראג-
שם השחר עוד
יבקע
שם השחר עוד
יבקע
|