הדמויות

קו-הזמן של חייו של וולדמורט
תיאור פיזי

שנים מוקדמות
קוסם האופל הידוע כ"לורד וולדמורט" נולד בשנת 1927 בהנגלטון הקטנה. אמו, מכשפה, ולפי וולדמורט, צאצאית של סלזאר סלית'רין, התאהבה בטום רידל, מוגל. טום רידל גר באחוזה נאה למראה ומהודרת שעמדה על גבעה המשקיפה על הכפר של הנגלטון הקטנה. בית האחוזה היה הבית הכי גדול ומפואר מבין הבניינים שבאיזור. כאשר אמו של וולדמורט אמרה לבעלה שהיא מכשפה, הוא נטש אותה, כאשר הוא חוזר לבית הוריו. כמו שוולדמורט אמר כשהוא סיפר את הסיפור, אביו "לא אהב קסמים". אמו של וולדמורט מתה בדיוק אחרי שילדה אותו. היא חיה מספיק זמן רק כדי לתת לו את השם טום רידל, על שם אביו וואנדרולו (מארבולו באנגלית), על שם סבו. הוא גדל בבית יתומים מוגלגי.

בהוגוורטס
1938 - 1945
טום רידל החל את לימודיו בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות בשנת 1938 ושובץ בסלית'רין, אבל הוא היה צריך לחזור לבית היתומים אותו הוא תיעב בחופשים. הוא תיאר את עצמו כ"מסכן אך מבריק, מחוסר-הורים אך כל-כך אמיץ, מדריך בבית הספר, תלמיד לדוגמא", אך שם לב שהיה מורה אחד שלא ממש חיבב אותו כמו שאר המורים. המורה הזה היה המורה לשינויי-צורה, אלבוס דמבלדור. טום למד על חדר הסודות שנבנה בידי אביו הקדמון, סלזאר סלית'רין. סלית'רין בנה את החדר עמוק בתוך טירת הוגוורטס והחביא אותו משאר המייסדים. הוא סגר אותו כך שרק יורשו האמיתי יהיה מסוגל לפתוח את החדר ולשחרר את הזוועות אותן הוא מכיר כדי לטהר את בית הספר מ"אלה שאינם ראויים ללמוד קסמים". בזמן הזה טוב החל להשתמש בשם חדש בינו לבין חבריו הקרובים ביותר בהוגוורטס. מתוך שנאה ובוז לשמו של אביו "שהיה מוגל וכסיל", הוא עשה היפוך אותיות של טום ואנדרולו רידל (Tom Marvolo Riddle). האותיות המסודרות מחדש אייתו את המשפט "אני לורד וולדמורט" (I AM LORD VOLDEMORT). זה היה שם שהוא קווה ש"יום אחד קוסמים מכל מקום יחששו לבטא", כאשר הוא נעשה ל"קוסם החזק ביותר בעולם".

לקח לטום רידל חמש שנים לגלות את מה שהוא יכל לגלות על חדר הסודות ולמצוא את הכניסה ואת המפלצת שהוא הכיל בתוכו. המפלצת היתה בסיליסק וטום יכל לשלוט בו מכיוון שהוא היה, כמו סלזאר סלית'רין, לחשנן. טום שלח את הבסיליסק לתוך בית הספר וכמה תלמידים נפגעו מכך ולבסוף, אחת נהרגה. תלמידה בשם מירטל נמצאה, מתה, בשירותים של הבנות. בשלושה-עשר ביוני, 1942, טום ביים את התפיסה של תלמיד אחר, רובאוס האגריד, ושיטה במנהל, ארמנדו דיפט, בכך שגרם לו להאמין שהאגריד והעכביש הענקי שלו, הרעגוג, היו אחראים על ההתקפות. טום קיבל גביע עליו חקוק שמו על שירות מיוחד לבית הספר, אבל הוא הבין שאלבוס דמבלדור שם עליו עין וזה לא היה בטוח יותר לפתוח את חדר הסודות שוב כאשר הוא עדיין היה בהוגוורטס. טום שימר את עצמו בדפי יומן בתקווה שיום אחד הוא יוכל להוביל מישהו אחר בעקבותיו ו"לסיים את מלאכתו האצילית של סלזאר סלית'רין".

האירועים בהנגלטון הקטנה
1944 - 1945
שנת לימודיו האחרונה של טום היתה 1944-45. הוא היה מדריך, ראש המדריכים, וקיבל מדליית הצטיינות בקסמים. אלבוס דמבלדור אמר עליו זמן רב אחר-כך שהוא היה "מבריק. כמובן, הוא היה אולי התלמיד המבריק ביותר שהוגוורטס ראה מעולם". במהלך קיץ 1945, לאחר שעזב את בית הספר, טום ו. רידל יצא בנקמה אותה נשבע שיקיים על אביו המוגל השנוא עליו. הגנן של הרידלים, פרנק ברייס, סיפר למשטרה לאחר-מכן, שבאותו היום בו הרידלים מתו הוא ראה נער זר בגיל העשרה, חיוור ובעל שיער שחור, מסתובב ליד האחוזה. בבוקר שלאחר מכן, המשרתת מצאה את טום רידל האב ואת הוריו הזקנים מתים בטרקלין, "עוד בבגדים של ארוחת הערב". הרידלים היו קרים כקרח ועל פניהם היתה הבעה של אימה, אך לא היה שום סימן למפגעים פיזיים. הרידלים נקברו בבית הקברות שבחצר הכנסייה של הנגלטון הקטנה.

תקופת השינוי
1945 - 1970
לאחר שרצח את משפחתו, טום נעלם לכמה שנים. במשך הזמן הזה הוא סייר בהמון מקומות בעולם ושקע עמוקות באומנויות האופל והתרועע עם המכשפות והקוסמים מן הסוג הגרוע ביותר, ועבר המון שינויים קסומים ומסוכנים בחיפושו אחר האלמוות והכוח, כך שכשהוא חזר, קורא לעצמו ברבים "לורד וולדמורט", רק מעט אנשים קלטו כי זהו אותו נער נאה ומבריק שהוערך וחובב נורא בהוגוורטס.

עלייתו הראשונה של אדון האופל
שנות ה-70 - 1981
בשנות ה-70 של המאה ה-20, וולדמורט החל לאסוף לו תומכים. רבים מהמכשפות והקוסמים שהצטרפו אליו בהתחלה הגיעו כדי לחלוק את הכוח שהוא הציע, אך באופן הולך וגובר הם הצטרפו אליו מתוך פחד לנקמה. "שנות עלייתו של וולדמורט לעמדת כוח אופיינו בהיעלמויות", ואלימות גוברת בצורה גלויה. תומכיו של וולדמורט קראו לעצמם "אוכלי מוות" והוא החשיב אותם ל"משפחה האמיתית" שלו. אוכלי המוות השתמשו בצורה חופשית בשלוש הקללות שאין-עליהן-מחילה על כל אחד שהתנגד להם והמון מכשפות וקוסמים טענו לאחר מכן שקללת האימפריוס הוטלה עליהם כדי להכריח אותם לבצע זוועות למיניהן ורציחות, למרות שכמה מהריגות המוגלגים בידי תומכיו בוצעו סתם "בשביל הכיף". כל אוכל מוות נשא סימן, האות האפל, גולגולת עם נחש המשתרבב מפיה כמו לשון, שנצרב בזרועם השמאלית בידי "אדון האופל"; כאשר הם רצחו מישהו, אוכלי המוות היו שולחים את אותו הסימן לאוויר, כאשר הוא מורכב ממעין כוכבי אזמרגד המנצנצים בערפל של עשן ירוק, מה שגרם לאימה ופחד כאשר זה נראה.

וולדמורט ניצל את יחסי האיבה שבין אוכלוסיית הקוסמים לבין הענקים, והמוני ענקים הצטרפו אליו והיו אחראים לכמה ממהומות חיסולי המוגלגים הגדולות והנוראות ביותר. המום מדווחי המוות, ההיעלמויות והעינויים באווירת הטרור, ברטימיוס קראוץ', לזמנים ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם, אישר להילאים להשתמש בקללות שאין-עליהן-מחילה נגד חשודים, עודד אותם להרוג במקום לתפוס, וכמה חשודים ניתנו לסוהרסנים אפילו ללא משפט. באותו הזמן המקום היחיד שהיה בטוח היה בית הספר הוגוורטס והיו רבים ששערו כי למרות שאדון האופל קרא למנהל, אלבוס דמבלדור, "חובב פשוטי-העם, הבוצדמים והמוגלגים", הוא פחד להתעמת נגדו וידע שדמבלדור עבד ללא מנוחה בלחימה נגדו. דמבלדור הקים את מסדר עוף החול באותו הזמן, קבוצה של מכשפות וקוסמים שנלחמו באומץ מול אוכלי המוות של וולדמורט. בכל אופן, הם היו בחיסרון מספרי מול אוכלי המוות, ורבים מהם נהרגו בידיהם אחד אחרי השני, לפעמים גם ביחד עם כל משפחתם. הלורד וולדמורט נראה כ"קוסם החזק ביותר בחיים", והוא גם השיג את מטרתו - רוב רובו של עולם הקוסמים נמנע מלהגיד את שמו. בפעמים המעטות שבהן העזו לדבר עליו, הם דברו עליו כעל אתם-יודעים-מי, או זה-שאין-לנקוב-בשמו.

בשיא כוחו, ב-1979, מילה הגיעה אל אדון האופל ממוסר מידע מהימן שנבואה שנובאה עליו הזכירה גם אדם שעלול להרוג אותו. וולדמורט למד רק חלק מהנבואה, שהאדם הזה יוולד בסוף חודש יולי להורים ששרדו שלושה נסיונות של וולדמורט להרוג אותם. וולדמורט הבין שהוא חייב למצוא ולהרוג את הילד הזה (מע"ח37). זמן קצר לאחר מכן, הארי פוטר נולד ב-31 ביולי ללילי וג'יימס פוטר, חברי מסדר עוף החול שהתחמקו מוולדמורט כבר שלוש פעמים. אדון האופל חיפש כמטורף אחר הילד כדי להרגו, אבל הם התחבאו היטב והוא נכשל במשימתו. בכל אופן, מרגל שהיה קרוב לפוטרים בגד בהם, וב-31 באוקטובר, 1981, אדון האופל הלך לביתם של ג'יימס, לילי והארי פוטר. הוא הרג את ג'יימס פוטר ולילי פוטר מתה בניסיון להגן על בנה, שהיה לקרבן המיועד הבא. כאשר הלורד וולדמורט, קוסם האופל בעל העוצמה הרבה ביותר במאה הזאת, הטיל את הקללה שהרגה כל כך הרבה מכשפות וקוסמים על הארי פוטר, היא חזרה אל וולדמורט, קורעת אותו מגופו, וכאשר כוחותיו נעלמו, בקושי חי, הוא ברח משם.

שנות ההיעלמות
1981 - 1994
וולדמורט האמין כי הוא הרחיק לכת יותר מכל אחד אחר בחיפושו אחר האלמוות והוא גילה כי אחד או יותר מניסוייו עבדו. הוא ניצח את המוות, הוא לא נהרג בידי הקללה החוזרת, אך הוא היה ללא גוף, חסר כל כוח מכיוון שכל כישוף שאולי יכל לעזור לו הצריך את השימוש בשרביט. הוא הסתתר ביער באלבניה, הרחק מבני האדם ומההילאים שהוא ידע שעדיין מחפשים אחריו, כאשר הוא משתמש בכוח היחידי שנשאר לו - היכולת להיכנס כדיבוק בגופם של אחרים. הוא התגורר כטפיל בתוך חיות, כאשר הנחשים היו המועדפים עליו. הוא חיכה, ללא שינה, מכריח את עצמו להתקיים שנייה אחר שנייה, מחכה לאוכל מוות נאמן שינסה למצוא אותו ולבצע את הכישוף שיחזיר אותו לחיים, אך אותם אוכלי מוות שלא נהרגו בידי הילאים או נאסרו באזקבאן הכחישו שהם אי-פעם היו מעורבים במשהו שקשור לוולדמורט או טענו שהם קוללו והוכרחו להרוג ולענות בניגוד לרצונם.

תבוסה שנייה
1991 - 1992
בשנת 1990, פרופסור קווירל נכנס ליער שבו וולדמורט הסתתר במשך עשר שנים ונכנע בקלות רבה לרצונו של וולדמורט. פרופסור קווירל היה צעיר, פזיז ופתי, ווולדמורט ציין כי "תמיד היו כאלה שהיו מוכנים לקבל אותי אל תוך ליבם ומוחם". וולדמורט אמר לקווירל להביאו חזרה לביתו והוא תכנן תוכנית לייצור גוף חדש תוך שימוש באבן החכמים של ניקולס פלאמל כדי ליצור את סם החיים. ב-31 ביולי, קווירל, תחת השפעתו של וולדמורט, עקף את הגובלינים השומרים על בנק הקוסמים גרינגוטס שבסמטת דיאגון והצליח לפרוץ פנימה, אך מצא שכספת שבע-מאות ושלוש עשרה, המיקום הקודם של אבן החכמים ריקה. הכספת רוקנה בדיוק באותו היום בידי רובאוס האגריד, שלקח את האבן להוגוורטס, תחת הוראותיו של אלבוס דמבלדור. מאותו הרגע, וולדמורט הבין שזה הכרחי בשבילו לחלוק את גופו עם קווירל, התחבא מתחת לטורבן שלו, ואיתו ניסה להשיג את האבן ממחבואה הבטוח והמכושף שבבית הספר הוגוורטס. קווירל שתה את דמם של החדי-קרן שהרג ביער האסור כדי לחזק את וולדמורט. לילה אחד הם פגשו בהארי פוטר, שעקב אחר החד-קרן הפצוע, אך פירנזה הקנטאור הופיע בדיוק כאשר קווירל החל לנוע לעבר הארי והם ברחו את המקום במהירות. הם הערימו על האגריד כך שחשף את השיטה לעבור את הכלב התלת-ראשי המאיים ששמר על האבן והיו מסוגלים לעקוף את חמשת החדרים המכושפים אל הראי של ינפתא. שם הם התעמתו מול הארי פוטר, שבעזרת רון והרמיוני, גם עבר את האתגרים המכושפים, כאשר הוא מאמין שפרופסור סוורוס סנייפ ניסה לגנוב את האבן. הארי קיבל בעלות זמנית על האבן מהראי, אך קווירל לא יכל לקחת אותה ממנו מכיוון שהמגע עם עורו של הארי גרם לעורו לצרוב בכאב. הארי החזיק בקווירל מספיק זמן בשביל שדמבלדור המנהל יגיע ווולדמורט נעלם משם, משאיר את קווירל למות, כאשר "לא רק לאויביו, אלא גם כלפי ידידיו הוא אינו מגלה רחמים". וולדמורט, פעם נוספת, הובס בידי הארי פוטר.

גלות שנייה
1992 - 1994
הלורד וולדמורט חזר ליער שלו באלבניה ושם הוא עמד בפני שעתו הקשה ביותר שלו. הוא היה חלש יותר מאי-פעם וחשב שאין שום שום סיכוי שקוסם פתי נוסף יבוא לקראתו, והוא איבד כבר תקווה בקשר לזה שאוכלי המוות שלו יהיו מספיק נאמנים לו בכדי שיהיה להם בכלל אכפת ממה שקרה לו. אך בזמן שוולדמורט חיכה ללא תקווה, היומן שבו הוא שימר את ה"זיכרון" שלו כבן שש-עשרה שנים היה בבעלותו של לוציוס מאלפוי, בזמנו אוכל מוות, שניצל את ההזדמנות שהיתה לו, באוגוסט 1992, כדי לדחוף את היומן בין ספרי הלימוד של ג'יני וויזלי הצעירה בחנות הספרים "כרך ודף בע"מ". ג'יני שפכה את ליבה ביומן ודרכו אל טום ואנדרולו רידל, שנעשה חזק יותר ויותר "ניזון מפחדיה העמוקים ביותר, סודותיה האפלים ביותר", ולאט לאט הוא נעשה חזק יותר מג'יני ויכל להשתמש בה, ללא ידיעתה, כדי לפתוח את חדר הסודות ולגרום לה לפעול כסוכנת שלו בהוגוורטס. דרכה, טום למד על הארי פוטר ועל נצחונו על הלורד וולדמורט, שהיה ה"עבר, הווה ועתיד" שלו. כאשר ג'יני החלה לפחד מהיומן וניסתה להיפטר ממנו, טום שמח לראות שהוא נמצא ונפתח בידי הארי. טום הצליח להביא את הארי לחדר הסודות כדי שינסה לחלץ את ג'יני מכיוון שהוא היה, באותו הזמן, חזק מספיק בכדי לצאת מהיומן ורצה ללמוד מהארי את הסוד שבזכותו הוא ניצל ממתקפתו של הלורד וולדמורט עליו כאשר הוא היה רק תינוק, מתחמק ממנו עם "דבר מלבד צלקת, בזמן שכוחותיו של הלורד וולדמורט הושמדו". טום הבחין בדמיון בינו לבין הארי והבין כי הקרבן שהקריבה לילי פוטר שימש כלחש נגדי רב-עוצמה, אבל הסיק כי זה היה רק מזל שהארי שרד והחל לבחון את כוחותיו כנגד אלה של הארי. נעזר בפוקס, עוף החול, במצנפת המיון ובחרב של גודריק גריפינדור, הארי הרג את הבסיליסק אך הוא נפצע בידי ניב הבסיליסק ששיפד את זרועו כאשר הנחש מת. טום נדהם והתייאש כאשר הדמעות המרפאות של פוקס הצילו את הארי, שהשתמש בניב השבור כדי לנצח אותו על ידי כך שהוא שרבב את הניב לתוך היומן. הניב הארסי עשה חור ביומן והזיכרון של טום ואנדרולו רידל נעלם בצעקות והתפתלויות מכאב. הארי פוטר, "ילד רזה חסר כל כישרון מיוחד לקסם" הביס שוב את הלורד וולדמורט.

המשרת של אדון האופל חוזר
בקיץ 1994, נכפה על המרגל של הלורד וולדמורט, פיטר פטיגרו, לצאת ממחבואו, ומאחר ולא היה לו מקום אחר ללכת אליו, הוא עקב אחרי שמועות עמוק אל תוך אלבניה ומצא את וולדמורט, אך הוא לא הגיע לבדו. פיטר עצר בפונדק ונראה שם בידי ברטה ג'ורקינס, מכשפה ממשרד הקסמים. זה היה יכול להיות מקרה נורא מצער עבור פיטר, אך התברר כמקרה עוד יותר מצער עבור ברטה וחסכני עבור וולדמורט. פטיגרו הצליח להתגבר על ברטה והביא אותה לוולדמורט, שהשתמש בכישוף זיכרון רב-עוצמה עליה ולמד על כך שטורניר הקוסמים המשולש יתקיים בהוגוורטס השנה, והדבר היותר חשוב - אוכל המוות הזה, ברטימיוס קראוץ' הבן, חולץ מאזקבאן בידי אביו והוחזק אצלו כאסיר כדי שלא יחזור ל"אדון" שלו בעזרת קללת האימפריוס והוחבא על ידי גלימת היעלמות בבית אביו. ברטה נקלעה לתוך הסיטואציה הזאת, אך קראוץ' האב השתמש בכישוף זיכרון כדי להסתיר את המידע הזה ממנה. למרות שהיה קוסם "עלוב", פטיגרו, שכעת ידוע בשמו "זנב-תולע", הצליח לעקוב אחר הוראותיו של וולדמורט וליצור לו גוף חלש וגולמי בעזרת שיקוי שעשוי מדם חד-קרן וארס נחשים. זה נתן לו צורה כמעט אנושית אך דוחה, ואת הכוח לעמוד במסע והוא המציא תוכנית חדשה כדי לחזור לכוחו וגופו הותיקים בעזרת "פיסה עתיקה של קסם אפל" שהצריכה עקיפה של ההגנות הסובבות את הארי פוטר.

שובו של וולדמורט
זנב-תולע נשא, תחילה, בסלידה רבה, את וולדמורט לבית רידל, שם הם פגשו בפרנק ברייס והרגו אותו, ואז לבית קראוץ', שם הטילו על קראוץ' האב את קללת האימפריוס. זנב-תולע וברטי הבן לכדו את אלאסטור "עין-הזעם" מודי , הילאי לשעבר, שנודע להם כי הוא הולך ללמד המכ"ה בהוגוורטס, ושמו גם אותו תחת השפעת קללת האימפריוס כדי לאפשר לברטי הבן להתחזות אליו בהוגוורטס בעזרת שיקוי פולימיצי. ברטי הבן יכל לערב את הארי בטורניר הקוסמים המשולש וניסה לעזור להארי לזכות בגביע הטורניר, שאותו הוא הפך למפתח-מעבר והוא שלח את הארי ואת סדריק דיגורי אל בית הקברות של כנסיית הנגלטון הקטנה ואל כוחו של הלורד וולדמורט. כאשר הוא משתמש ב"פיסה [ה]עתיקה של [ה]קסם [ה]אפל" שלו, שהיא שיקוי המכיל את עצם אביו, בשר הניתן בידי משרתו ודם מאויבו, ללורד וולדמורט התאפשר לעלות בשנית "גדול ונורא משהיה אי-פעם בעבר". למרות שיכל להשתמש בדמו של כל "אויב" אחר, וולדמורט רצה שזה יהיה הארי פוטר שרוקן אותו מכוחותיו שלוש-עשרה שנה לפני והוא האמין כי "ההגנה שהעניקה לו אמו תשכון כעת גם בעורקי[ו]". בחזרתו הוא זימן את אוכלי המוות, שעדיין אוחדו על ידי האות האפל, והוא כעס עליהם שם על כך שלא באו לעזרתו במשך שלוש-עשרה שנים, על כך שהיתממו ואמרו שהם חפים משפע או שכושפו, ואמר להם "אני לא סולח. אני לא שוכח. שלוש-עשרה שנים ארוכות... אני רוצה פיצויים עבור שלוש-עשרה השנים לפני שאסלח לכם", ואז וולדמורט קרא תיגר להארי פוטר שיילחם נגדו בדו-קרב של קוסמים, מחזיר לו את שרביטו, כך שלא יהיה שום ספק בקשר למי מהם חזק יותר. אך הארי הצליח להמרות את פיו ולהימנע מקללותיו של וולדמורט וכאשר השרביטים, שהיו "אחים", שכל אחד מהם הכיל נוצת זנב של עוף חול מפוקס, נכפים "להיאבק" תופעה נורא נדירה התרחשה, פריורי אינקנטאטם, תופעת הפיכת הכשפים, גרמה ל"הדים" של סדריק, פרנק ברייס, ברטה ג'ורקינס ואז גם ג'יימס ולילי פוטר לצאת מתוך שרביטו של וולדמורט. ה"הדים" לחשו מילות עידוד להארי, שלא נשמעו בידי וולדמורט, שהחל להראות פחד, לאחר שקרבנותיו סבבו אותו. לפי סימן מתואם מראש, הם סגרו על וולדמורט כאשר הארי שבר את קרן האור הזהוב שקישרה בין שני השרביטים, מגנים על הארי ממנו בזמן שהארי מיהר לחצות את בית הקברות ומנע מאוכלי המוות להחזיר אליהם את גביע הטורניר, שהיה מפתח-מעבר, ואת גופתו של סדריק וברח אל הוגוורטס. למרות שהלורד וולדמורט השיג את מטרותיו החשובות ביותר - לחזור לגופו הגשמי, וחזרתם של אוכלי המוות אליו - הארי פוטר, פעם נוספת, סיכל את נקמתו.

פעולות אחרונות
לאחר שהצליח להיוולד מחדש בתוך גוף גשמי, וולדמורט הפנה את תשומת ליבו להשמדתו של הקוסם שכעת הוא החשיב כאיום הגדול ביותר לבטחונו האישי: הארי פוטר. הוא החל להפנות את כל מאמציו כדי להצליח להשיג את ההעתק של הנבואה שנשמר בהיכל הנבואה שבמחלקת המיסתורין של משרד הקסמים בלונדון, מהרהר על הנושא כל כך באובססיות עד שדרך קשר הקללה-צלקת שלו, הארי פוטר סבל מחזיונות על הכניסה למחלקת המיסתורין לפני שהוא בכלל ראה אותה (מע"ח1).

מהסיבה הזאת ומסיבות אחרות, וולדמורט אירגן את הבריחה של עשרת אוכלי המוות שהיו אסירים שמורים ממבצר אזקבאן, בריחה שהתקיימה בינואר 1996. בין אוכלי המוות המשוחררים היה אוגוסטוס רוקווד, ששירת את וולדמורט במלחמה הראשונה כמרגל במחלקת המיסתורין. רוקווד יכל ליידע את וולדמורט בקשר לזה שהעתקי הנבואות שבהיכל הנבואה מוגנים בכישוף המאפשר אך ורק לאנשים עליהם הן מדברות לקחת אותם משם ללא פגע. לפיכך, וולדמורט היה צריך להיכנס להיכל בעצמו, או שהוא היה צריך לחשוב על איזשהו פיתיון ללכוד בו את הארי פוטר, כדי שהוא יעשה זאת. לאחר שהתוודע על חזיונות הקללה-צלקת של הארי בדצמבר 1995, וולדמורט בחר את האפשרות השנייה, והזין בכוונה בחזיונות פרטניים וגוברים ממחלקת המיסתורין את הארי דרך חלומותיו בחציה הראשון של שנת 1996. ביוני 1996, וולדמורט הצליח לפתות את הארי לבוא להיכל הנבואה בעזרת חזיון שקרי, שהראה כי סנדקו האהוב של הילד מתענה בידי אוכלי המוות ווולדמורט שם.

בקרב שהתנהל מאוחר יותר בין אוכלי המוות לבין חברי צ"ד ומסדר עוף החול, כדור הנבואה הושמד. השריד היחידי שלה הידוע שקיים הוא הזיכרון במוחם של אלבוס דמבלדור (ששמע במקור את הנבואה) והארי פוטר, שלו דמבלדור הראה את תוכנה לאחר הקרב. היא יכולה להתגלות אם וולדמורט יוכל ללמוד את פרטי הנבואה בכך שיפרוץ לתוך מוחו של הארי, או אם הוא בכלל יבין שהניסיון לעשות זאת יהיה מועיל (אוכלי המוות למדו על בורותו של הארי בקשר לפרטי הנבואה בדיוק לפני שהקרב החל בהיכל הנבואה; לפחות עדה אחת לזה, בלטריקס לסטריינג', שרדה וחזרה לאדונה).

שר הקסמים הודה בציבור שוולדמורט חזר בראיון עם הנביא היומי בסוף יוני, אחרי הקרב שבמחלקת המיסתורין. מתוך כך, לוולדמורט אין יותר סיבה להיות דיסקרטי עם פעולותיו כדי להימנע מחשיפה, מאחר וזו כעת עובדה מוגמרת.

טום רידל
עיניים:
שיער: שחור בוהק (ח"ס13, ח"ס17).
מבנה גוף: גבוה (ח"ס17).
עור:
סימני היכר: אצבעות ארוכות; צחוק גבוה וקר (ח"ס17).

עלייה ראשונה לכוח
עיניים:
מבנה גוף:
עור:
סימני היכר:

צורת "תינוק"
עיניים: אדומות ובוהקות (ג"א32).
מבנה גוף: בערך כמו ילד אנושי מכווץ עם זרועות ורגליים דקות (ג"א32).
עור: קירח, מכוסה קשקשים, כהה, גולמי, בצבע שחור-אדמדם (ג"א32).
סימני היכר: פנים שטוחים ונחשיים (ג"א32).

גוף שני
עיניים: גדולות (ג"א32), אדומות (ג"א32), בעלות אישונים אנכיים, כמו של חתול (ג"א33).
מבנה גוף: גבוה ודק כמו שלד (ג"א32).
עור: לבן יותר מגולגולת (ג"א32).
סימני היכר: אף שטוח עם חריצים במקום נחיריים (ג"א32), ידיים שנראות כמו עכבישים גדולים וחוורים עם אצבעות ארוכות באופן לא טבעי (ג"א33).